צ'ווה (קבוצה אתנית)
 | |
| מסכה מסורתית | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 12 מיליון | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| מלאווי, זימבבואה, מוזמביק, זמביה | |
| שפות | |
| צ'יצ'ווה, אנגלית | |
| דת | |
| נצרות, דת אפריקאית מקומית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| אנשי הבנטו |
קבוצת הצ'ווה הם אנשי בנטו (Bantu) מהחלק המרכזי והדרומי של יבשת אפריקה. קבוצת הצ'ווה מונה כיום כ-12 מיליון איש המתגוררים במדינות מלאווי, זמביה, זימבבווה ומוזמביק. במלאווי הצ'ווה הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר. שפתם של בני הצ'ווה נקראת צ'יצ'ווה (Chichewa; (אנ')), ובמלאווי היא השפה הרשמית לצד אנגלית. הצ'ווה ידועים במסכותיהם הססגוניות ואגודותיהם הסודיות הנקראות ניאו (Nyau; (אנ')). במקורה הצ'ווה היא אוכלוסייה חקלאית, ואנשי הצ'ווה מתגוררים לרוב באזורים כפריים. הגידול העיקרי שלהם הוא תירס, שממנו הם מפיקים בירה ומגוון מאכלים. מאפיין תרבותי בולט של הצ'ווה הוא הטקסים המסורתיים המתבצעים על ידי הניאו, המאופיינים בריקודים מרהיבים ושימוש במסכות.[1]
זהות היסטורית
מקורם של אנשי הצ'ווה הוא מאנשי הבנטו (Bantu). בנטו זו קבוצת שפות וקבוצת עמים שמקורם במרכז אפריקה. כיום ביבשת אפריקה, בעיקר בחלקה המרכזי והדרומי, ישנן שפות רבות שמקורן ממשפחת הבנטו, מה שהוביל חוקרים רבים לנסות ולאתר באופן היסטורי תנועות של אנשים ביבשת אמצעות מעקב אחר התפשטות השפה. על פי המסורות בעל פה ותאוריות אחרות כגון תאוריית התפשטות שפת הבנטו, לפני למעלה מאלף שנים אנשים דוברי שפת בנטו מהאזור של קמרון וניגריה של ימינו החלו להגר מזרחה ודרומה לשאר יבשת אפריקה. קבוצה אחת של הבנטו היגרה לאזור של לובה (Luba), הידוע גם בשם מלמבו (Malambo), איפה שכיום שוכנת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר). במאות ה14 וה15 קבוצה זו התפשטה מזרחה לעבר אזור צ'ומה (Choma), רמה הררית באזור צפון מזרח זמביה וצפון מלאווי, שם הם שוכנים עד היום. נהוג לחשוב כי זהו מקורם של אנשי הצ'ווה. כיום בני הצ'ווה מגדירים את עצמם כ Achewa, שפירושו 'אנשי צ'ווה'. שם נוסף המזוהה עם קבוצת הצ'ווה הוא ניאנג'ה (Nyanja), שפירושו המילולי הוא אגם. בני הצ'ווה לא אוהבים להיקרא כך משום שהמילה מתייחסת למגוון רחב יותר של אנשים המתגוררים סביב אגם מלאווי וגם דוברים צ'ווה.[1]
השפעה תרבותית
מבין האזורים בהם חיים אנשי הצ'ווה המקום בו השפעתם התרבותית גדולה ביותר הוא במלאווי. באופן מסורתי, הצ'יפים של הצ'ווה היו המנהיגים של מרכז מלאווי במשך שנים רבות. במאה ה-18 מספר קבוצות אתניות נוספות התיישבו גם הן במלאווי. לפי המסורות בעל פה, הצ'ווה נקטו במדיניות פייסנית כלפי קבוצות מבחוץ. הצ'ווה שמרו על הייחודיות שלהם לאורך השנים על ידי התמקמות באזורים מסוימים, שימור השפה ומנהגיהם התרבותיים יוצאי הדופן. כיום הצ'ווה נמצאים בקשרים הדוקים עם קבוצות אתניות אחרות מאזורים סמוכים כגון הטומבוקה (Tumbuka) והאנסנגה (Nsenga). באופן היסטורי, הצ'ווה נקשרים לקבוצת הבמבה (Bemba) איתם הם חולקים מוצא משותף ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בדומה לקבוצות האנסנגה והטומבוקה, חלקים מסוימים מהאזורים של הצ'ווה הושפעו מקבוצת האנגוני (Ngoni) אשר מוצאה הוא זולו (Zulu) מהאזור של נטאל וטרנסוואל בדרום אפריקה.[2]
