צבי ירון
צבי ירון (זינגר) (כ"ב בסיוון ה'תרפ"ב, יוני 1922 – כ' בתשרי ה'תשל"ח, אוקטובר 1977) היה מחנך, חוקר והוגה דעות מהציונות הדתית.
חייו
צבי ירון נולד כהרשל זינגר בעיר ריישא שבגליציה. אביו היה מחסידי באבוב ואמו התייחסה לר' נפתלי מרופשיץ. בהיותו בן 4 עזבה המשפחה את פולין ועברה לעיר אנטוורפן בבלגיה. עד גיל 14 התחנך ירון במוסדות חינוך חרדיים בבלגיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח ירון להגיע לאנגליה, אמו ושתיים מאחיותיו נספו בשואה. בלונדון המשיך ירון בלימודיו, בהתחלה בישיבתו של הרב שניידר ובהמשך בישיבת עץ חיים שם למד אצל הרב אליהו לופיאן.
בזמן לימודיו בישיבה החל ירון את פעילותו בהדרכה וחינוך. בתחילה במסגרת פועלי אגודת ישראל ובהמשך היה בין ממייסדי חוג נוער דתי בשם "עזרא".
עם עוזבו את הישיבה הצטרף לתנועת בח"ד (ברית חלוצים דתיים) שנוסדה עוד לפני המלחמה. במהרה הוא נבחר להנהלת בח"ד והיה למדריכה התורני של התנועה. בתקופה זו החל בפרסום מאמרים, פעילות שתלווה אותו כל ימי חייו. מאמריו היו מיזוג של אמונתו הדתית ומזיגה של ציונות וסוציאליזם. עד שנת תש"י המשיך ירון בפעילותו החינוכית במסגרות שונות באנגליה. באותן שנים נשא לאשה את קרלה ברנהארד-ראט.
בשנת תש"י עלה לישראל עם אשתו ובתו והיה מייסדי קיבוץ לביא שנוסדה על ידי חברי בח"ד מאנגליה. הוא היה ממייסדי המוסד החינוכי "הודיות" הסמוך לקיבוץ וכיהן כמרכז החינוכי של המוסד. משנת תשי"ב ריכז את המחלקה לתרבות של הקיבוץ הדתי. בין השאר ערך את בטאון הקיבוץ הדתי עמודים.
בשנת תשי"ט עזב את הקיבוץ ועבר לירושלים. ירון שימש במספר תפקידים בתחומי החינוך וההסברה בהסוכנות היהודית.
ירון לא למד לימודים אקדמאים פורמליים, אך שמע שעורים במקרא באוניברסיטה העברית. פעילותו, מאמריו ומחקריו זכו להערכת חוגים אקדמיים והוא הורה באוניברסיטה לתלמידי חו"ל והשתתף במפעלים אקדמאים שונים. כן השתתף בתוכניות רדיו שעסקו בנושאי יהדות ואקטואליה. בשנותיו האחרונות ערך את "פורום", כתב העת של הסוכנות.
במוצאי שבת חול המועד סוכות ה'תשל"ח נפטר ירון בפתאומיות במהלך תוכנית הרדיו "שיחת חולין", בה התעמת עם אחד מאנשי גוש אמונים, והוא בן 55 בלבד[1].
מפעלו המחקרי
ירון למד בשקידה את יצירות המופת של המחשבה היהודית והנוצרית. הוא בעיקר נמשך להוגי העת החדשה בהם חיפש תשובה לבעיות ההווה שהעסיקו אותו. התעניינות זו דחפה אותו לעסוק במשנתו של הרב קוק. בשנת תשכ"א פרסם מאמר במחניים – "התשובה במשנתו של הרב קוק". בשנת תשכ"א הוציא ביחד עם הרב ישעיהו הדרי חוברת של סדרת שיחות בשם "פרקים במשנתו של הרב קוק". בתשכ"ח כתב מאמר שפורסם במולד על "הסובלנות במשנת הרב קוק".
בשנת תשל"ד פורסם ספרו – "משנתו של הרב קוק". היה זה ניסיון ראשון להציג את כלל משנתו של הרב קוק בכלים מדעיים.[2] ספר זה יצא לאור במספר מהדורות. רשימה של 55 ממאמריו וחיבוריו העיקריים פורסמה בספר ממאמריו שיצא לזכרו לאחר פטירתו – "הגיגים על העם התורה והמדינה", ירושלים, תשמ"ז.
