פרשת מקוב
פרשת מקוב או פרשת הזמורות היבשות[1] היא אירוע שהתרחש בינואר 1913, בו האיכר יונתן מקוב הכה, הצליף והשפיל שלוש מעובדותיו יוצאות תימן[2] לאחר שמצא אותן מקוששות זרדים יבשים בכרמו בסוף יום העבודה. האיכר מקוב הורה לפועליו לתפוס את הנשים שניסו להימלט מהכרם, ולקשור אותן לזנבו של חמור. כך הן נגררו ברחובה המרכזי של המושבה רחובות[3][4]. בתגובה קנסה מועצת המושבה את האיכר יונתן מקוב בסכום זעום של עשרים פרנקים[5].
תיאור הפרשה
בינואר 1913 מצא האיכר יונתן מקוב, בנה של בתיה מקוב, שלוש מעובדותיו, יהודיות ממוצא תימני, מלקטות ענפים וזמורות. בעת ההיא יוצאי תימן היו רגילים ללקט בשדות ובכרמים זרדים יבשים להסקה. מקוב תפס את עובדותיו והכה אותן נמרצות. לאחר מכן הוא אסר אותן והובילן כשבויות ברחובותיה הראשיים של המושבה רחובות. הנשים התנגדו וברחו, אך מקוב שלח את פועליו הערביים ללכוד אותם, הם תפסו אותן ומקוב קשר אותן לחמורו והמשיך להוביל אותן למושבה.
האירוע המשפיל הכה גלים במושבה. ועד המושבה הזדרז לדון את מקוב והטיל עליו עונש של נפוליאון אחד, השווה ערך ל-20 פרנקים. הקנס היה נמוך במיוחד ועורר תרעומת. עם זאת בעיתונות נטען שעצם העמדתו לדין מעידה כי הציבור לא עובר בשתיקה על אלימות כזו[3]. כעבור שבוע, פרסם יעקב רבינוביץ תגובה חריפה בעיתון, כינה בה את יונתן מקוב "יונתן העמלקי" וקרא לכל להחרימו: ”אם אחרי זה מענישים את יונתן העמלקי בעשרים פרנקים והכל נגמר בכי טוב אז סלחו נא לי – אבל חרפה היא ליהודי לחיות במקום של בני התחיה וזקופי הקומה האלה! אם זו היא גאולתינו ותחיתינו – נשוב נא לקישינב ואודסה!”. לאחר פרסום הפרשה נחשפו מקרים דומים של התעללות בעולים מתימן.
הסיפור זכה לחשיפה חוזרת בספרו של ד"ר משה נחום, נשיא הפדרציה העולמית של יהדות תימן וחבר הקונגרס היהודי העולמי, "בין שתי תרבויות"[6].
"זמורות יבשות"
.JPG) הבית הראשון של השיר "זמורות יבשות": |
בראשית שנות ה-80 כתב המשורר דן אלמגור, יליד העיר רחובות, את ההצגה "ילדי הכרך" שגוללה את סיפור עליית יהודי תימן והועלתה בתיאטרון בית ליסין. שירי ההצגה היו ברובם קלילים, אך בתוכם אלמגור החליט לשלב גם שיר קשה אחד על פרשת מקוב. השיר "זמורות יבשות", שאותו כתב לאחר שנחשף להתעמרות המתמשכת של חקלאי ראשית המאה העשרים בעולים מתימן. מטעמים אמנותיים החליף אלמגור את הענפים היבשים בזמורות יבשות וכך אף נקרא השיר. השיר לא הוכנס להצגה במה שהגדיר אלמגור כצנזור. אלמגור הסביר שלפני עליית ההצגה, יו"ר עמותת "אעלה בתמר", ישראל קיסר, ביקש מאלמגור להסיר את השיר. לדברי אלמגור, קיסר לא רצה להתעמת עם השלטון והעדיף "להעלים" את הפרשה. למרות התנגדותו של אלמגור השיר לא נכלל בהצגה.
שנים לאחר מכן, השיר אמור היה להתבצע בשידורי חגיגות יום העצמאות. רשות השידור תכננה להקדיש שעת שידור טלוויזיונית לכל עדה בישראל. לטענת אלמגור, בשל מחאתו בתקופת האינתיפאדה מנעו ממנו להופיע, ואפשרו לו רק לכתוב, ובמקומו הנחתה שוש עטרי. בעודו נערך לתוכנית נפגש אלמגור עם הזמר יזהר כהן שאמור היה לשיר בתוכנית. אלמגור השמיע ליזהר כהן את השיר, אשר התרגש ופרץ בבכי לדברי אלמגור. על אף שהוא ממוצא תימני, מעולם לא שמע על פרשת מקוב. כהן הלחין את השיר וביצע אותו. ביום העצמאות, שעת השידור של העדה התימנית נקבעה לשמונה בערב, ושל יהדות דרום אפריקה לאחת לפנות בוקר, בשל מיעוט העולים מתפוצה זו. אף על פי כן, בהוראת המנכ"ל הוחלפו בהפתעה שעות השידורים של שתי העדות. לדברי אלמגור: ”הם שידרו את התוכנית ההיא עם הביצוע של יזהר כהן באחת בלילה כשאף אחד כבר לא היה כדי לראות את זה. גם שידור חוזר שהובטח שישודר ביום העצמאות עצמו לא שודר. כך הועלם השיר בפעם השנייה”. התברר כי לרשות השידור הגיע מכתבם של צמד עורכי דין, בן ציון צנעני ושוקי פורר, לימים ראש עיריית רחובות. במכתבם קבעו השניים כי הפרשה בשדהו של מקוב לא הייתה ולא נבראה.
אלמגור טוען שבמהלך השנים טענו נגדו כי השיר נכתב כחלק ממאבקו האישי נגד מפלגת הליכוד. אלמגור שולל טענות אלה מכל וכל וטוען כי כלל אינו מבין את הקשר הפוליטי.
השיר נכלל בספר "שושנת תימן" בעריכת דן אלמגור שאיגד שירים על יהודי תימן[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על גבירות ומשרתות(הקישור אינו פעיל) באתר "מתימן לארץ ישראל"
- מילות השיר "זמורות יבשות", באתר שירונט
- השיר זמורות יבשות באתר יוטיוב
- שמעון כהן, מעגל הסטורי נסגר עם 'זמורות יבשות', באתר ערוץ 7, 17 ביוני 2008
הערות שוליים
- ^ בעקבות שיר שכתב דן אלמגור על הפרשה.
- ^ מעולי עליית אעלה בתמר
- ^ 3.0 3.1 רחובות, הפועל הצעיר, 10 בינואר 1913
- ^ ממגילת התימנים, דבר, 3 בינואר 1936
- ^ יעקב רבינוביץ, רשימות, הפועל הצעיר, 22 בינואר 1913
- ^ משה נחום, בין שתי תרבויות. ירושלים: הוצאת המחבר, תשמ"ט-1989
- ^ דן אלמגור, שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי. תל אביב: אעלה בתמר, 2008
31668367פרשת מקוב