שפה
לאנשי הצ'ווה, הנחשבים לחלק ממשפחת דוברי שפות הבנטו יש שפה הדומה לשאר שפת הבאנטו אך ייחודית להם – הצ'יצ'ווה (Chichewa). שפה זו נכתבת באותיות רומיות בדומה לשפות בנטו אחרות. על אף שאנגלית וצ'יצ'ווה שתיהן מוגדרות כשפות הרשמיות במלאווי. בפועל הצ'יצ'ווה נחשבת כשפה המקומית והמדוברת יותר בקרב בני המקום וחלק גדול מחיי החברה והתרבות מתנהלים באמצעותה. צ'יצ'ווה מדוברת כיום גם במדינות שכנות אחרות – זמביה, טנזניה ומוזמביק, בעיקר באזורים הסמוכים לאגם מלאווי.[3]
מבנה חברתי
הצ'ווה היא קבוצה מטריליניארית, כלומר הייחוס המשפחתי הוא לפי האם. חלק ניכר מתרבות וחיי היום-יום מושפעים מסדר חברתי זה. למשל, המגורים של זוג נשוי נקבעים על פי קרבה למגורים של הורי הכלה. כיום המצב משתנה מעט וחלק מהזוגות עוברים לגור בסמיכות להורי החתן. גברים ונשים שומרים כל אחד על הזיקה הליניארית שלו\ה גם לאחר הנישואין. הילדים משתייכים לקו הליניארי של האם ואחיה ואחיותיה, בהתאם לעקרונות הייחוס המטרילינאריים. קבוצת הצ'ווה מורכבת ממספר קלאנים (Clans), מעין משפחות מורחבות. הקבוצות הגדולות שביניהם הן הפירי (Phiri) והבנדה (Banda). הזיקה ההיסטורית של הפירי היא למנהיגות פוליטית בצורת מלכים ואריסטוקרטיה ואילו אצל הבנדה המנהיגות נקשרת למרפאים ומיסטיקה. לאורך ההיסטוריה הפירי והבנדה חילקו את המנהיגות ביניהם. מנהיגות הבנדה (900 – 1400 לספירה הנוצרית) התאפיינה בסמכות טקסית שמזוהה עם המונח מוואלי (Mwali). מוואלי זהו שם שמתייחס לנשים שהן מתקשרות רוחניות בעלות השפעה על הגשם והפריון. לעומת זאת מנהיגות הפירי (1400 לספירה הנוצרית ואילך) מאופיינת בסמכות פוליטית שמזוהה העם המונח קלונגה (Kalonga) שפירושו "זה שממנה ושולט בצ'יפים". בשפה המדוברת המילה קלונגה מתייחסת לנסיך, שליט או מלך. לפי המסורות העל פה, מי שהוביל את הצ'ווה ממלמבו (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) לצ'ומה (כיום צפון מלאווי וזמביה) כונה קלונגה והוא ייסד את האימפריה של מראווי (Maravi) שהפכה להיות מלאווי. מרכזיותם של קלאנים אלו באה לידי ביטוי בשכיחות של השמות פירי ובאנדה כשמות משפחה. לראיה, הנשיא הראשון של מלאווי לאחר קבלת העצמאות מבריטניה ב-1964 הוא מקבוצת הצ'ווה ושמו הייסטינגס באנדה. על פי חלק מן המסורות בעל פה קבוצת הצ'ווה בעצמה היא תוצר של מיזוג בין הבנדה והפירי.[4]
תזונה ואורח חיים
הצ'ווה הם חברה חקלאית. חקלאות היא מקור ההכנסה העיקרי שלהם. הגידולים העיקריים הם תירס ודורה. מתקיימת גם מידה לא מבוטלת של ציד ודיג. ראש הכפר או הצ'יף מחליט כמה מן האדמה וכיצד היא תחולק בין אנשי הכפר, כך שהבעלות על אדמה אינה קבועה ומשתנה תדיר. חקלאי הצווה תלויים בעונה גשומה אחת ויבול אחד כדי לעבור את השנה ולכן השנה הקלנדרית שלהם מחולקת לשני מקטעים של שישה חודשים.
