קבוצת גאון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית

שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

קבוצת גאון בע"מ
Gaon Group Ltd
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
תקופת הפעילות 1951–הווה (כ־73 שנים)
חברת אם ב.גאון אחזקות בע"מ
מיקום המטה אור יהודה
שליטה בחברה קרן ההשקעות ויולה
ענפי תעשייה תשתיות ובנייה
מוצרים עיקריים צנורות פלדה ופלסטיק, מגופים, מדי מים וברזים
שווי שוק 133 מיליון ש"ח (28 במרץ 2024)
הכנסות 517 מיליון ש"ח (2019)[1]
רווח תפעולי 16 מיליון ש"ח (2019)[1]
רווח 15 מיליון ש"ח (2019)[1]
הון עצמי 408 מיליון ש"ח (2019)[1]
סך המאזן 795 מיליון ש"ח (2019)[1]
אנשי מפתח הראל בית און, יו"ר
גיא רגב, מנכ"ל
 
www.gaon.com

קבוצת גאון בע"מאנגלית: .Gaon Group Ltd) היא חברת ישראלית, העוסקת בייצור ובשיווק של צנורות פלדה ופלסטיק, מגופים, מדי מים וברזים באמצעות מספר חברות בת. קבוצת גאון היא חברה ציבורית ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

היסטוריה

קבוצת גאון נוסדה בשנת 1951 בשם "צינורות המזרח התיכון" כמפעל לייצור ושיווק של צינורות פלדה מסוגים שונים, אשר משמשים בעיקרם לצורך תשתיות מים וביוב עירוניות, לתעשייה, לחקלאות ולהולכת דלק וגז. החברה הייתה בבעלות המלאה של קונצרן כור תעשיות[2]. המפעל הראשי של החברה היה ממוקם בצריפין, ומפעל הגלוון בעכו[3]. המפעל הראשון של החברה הוקם ב"קריית הפלדה" בעכו כשותפות בין קונצרן כור תעשיות ותעשיין יהודי אמריקאי. אבן הפינה למפעל הונחה ב-27 בדצמבר 1949[4], והוא החל לפעול ב-18 ביוני 1951[5]. בשנת 1957 רכשה "כור" את מלוא הבעלות במפעל[6]. בתחילת שנות ה-60 עבדו במפעל כ-450 עובדים[7]. בשנת 1964 מוזג המפעל בעכו עם מפעל צינורות שהוקם בצריפין לחברה אחת[8]. המפעל בצריפין הוקם ב-1949, על ידי מקורות, המשביר המרכזי וניר שיתופי[9]. רוב עובדי המפעל היו תושבי העיר רמלה הסמוכה[10].

שני המפעלים בעכו ובצריפין סיפקו במשך שנים רבות כמעט את כל צריכת הצינורות של מדינת ישראל וגם ייצאו את תוצרתם[11]. הצינורות שימושו בין השאר, לבניית מערכת הובלת המים הארצית של חברת "מקורות" וקווי מים בתוך הערים והיישובים, קווי הדלק של חברת תשתיות נפט ואנרגיה, לבניית קו צינור אילת-אשקלון[12] ובשנות ה-2000 לבניית תשתית הולכת הגז של חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל[13].

במאי 1993 נרשמו לראשונה מניות החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה גם הנפיקה אגרות חוב בבורסה[14].

בשנת 1998 החליטה "כור תעשיות" למכור את החברה[15]. גרעין השליטה בחברה (76%) נרכש בשלהי שנת 2000 על ידי חברת "גאון אגרו", שהייתה בבעלות בני גאון (לשעבר מנכ"ל כור), וקרן ההשקעות בתעשייה הבריטית "3i" (אנ') לפי שווי חברה של 107 מיליון שקל. היקף ההשקעה של שתי החברות עמד אז על 82 מיליון שקל. עד סוף 2003 חילקה החברה דיבידנדים בהיקף כולל של 95 מיליון שקל והם כיסו למעשה תוך 3 שנים את רוב השקעתם בחברה[16]. בפברואר 2004, מכרה 3i אתר רוב מניותיה, "גאון אגרו" עלתה להחזקה של 53% מהחברה ואיש העסקים סמי שמעון רכש 20%[17]. ב-2017 הודיע עיזבון סמי שמעון על מכירת חלקו בחברה[18].

