צ'ארלס וורן איטון

צ'ארלס וורן איטון ( באנגלית: Charles Warren Eaton‏; 1857–1937) היה אמן אמריקאי הידוע בנופיו הטונליסטים. הוא זכה לכינוי "צייר עצי האורן" בזכות תיאוריו הרבים של עצי האורן הלבן.

ביוגרפיה

איטון נולד באולבני, ניו יורק למשפחה דלת משאבים. הוא החל לעבוד בגיל תשע, ועבד בחנות לממכר מוצרים יבשים עד לבגרותו המוקדמת. כשהיה איטון בן עשרים ושתיים, עבודות של חבר עורר את התעניינותו באמנות. הוא עבר לניו יורק בשנת 1879 לעבוד במהלך היום ולהשתתף בשיעורים באקדמיה הלאומית לעיצוב וליגת הסטודנטים לאמנות בלילה. הוא גם ניצל את חופשתו כדי לתרגל רישומים.

קריירה מוקדמת

הכניסה של איטון לעולם האמנות חפפה עם השינוי העמוק בסגנון האמנותי הרווח באמריקה. בסוף שנות ה -70 של המאה ה -19, הריאליזם המפורט ביותר של אסכולת נהר ההדסון, ששלטה בסגנון האמנות האמריקאית במשך למעלה מארבעים שנה, פינה את מקומו לסגנון יותר חופשי שהאמנים הצעירים הביאו מאירופה. סגנון חדש זה, שלימים נקרא טונליזם, הדגיש צבעים נקיים ונטה לתאר מצבים אינטימיים יום יומיים ולא סצינות של פאר. איטון אימץ את הסגנון החדש הזה בניו יורק והתיידד עם שני אמנים טונליסטים אחרים, לאונרד אוכטמן ובן פוסטר.

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 החל איטון לזכות בהכרה מקצועית יחד עם מכירותיו הראשונות. הוא הציג את שני הציורים הראשונים שלו באקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1882, והמשיך להציג שם באופן קבוע בהמשך הקריירה שלו. על ציוריו בתערוכה בשנת 1884 דיווחו בניו יורק טיימס. הוא הציג גם עם אגודת האמנים האמריקאית שהוקמה בשנת 1884. בשנת 1886 הוא עזב את עבודתו והקדיש את כל זמנו לאמנות.

איטון העריך במיוחד את עבודתו של רוברט סווין גיפורד, כמו גם את ג'ורג' איננס. איטון ואיננס עבדו באותו בניין בניו יורק בשנת 1889, ואיננס התפעל מנופי איטון שצייר מחוץ לסטודיו שלו, ורכש את הציור, והשניים התיידדו. אולם איטון, שכבר התבסס כאמן מצליח, היה מעריץ של איננס יותר מאשר חסיד.

בגרות אמנותית

איטון הגיע לבגרותו כאמן בשנות ה-1890 וה- 1900 עם שני נושאי נוף מובהקים. הנושא הראשון, בסגנון הטונאלי, היה נוף המכיל בדרך כלל מרעה, עצים ולעיתים חלקת מים קטנה או גדר אבן. מצב הרוח הכללי בציורים אלה הוא של אינטימיות. הנושא השני, ממלכתי יותר, היה נוף עם עצי אורן גבוהים, המוארים לעיתים קרובות בזוהר השמש השוקעת. הוא פיתח את הנושא השני בכמה מיצירותיו הגדולות ביותר, והצליח מאוד איתם עד שנודע בכינוי "צייר עצי האורן". איטון כמעט אף פעם לא כלל דמויות אנושיות או חיות בנופיו.

איטון עבד בעיקר בשמן ובצבעי מים. הוא היה חבר מייסד של האגודה האמריקאית לצבעי מים. הוא הציג בגלריית מקבת הידועה בניו יורק במשך למעלה משלושים שנה, בפריז ובתערוכות וירידים בינלאומיים חשובים. הוא שימש גם כשופט בכמה תערוכות. מסיבות שאינן ברורות אך אולי בעלות אופי פוליטי, איטון מעולם לא זכה לחברות מלאה באקדמיה הלאומית (אף שהוא נבחר לאקדמיה כעמית ב־1901) וגם לא באגודה לאמנים אמריקאים.

קריירה מאוחרת

למרות הצלחתו בטונאליזם, איטון עזב בהדרגה את הסגנון הזה והחל לצייר בצבעים בהירים במיוחד לאחר 1910. איטון מעולם לא היה אימפרסיוניסט אמיתי, צייר בסגנון ריאליסטי רופף. עבודות רבות מהקריירה המאוחרת שלו תיארו סצנות אירופיות, בהן טייל איטון באופן קבוע כמבוגר. הוא העדיף במיוחד את האזור הכפרי סביב ברוז', כמו גם את אגם קומו באיטליה, אותו צייר בלוח צבעים בהיר במיוחד.

עד שנות העשרים נחלשה התפוקה והיצירתיות של איטון. השפל הגדול הרס את שוק האמנות, ומכירות ציורים של איטון נפסקו.

הוא עבר לבלומפילד, ניו ג'רזי בשנות השמונים של המאה ה-19, והתגורר עם אחותו ואחייניתו.

הוא נפטר בשנת 1937 ונקבר בבית העלמין בלומפילד. ^[1]

עבודותיו, כמו אמנים רבים בדורו, כמעט ונשכחו במשך עשרות שנים עד להתעניינות מחודשת בסוף המאה העשרים.