התזונה של הצ'ווה מתבססת על מאכלים מגידולי התירס, כגון אנסימה (Nsima), מעין דייסה מקמח תירס. אוכלים אותה עם מנת צד בשם אנדיוו (Ndiwo), העשויה מעלי ירקות ושעועית. בעוד שעיקר התזונה מתבססת על צמחים וגידולים חקלאיים, האוכל המועדף הוא בשר, אך גם יותר קשה להשיגו. התפריט הבשרי של הצ'ווה כולל בערך כל חיה שנמצאת באזור וניתן לצוד: דגים, חרקים, טרמיטים, עטלפים, עופות, עכברים, אנטילופות ועוד.
כפר צ'ווה מסורתי כולל בין 40 ל-200 צריפים. בכפר בגודל ממוצע יש בערך 60 צריפים ואוכלוסייה של קצת מעל 100 אנשים. לא קיים דפוס קבוע של חלוקה לצריפים בכפרים אך לרוב ישנן התקבצויות סביב היחידה המשפחתית של האם. כלומר, הקו המשפחתי של האם לאורך 3 או 4 דורות מתגורר בהתקבצות צריפים ולהם מתלווים בני הזוג והילדים.[5]
ידע אנתרופולוגי מהתקופה הקולוניאלית
הצ'ווה מתגוררים באזור שהיה תחת חסות בריטית בתקופת הקולוניאליזם האירופי על אפריקה. באותה תקופה האזור בעל אוכלוסיית הצ'ווה הגדולה ביותר היה מחוז דווה Dowa)) אשר היה חלק מהפרוטקטורט הבריטי ניאסלנד (Nyasaland), שהיא מלאווי של ימינו. שני השבטים העיקריים שאכלסו את האזור היו הצ'ווה והאנגוני (Ngoni). קיימת הנחה כי שני שבטים אלו שהו באזור זמן רב יותר מכל קבוצה אחרת, אך משך השהות המדויק שלהם ניתן אך ורק לשערוך עקב ההיסטוריה רוויית ההגירות והפלישות של אנשי הבנטו.
בשנת 1933 האגודה האנתרופולוגית המלכותית של בריטניה ואירלנד פרסמה דו"ח בשם "כתבים על הצ'ווה והאנגוני ממחוז דווה של הפרוטקטורט של ניאסלנד". בהתאם לרוח האנתרופולוגיה בראשית דרכה, אשר צמחה כדיסציפלינה בשירות המשטר הקולוניאלי, דוח זה מחולק לנושאים וקטגוריות שמטרתן למפות את המאפיינים של קבוצת הצ'ווה באופן שמתיימר להיות מדעי. הדו"ח כולל תשעה תתי פרקים היורדים לפרטי פרטים הכוללים את ההסדרים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים, המשפחתיים ואפילו את דפוסי החשיבה המנטלית של הצ'ווה.[6]
מסורות ואמונה
הצ'ווה, בדומה לרוב הקבוצות באפריקה, מחזיקים בקוסמולוגיה שרואה ברוחות ואבות קדמונים כנמצאים בקשר והשפעה הדדית עם העולם הפיזי ומהווים חלק אינטגרלי מהחיים. הצ'ווה מאמינים שהעולם נברא על ידי האל צ'יוטה (Chiuta) על ההר קאפירינטיווה (Kapirintiwa) אשר נמצא על הגבול בין מלאווי ומוזמביק. אבות קדמונים ורוחות של יצורים אחרים משחקים חלק חשוב בחברה הנוכחית ונמצאים בקשר מתמיד עם העולם החי, בעיקר דרך ריקודים ומסכות בטקסי החניכה לאגודות הסודיות של הצ'ווה –“Nyau”. הפרקטיקה הדתית המוכרת ביותר של אגודות הניאו היא ה “Gule Wamkulu” שפירושו הריקוד הגדול. לטקסי ריקוד רשמיים אלו מגיעים אנשי צ'ווה על מנת לצפות ביכולות הריקוד המרשימות של הרקדנים, הנחשבות לתוצר של המצב הרוחני בו נמצאים חברי אגודות הניאו, מצב של חיבור עם הישויות הקדומות. אצל הצ'ווה המונח “Gule” נקשר לכל מי שלוקח חלק בטקסים של אגודות הניאו. חודש יולי נחשב לעונת השיא של ה- Gule Wamkulu. במהלך טקסים אלו, ניתן לראות נערים רבים מחופשים לחיות, עצים או במסכות של ישויות קדומות. ה Gule עצמם עוברים טקס חניכה רשמי לתוך האגודה הסודית, ובזמן למינאלי זה שיכול להימשך כמה ימים הם שרויים ב'מצב חייתי' כאשר הם מחופשים והתנהגותם בלתי צפויה. לכן מקובל לא להתקרב אליהם שלא במסגרת הטקסים הרשמיים.[7]