בשנת 2002, הייתה החברה שותפה (21%) בקבוצת "ויה מאריס" שזכתה במכרז להקמת מתקן התפלה פלמחים[19]. המתקן החל לפעול במאי 2007[20], ובפברואר 2010, מכרה את חלקה לשותפה חברת גרנית הכרמל תמורת 61.3 מיליון שקל[21].

בשנת 2004, רכשה החברה 20% מהבעלות בחברת "פלסים" מקיבוץ מרחביה תמורת כ-6 מיליון שקל. פלסים היא החברה הגדולה בישראל לייצור צנרת פלסטית. דרך חברות הבת שלה היא מייצרת צנרת לתשתיות, מים, ביוב, ניקוז, תעשייה, חקלאות ובנין[22]. בשנת 2006 איחדו שתי החברות את פעילות השיווק שלהם בתחום מוצרי התשתית והבניין[23]. בשנת 2011 רכשה 51% נוספים מהבעלות בפלסים, תמורת כ-20 מיליון שקל והגדילה החזקותיה ל-71%[24].

בשנים 2006 עד 2009 זכתה החברה במספר מכרזים לאספקת צנרת למערכת הארצית להולכת גז טבעי של חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל[25].

בשנת 2006, הועמדו לדין, אביב אלגור ואיאן דייוויס, בני דודים מדרגה שנייה, שהיו נציגי קבוצת 3I בישראל (שהחזיקה 38% מהמניות בחברה), באשמה כי השיגו במרמה מהאסיפה הכללית של בעלי המניות, תמיכה בכך שיועברו להם דמי-ניהול בהיקף של 250 אלף שקל לחודש[26][27]. בשנת 2009 הם הורשעו בעבירות מירמה. אביב אלגור נידון למאסר של שנתיים, ואיאן דייוויס ל-18 חודשים[28][29].

בפברואר 2013, רכשה קרן ויולה את השליטה בחברת האם של "גאון אגרו" (חברת האם של "צינורות המזרח התיכון") - חברת ההחזקות "ב. גאון אחזקות"[30]. הקרן החלה בארגון מחדש של עסקי הקבוצה. "ב. גאון אחזקות" רכשה מ"גאון אגרו" 51% ממניות "צינורות המזרח התיכון". במרץ 2015, נכסיה העיקריים של "גאון אגרו": החזקה של 25% ממניות חברת מצרפלסט, 50% מחברת שגיב ו-98% מחברת כוכב עברו לבעלות "צינורות המזרח התיכון". כך שכל הפעילות מרוכזת תחת חברה אחת[31]. במרץ 2017, שינתה "צינורות המזרח התיכון" את שמה ל"קבוצת גאון".

באוגוסט 2016, הודיעה על מכירת שטח המפעל שלה בצריפין ליבואן טויוטה ג'ורג' חורש, תמורת 386 מיליון שקל[32]. בדצמבר 2017 הודיע על הקמת מפעל חדש בנאות חובב, בהשקעה של כ-200 מיליון שקל, במקום המפעל בצריפין[33].

החזקות

  • הכוכב מגופים בע"מ
  • שגיב משאבי שדה (אגש"ח) בע"מ
  • פלסים תשתיות בע"מ
  • פלגל תעשיות פלסטיק בע"מ
  • מי ורד בע"מ