דעותיו
בעבודתו החינוכית ובכתביו נטה ירון לכיוון של יהדות מתונה והתחשבות במצב הלאומי החברתי והפוליטי של המדינה.
עם תחילת פעילותו של גוש אמונים בשנת תשל"ה, פרסם ירון מאמרים חריפים שתקפו את פעילותו של גוש אמונים וחתם על כרוזים לפינויו[3]. היה זה לאחר פרסום ספרו המקיף על משנת הרב קוק. בעוד אנשי הגוש נסמכו במידה רבה על משנתו של הרב קוק, וראו בבנו הרב צבי יהודה קוק את רבם, טען ירון שפעילותם מסלפת את דברי הרב קוק.
בשנת תשל"ה עם תחילת העליות של אנשי גוש אמונים ובהם חברי בני עקיבא פרסם ירון בביטאון "זרעים" של בני עקיבא את המאמר "למה מתעקשים אנשי "אמונים" להכניס אותנו למצבים מסוכנים – אין ביהדות שום רעיון המחייב אותנו למסירות נפש למען שטחי אדמה"[4]. בגיליון שלאחריו[5] פורסמו שני מאמרי תגובה – הרב יעקב אריאל כתב ""התורה שבעל פה" של ירון מאכזבת את תורתו שבכתב", תוך רמז לעבודתו המחקרית במשנת הרב קוק. הרב שלמה אבינר כתב באותו גיליון מאמר בכותרת "מסירות נפש על שלימות ארץ ישראל". בגיליון שלאחריו[6] כתב ירון מאמר ארוך בשם "מבחינת האמונה הדתית אין לקבל את התפיסה שהגבולות מקודשים".
בשנת תשל"ו כתב ירון מאמרים בכתב העת "עמודים" בהם שטח את טענותיו.[7]. תשובתו של הרב צבי יהודה נכתבה בגיליון שאחריהם.[8][9]
הפרסום של דעותיו ועוד ממי שנחשב לחוקר חשוב של משנת הרב קוק גרר תגובות רבות נוספות, עד כדי לחצים על קהילות למנוע ממנו להרצות בפניהם, ואף מניעה פיזית מירון מלהשתתף בדיונים בפורומים של הציונות הדתית.[10]
סמוך לפטירתו היה ירון ממייסדי תנועת עוז ושלום שהתנגדה לפעילותו של גוש אמונים.
קישורים חיצוניים
- צבי ירון, משנתו של הרב קוק, אתר דעת
הערות שוליים
- ^ טוביה מנדלסון, צבי ירון - למנוחות בירושלים, דבר, 3 באוקטובר 1977, עמ' 4
- ^ לימים יטענו חוקרים שירון לא התייחס לכתביו ההלכתיים של הרב קוק שגם בהם יש רבדים של הגות ומחשבה. נושא זה נדון במחקריהם של נריה גוטל, חגי בן ארצי ואבינועם רוזנק. כן יש לציין שחלק מכתביו ההגותיים של הרב קוק לא היו ידועים בזמן הוצאת הספר כמו שמונה קבצים, לנבוכי הדור ועוד.
- ^ אברהם תירוש, 4 חברי מפד"ל חתמו על כרוז לפנוי המתנחלים מקדום, מעריב, 23 במרץ 1976, עמ' 19
- ^ זרעים, חשוון, תשל"ה
- ^ זרעים, כסלו, תשל"ה
- ^ זרעים, טבת, תשל"ה
- ^ יש שאלות, עמודים 362 (תשל"ו),ההידרדרות של גוש אמונים, עמודים 363 (תשל"ו)
- ^ "לבירור דברים ואמיתתם", עמודים 364 (תשלו), וראה ח' שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016, עמ' 237
- ^ ראו גם: דניאל בלוך, הקיבוץ הדתי וגוש אמונים, דבר, 15 בדצמבר 1975, עמ' 7-8 (חלק א, חלק ב)
- ^ ג' ארן, קוקיזם, ירושלים, 2013 עמ' 118-199
26404519צבי ירון