טקסי ה-Wamkulu Gule מתקיימים על פי בקשתו של ראש הכפר, בדרך כלל סביב אירועים חשובים כגון חתונות, לוויות או טקסי חניכה. הריקודים הם מקור של חגיגיות עבור הצ'ווה, ולמרות שמידה גדולה של מסתורין עדיין אופפת אותם, הטקסים מעוררים התרגשות ושמחה גדולה בקרב אנשי הקהילה. הרקדנים עטויי המסכות הנקראים Zilombo, מופיעים עם אנרגיה ומהלכי ריקוד יוצאים מגדר הרגיל. אגדה עממית מספרת שבתקופה בה הבריטים שלטו באזור, מלכת אנגליה נכחה בטקס Wamkulu Gule והתרשמה כל כך שביקשה לקיים אחד כזה בממלכה.[8]
הגרסה הנשית של ה-Gule Wamkulu נקראת Chisamba. זהו טקס חניכה עבור נשים במסגרתו נערות נלקחות לחדר פרטי בו הנשים הבוגרות של הכפר מורות להן כיצד להיות אשת צ'ווה ראויה. הסולידריות הנשית מועצמת בטקסים אלו וגם הם מסתיימים בריקוד חגיגי.[7]
האגודה הסודית ניאו והשימוש במסיכות
המאפיין הבולט ביותר שמושך את מרבית תשומת הלב סביב הצ'ווה הוא השימוש במסכות בטקסים מקומיים. השימוש במסכות בקרב הצ'ווה מתקיים במסגרת אגודות הניאו הסודיות שמורכבות אך ורק מגברים. פירוש המילה Nyau בצ'יצ'ווה הוא מסכה, אך שימוש במילה זו בהקשרה הרחב כולל את האמונות של חברי האגודה, השימוש במסכה במהלך הטקסים ואת רוח המסכות. על פי המיתולוגיה של הניאו ישנם שני סיפורים שונים אודות מקורן של המסכות. האחד מספר כי נשים הם אלו שבכלל החלו להשתמש במסכות כחלק מטקסי ההתבגרות ואז הגברים השתלטו על המנהג ושייכו אותו לעצמם. המיתוס השני מספר על תקופה של בצורת בה הגברים נשלחו לשרוד בפאתי הכפר ביערות והנשים חיו בכפר ושמרו את האוכל לעצמן. על מנת להשיג אוכל הגברים הכינו מסכות כדי לכסות את פניהם ממה שהיה ברשותם: ענפים, זרדים, נוצות ועלים ובכך הפחידו את הנשים וגנבו אוכל או שהם רקדו בפני הנשים עד שהם נתנו להם אוכל. ניתן ללמוד דרך המיתוסים על יחסי הנשים-גברים בכפר ועל ההפרדה הקיימת מאז ועד והיום בין הארגון הגברי לנשות הכפר בכל מה שקשור למסכות וריקודים.[9]
רקדני הניאו עם המסכות מייצגים את הרוחות של החיות והאבות הקדמונים, וכך הם יוצרים חיבור בין "החיים שלמטה" (אנשי הכפר) ל"חיים שלמעלה" (החיות והאבות הקדמונים). החיבור מתבצע בטקסים מסורתיים בהם רוקדים חברי הניאו את ה-"Gulu Wamkulu" שפירושו 'הריקוד הגדול'. מופע זה מתבצע בטקסי קבורה, טקסי התבגרות, החלפת צ'יפים וכדומה. תהליך ההכנה וכלל המידע שקשור אל המסכות מתבצע בסודיות מוחלטות, חברי האגודה נתנו שמות מיוחדים לחומרים ולכלים המשמשים אותם לבניית המסכות, על מנת לנתק את השיח של הארגון הסודי מהשיח הציבורי בכפר ובמשפחה. נשות הכפר והילדים אינם יודעים מהי מטרת הארגון ומה מייצגות המסכות, בעיניהם כל מסיכה היא ייצוג של חיה. למעשה, כל נער בקבוצת הצ'ווה נועד להשתייך לאגודת הניאו הסודית. בין הגילאים 12–15 הנערים עוברים תהליך של כניסה אל תוך ארגון המסכות, מתוך הנחה כי עד שלא עברו את התהליך אינם נחשבים כגברים בכפר. טקס החניכה מתחיל בשעת לילה מאוחרת, לרוב לפני שמתקיימת הלוויה בכפר. הנערים הולכים באמצע הלילה מלווים במדריך אל היער בפאתי הכפר שם הם פוגשים את שאר חברי הארגון. במשך שבוע שוהים הנערים במתחם מחוץ לכפר בו הם לומדים על תהליך הכנת המסכות, "השפה הסודית" של הניאו, ובנוסף כל חניך מכין לעצמו מסיכה שתלווה אותו במהלך הטקסים והאירועים העתידיים בכפר. על מנת לשמור על סודיותו של הארגון ותהליך הכנות המסכות, חברי הניו מכינים את המסכות ביערות במרחק מן הכפר על מנת שלנשים והילדים לא תהיה גישה אל האזור.[10]
