צידנית

צידנית היא תיבה מבודדת המשמשת לשמירה על קור של מזון ומשקאות. לרוב מכניסים לצידנית קרחומים, שקיות קירור או קוביות קרח כדי לשמור על הקור.

צידניות קשיחות מיוצרות משתי שכבות פלסטיק שביניהן חומר בידוד מוקצף מוקשה. הן קיימות בגדלים שונים, החל מצידנית אישית קטנה וכלה במשפחתית גדולה עם גלגלים. לרובן יש ידיות נשיאה ולעיתים גם רצועה לנשיאה על הכתף. קיימות גם צידניות רכות, שהן תיק תרמי. צידניות חד פעמיות מיוצרות קלקר בעובי 1–2 סנטימטר.

צידניות משמשות לאחסון מזון לפעילויות כגון פיקניק, טיולים ומחנאות ולבילוי באתרי נופש כגון חופי רחצה, חורשות ויערות, פארקים ופארקי שעשעועים וכדומה.

תיקים תרמיים וצידניות עשויות לשמש גם להובלת קניות אישיות או משלוחים של מצרכים המצריכים קירור או הקפאה, כגון גלידות, מוצרי חלב ומזון קפוא.

צידניות משמשות לעיתים מוכרי מאכלי רחוב בדוכנים זמניים, ורוכלים באתרי נופש כגון מוכרי סברס וקרטיב על שפת הים.

ברפואה ובמחקר המדעי נעשה שימוש בצידניות להעברת מוצרים המצריכים קירור כגון תרופות ורקמות^[1]. חיל הרפואה בצה"ל השיק ב-2019 צידנית דם: ערכה אטומה ועמידה בתנאי שטח קשים, המיועדת ליחידות שדה בפעילות מעבר לגבול, לטיפול משופר בפצועים בשטח ^[2].

היסטוריה

את הצידנית המציא ריצ'רד ס. לארמי מג'ולייט, אילינוי. ב-24 בפברואר 1951 הגיש לאראמי בקשה למשרד הפטנטים של ארצות הברית לתיבת קרח ניידת (מספר סדרתי 212,573). הפטנט (מספר 2,663,157) הונפק ב-22 בדצמבר 1953 ^[3].

הצידניות הראשונות היו עשויות פלדה ונטו להחליד. חברת קולמן הפכה את הצידנית לפופולרית לאחר ששיפרה את המפרט וייצרה בשנת 1954 צידנית מגולוונת. ב-1957 פיתחה חברת קולמן תהליך לייצור צידניות וכדים מפלסטיק^[4]^[5].