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 קבוצת גאון בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ שרון קדמי, צינורות מזרח תיכון חדש, באתר הארץ, 28 בינואר 2006
  3. ^ דוד חיון, ‏חברת צינורות המזרח התיכון מצמצמת מספר העובדים בעכו, באתר גלובס, 13 בינואר 1998
  4. ^ הונח יסוד למפעלי פלדה בחיפה, הבוקר, 2 בינואר 1950
  5. ^ דב שובל, נפתח מפעל צינורות מים ראשון ב"קריית הפלדה" שליד עכו, על המשמר, 18 ביוני 1951
  6. ^ "כור" רכש מחצית המניות של "צנורות המזרח התיכון", על המשמר, 21 בדצמבר 1959
  7. ^ 450 פועלי צינורות המזרח התיכון נאבקים לשיפור תנאיהם, קול העם, 2 באוגוסט 1963
  8. ^ 6 מיליון ל"י הושקעו בפיתוח והרחבה של מפעל הצינורות בעכו, מעריב, 3 במאי 1965
  9. ^ מפעל 'צנורות פלדה' במבואות רמלה, על המשמר, 6 בינואר 1953
    "חברה משותפת" - לייבוא וייצור צינורות, הבוקר, 10 בינואר 1949
  10. ^ חברי עיריית רמלה סיירו במפעל הצינורות, על המשמר, 29 בנובמבר 1954
    י זינגר, לאחר חמש שנות שלטון מוניציפאלי ברמלה, על המשמר, 14 באוקטובר 1954
  11. ^ צינורות ישראליים ב־2,5 מיליון דולאר הוזמנו על־ידי חברות נפט מטקסס, למרחב, 30 באוגוסט 1956
    דליה טל, ‏צינורות המזה"ת תספק צינור לפרוייקט הולכת גז בתורכיה, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2000
  12. ^ א סדומי, מייצרי הצנורות לקוי הדלק, למרחב, 30 באפריל 1969
  13. ^ דוד חיון, ‏חברת החשמל: צינורות המזרח התיכון תבצע 20% מפרויקט הנחת צנרת הולכת הגז הטבעי, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2003
  14. ^ מעלות - הורידה הדירוג לצינורות המזה"ת, באתר גלובס, 29 ביוני 1998
  15. ^ אורנה רביב, ‏3 מתמודדות על רכישת חברת צינורות המזה"ת שבבעלות כור, באתר גלובס, 14 בספטמבר 1998
  16. ^ ירון פרידמן, ‏תשואה של 126% לקרן 3I ובני גאון על רכישת צינורות המזרח התיכון, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2003
  17. ^ הרצל לקס, סמי שמעון חוזר להשקיע אצל בני גאון: ירכוש 20% מצנורות המזה"ת לפי שווי חברה של 141 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 25 בפברואר 2004
  18. ^ אביב לוי, ‏עיזבון סמי שמעון ימכור מניות צנורות המזה"ת בשווי 35 מ' ש', באתר גלובס, 1 בפברואר 2017
  19. ^ עמירם כהן, קבוצת ויה מאריס תשקיע 62 מ' ד' בהקמת מתקן ההתפלה בפלמחים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2002
  20. ^ הארץ, מתקן ההתפלה בפלמחים החל לפעול; יזרים 30 מיליון מ"ק מים מותפלים בשנה, באתר TheMarker‏, 27 במאי 2007
  21. ^ אבי בר-אלי, עזריאלי משלים את ההשתלטות על מתקן ההתפלה בפלמחים, באתר TheMarker‏, 5 באוקטובר 2011
  22. ^ צנורות המזה"ת רכשה 20% מפלסים תמורת 6.05 מ' ש'; גידול של 23% בהכנסות ברבעון הראשון, באתר גלובס, 13 במאי 2004
  23. ^ יורם גביזון, צינורות המזרח התיכון ופלסים יקימו חברה עם מחזור מכירות של 160 מיליון שקל, באתר הארץ, 5 באפריל 2006
  24. ^ עמירם כהן, קיבוץ מרחביה מכר את השליטה בפלסים, באתר TheMarker‏, 15 במאי 2011
  25. ^ ליאור ברון, צינורות המזרח-התיכון זכתה במכרז לאספקת צנרת להולכת הגז הטבעי ב-22 מיליון שקל, באתר גלובס, 27 בינואר 2008
  26. ^ עו"ד רמי בן-נתן: אלגור ודיוויס שיקרו לי על יחסיהם עם בעל מניות בצינורות המזה"ת, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2006
  27. ^ הדס מגן, ‏פלונטר בצינורות, באתר גלובס, 6 בספטמבר 2006
  28. ^ הילה רז, איש העסקים אביב אלגור ירצה שנתיים מאסר בפועל לאחר שהורשע בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, באתר TheMarker‏, 17 במאי 2009
  29. ^ נועם שרביט, ‏פרשת צינורות המזה"ת: שנתיים מאסר לאביב אלגור, 18 חודשים לאיאן דייויס, באתר גלובס, 17 במאי 2009
  30. ^ ערן אזרן, קרן ויולה תשקיע 70 מיליון שקל - ותקבל את השליטה בגאון אחזקות, באתר TheMarker‏, 20 בפברואר 2013
  31. ^ עומרי כהן, ‏גאון מרכזת את תחום הולכת המים תחת צנורות המזה"ת, באתר גלובס, 19 במרץ 2015
  32. ^ אביב לוי, ‏בוננזה בצריפין: ג'ורג' חורש רוכש את הקרקע של מפעל צנורות המזה"ת ב-386 מיליון שקל, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2016
  33. ^ ערן אזרן, לאחר האקזיט הגדול: קבוצת גאון תקים מפעל בנאות חובב בהשקעה של כ-200 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 26 בדצמבר 2017
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0