שימוש במסכות
המסכות בהן משתמשים הניאו בריקודיהם ובהופעותיהם מחולקות לשלושה סוגים עיקריים אותם ניתן לאפיין על פי סוג החומר ממנו הן עשויות ועל פי המראה הוויזואלי שלהן: הסוג הראשון הוא מסכות המכסות את כל הפנים העשויות מאריגים ונוצות. הסוג השני הוא מסכות פנים המגולפות בעץ. הסוג הראשון והשני של המסכות נקרא ניאו, אלו הן המסכות הבסיסיות של חברי הארגון. כאשר ישנה הלוויה בכפר, מטרת השימוש במסכה היא לגלם את הרוח של המת ולייצג את האבות הקדמונים של השבט. ניתן למצוא יותר מ-50 סוגי מסכות כאלו בכל שבט, לכל מסיכה יש שם אחר ומותאם לה ריקוד שונה. במחקר שהתבצע במלאווי בקרב בני הצ'ווה נמצא כי מתקיים שימוש חוזר במסכות ספציפיות לאורך השנים, כאלו אשר מייצגות דמויות ספציפיות שלרוב קשורות להיסטוריה החברתית והתרבותית של השבט. הקבוצה השלישית של המסכות נקראת נייאו יולמבה (Nyau Yolembe) שפירושו 'המסכה הגדולה'. מסכה זו היא בעצם תלבושות ענקית המכסה את כל גופו של הרקדן. מסכות אלו מייצגות לרוב חיות פראיות. את הניאו יולמבה מכינים חברי הארגון לקראת אירועים מיוחדים כאשר בסופו של הטקס לאחר השימוש במסכה שורפים אותה והיא אינה נשמרת לטקס הבא, לעומת קבוצת המסכות הראשונה והשנייה שכן נשמרות. תהליך הכנת הניאו יולמבה לוקח בערך 3 ימים וגם הוא מתבצע בפאתי הכפר על מנת לשמור על סודיותו. מסכה זו מורכבת ברובה מחומרים מהטבע כגון ענפים, זרדים, עלים וכדומה. אחד האירועים בהם חברי הניאו לוקחים חלק הוא טקס הקבורה. טקס זה המתקיים אחרי ימי האבל נקרא בונה (bona). הטקס מלווה בשתייה רבה של בירה ולכן הוא מתקיים אחרי קצירת התירס שממנו מכינים את הבירה. בהכנות לטקס זה משתתפים גם הגברים וגם הנשים. הנשים אחראיות על בישול הבירה ואילו הגברים, ארגון הניאו, מתחילים להכין את הניאו יולמבה (המסיכה הגדולה). במקביל לכך מתקיים טקס החניכה של ילדי הכפר לארגון הניאו, מפני שטקס החניכה חייב להתקיים כחלק מטקס הקבורה. במהלך ההכנות לטקס הבונה לעיתים מופיעים בכפר קבוצה מהניאו שפניהם עוטים מסכות שנועדו לגלם את רוחותיהם של המתים, הם גונבים אוכל עבור חבריהם אשר נמצאים בשיחים ויוצרים את הניאו יולמבה ובנוסף אוספים עוד חומרים להכנתה. אירוע זה לרוב מאופיין בהתנהגות פראית, קולות וצווחות של הרקדנים. השיא של הטקס מתקיים ביום האחרון בו כל חברי הניאו מגיעים אל הכפר עם מסכות ומבצעים ריקודים רבים, מלווים בתופים ושירה. בסופו של הטקס שורפים חברי הניאו את הניאו יולמבה מכיוון שעל פי המסורת בעבר בני האדם והחיות חיו בהרמוניה, עד אשר האדם גילה את האש ושרף את היערות ואזורי הגידול של החיות. בעקבות כך נפגעה ההרמוניה בין האדם לחיות. לכן השימוש בניאו יולמבה בטקס ההלוויה נועד לחבר שנית את האדם לחיה, ושריפתה של המסכה בסופה של ההלוויה היא חלק מהעלאת רוחו של המת חזרה אל השמיים. בשלב זה גם מגיע לסופו טקס החניכה של הנערים לארגון הניאו. הנערים מתבקשים לאכול את האפר שנשאר אחרי שריפת המסכה, על מנת להפוך אותם לחסינים אל מול הרוחות של המתים. ניתן בשלב זה ללמוד על הקשר בין טקס חניכה לטקס הקבורה, ומדוע טקס החניכה חייב להתקיים יחד עם טקס קבורה. המסכות והשימוש בהן על ידי הניאו הוא כלי משמעותי ללמידה על התרבות והמסורת של בני הצ'ווה.[11]
סיווג המסכות לפי משמעות סימבולית מחלק אותן ל-4 קטגוריות שונות. הקטגוריה הראשונה היא מסכות של חיות פראיות, אלו היו המסכות הראשונות של הניאו. מסכות אלו לרוב הן מסכות ענק של חיית פרא (הניאו יולמבה), שהם החלק העיקרי במסורת של הריקוד הגדול. ההשערה היא כי הבחירה בליצור מסכות דמוי חיות פרא היא בעקבות כך שבעבר היו צדים והורגים בני הצ'ווה אנטילופות. החיבור של מסכות אלו להיסטוריה של בני הצ'ווה נעשה על ידי המסורות שבעל פה, מיתוסים ואגדות. הקטגוריה השנייה היא קבוצת מסכות המבוססות על אירועים היסטוריים וחברתיים של בני הצ'ווה, ניתן לראות מסכות שמגלמות שליטים ומנהיגים. דרך המסכות ויחד עם הקבלה כרונולוגית למקורות הכתובים ניתן ללמוד על שליטי האימפריות, מלחמות וההיסטוריה הקדומה של בני הצ'ווה. הקטגוריה השלישית היא קבוצת המסכות המגלמת דמויות של זרים אשר הגיעו ליבשת אפריקה והיו במגע עם בני הצ'ווה, לדוגמה: קציני קולוניות אנגלים, עבדים פורטוגליים ונזירות קתוליות. דרך המסכות ניתן ללמוד גם על הסדר הכרונולוגי של הגעתם של האירופאיים ליבשת אפריקה וגם על התהליך ההיסטורי של הפצת הנצרות במערב אפריקה, סחר העבדים ותחילתה של הנוכחות הקולוניאלית. הקטגוריה הרביעית והאחרונה היא קבוצת מסכות שמגלמות דמויות אנושיות מגוונות. המסכות הללו החלו לצוץ בריקודים של הניאו בטקסים בעשורים האחרונים. מסכות אלו מבוססות על נושאים חברתיים כמו ההבדלים בין הכפר לעיר, התפתחות הכבישים וכלי רכב, סרטים ודמויות מפורסמות. ניתן לראות מסכות בדמויותיהם של אלוויס פרסלי, צ'ארלי צ'אפלין ומסיכה של המלך ג'ורג'. המסכות מהוות חלק בסיסי בתרבותם של בני הצ'ווה, המסכות העתיקות מלמדות אותנו על ההיסטוריה והנורמות החברתיות של החברה בעבר ואילו החדשות מלמדות אותנו על תהליך השינוי והחדשנות של הצ'ווה.[12]
הייחודיות של המסכות של הצ'ווה היא לא רק בשל הצבעוניות, המגוון ואופן השימוש בהן, אלא גם בשל האגודה הסודית ניאו, הקושרת בין תהליך הכנת המסכה והשימוש בה לתהליך ההתבגרות של הנערים. הייחודיות של הצ'ווה הפכה אותם להיות אחת הקבוצות האתניות הפופולריות בתחום האומנות השבטית וארגון יונסקו (UNESCO) הכיר במורשת של הניאו, והצהיר כי יש להגן על ולשמר את התרבות הייחודית שלהם.[11]
אישים בולטים
הייסטינגס קאמוזו בנדה (Hastings Kamuzu Banda) 1898-1997 . מייסדה ונשיאה הראשון של מלאווי וראש מפלגת הקונגרס של מלאווי. רופא במקצועו. כיהן כנשיא מלאווי מייסודה בשנת 1964 ובמשך שלושים שנים רצופות כיהן כשליט יחיד דיקטטורי. בשנת 1993 הסכים לקיים משאל עם שקבע שבמדינה יתקיימו לראשונה בחירות דמוקרטיות ובעקבותיו הודח. בנדה קידם את החינוך והתשתיות בארצו ברמה גבוהה מהמקובל באפריקה וטיפח שוויון זכויות לנשים. עם זאת, ממשלו עסק ברדיפה ועינויים של מתנגדי משטר ובנדה עצמו חי חיי פאר וראווה מושחתים, כאשר ארצו התדרדרה להיות אחת העניות בעולם.
ג'ויס הילדה בנדה (Joyce Hilda Banda); נולדה .1950- פוליטיקאית, מדינאית ואשת עסקים ממלאווי, שכיהנה כנשיאת הרפובליקה של מלאווי בשנים 2012–2014. מחנכת ופעילה לזכויות הנשים, ג'ויס באנדה היא מנהיגת מפלגת העם אותה ייסדה בשנת 2011 . חברת פרלמנט, בעבר שרה לענייני מגדר, ילדים וקהילה, היא הייתה בשנים 2009-2006 שרת החוץ של ארצה ובשנים 2012-2009 סגנית הנשיא של מלאווי. הייתה לנשיאה ראשונה במרחב הדרום אפריקאי.
רופיה בוואזני בנדה (Rupiah Bwezani Banda) נולד ב-1937. פוליטיקאי זמביני שכיהן בתור נשיא זמביה בין השנים 2008–2011. במהלך נשיאותו של קנת קאונדה, היה בנדה בעל תפקידים דיפלומטיים חשובים והיה פעיל בפוליטיקה כחבר במפלגת העצמאות הלאומית המאוחדת (UNIP). הוא מונה לסגן הנשיא באוקטובר 2006, ובאוגוסט 2008, הוא נבחר לנשיא בפועל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Ntara, Samuel Josia, and Harry W. Langworthy. . F. Steiner, 1973., The History of the Chewa (Mbiri ya Achewa)
- ^ Page, Melvin E., "The great war and Chewa society in Malawi.", Journal of Southern African Studies 6.2 (1980): 171-182
- ^ Amy Gough, Indigenous Peoples of the World — The Chewa, www.peoplesoftheworld.org (באנגלית)
- ^ Phiri, Kings M., "Some changes in the matrilineal family system among the Chewa of Malawi since the nineteenth century.", The Journal of African History 24.2 (1983): 257-274.
- ^ CHEWA PEOPLE: THE GREAT MATRIARCHAL BANTU PEOPLE OF AFRICA AND THEIR ANCIENT NYAU SECRET SOCIETY, kwekudee-tripdownmemorylane.blogspot.co.il
- ^ Hodgson, A. G. O., “Notes on the Achewa and Angoni of the Dowa District of the Nyasaland Protectorate.”, The Journal of the Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland, vol. 63, 1933, pp. 123–164.
- ^ 7.0 7.1 Linden, Ian., "Chewa initiation rites and Nyau societies: The use of religious institutions in local politics at Mua.", Themes in the Christian History of Central Africa. London: Heinemann(1975): 30-44.
- ^ Drake, Ann M., Illness, ritual, and social relations among the Chewa of central Africa, Diss. ProQuest Information & Learning, 1977.
- ^ Linden, Ian., "Chewa initiation rites and Nyau societies: The use of religious institutions in local politics at Mua.", Themes in the Christian History of Central Africa. London: Heinemann(1975): 30-44.
- ^ The Chewa (Nyanja) People of Southern Africa, www.orvillejenkins.com
- ^ 11.0 11.1 de Aguilar, Laurel Birch, and Laurel Birch de Aguillar., "Nyau masks of the Chewa: An oral historical introduction.", The Society of Malawi Journal 47.2 (1994): 3-14.
- ^ Yoshida, Kenji, "Masks and Secrecy among the Chewa", African arts (1993) 34-45.
30263269צ'ווה (קבוצה אתנית)