פרשת מלט נגד אירלנד
בשנת 2011 אמנדה מלט, תושבת דבלין, ערכה בדיקת הריון שגרתית. הבדיקה הולידה תוצאות מצערות שהצביעו על כך כי העובר אותו היא נושאת ברחמה בעל מום לבבי מולד, כך שהסיכויים שישרוד מחוץ לרחם קלושים. מום לבבי מולד הוא מצב בו ברוב המקרים העוברים אינם שורדים אך חלקם חיים תקופה קצרה לאחר הלידה ואחוז זעיר מגיע לגיל בגרות, אך עם פיגור שכלי קשה. לאחר שהובהר לאמנדה מצבו הבריאותו של עוברה, היא הגיעה להחלטה כי היא מעוניינת לבצע הפלה. לדאבונה, ההפלה לא אושרה על ידי הרשויות בשל חוקי ההפלות המלאכותיות באירלנד.
בעקבות חקירה של המקרה, בשנת 2016 הכריזה ועדת האו"ם לזכויות אדם כי חוקי ההפלות המלאכותיות באירלנד נוגדים את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, תוך קריאה לביצוע רפורמה חוקתית מקיפה ומתן פיצויים[1] לאמנדה ובעלה בשל הנזק שנגרם להם.
רקע
אמנדה מלט
בשנת 2011 אמנדה מלט נכנסה להריון, כאשר הייתה בשנות ה-30 לחייה. בחודש נובמבר 2011, בהיותה בשבוע ה-21 להריון, ביצעה אמנדה סריקות שגרתיות בבית החולים רוטונדה שבאירלנד, שהצביעו על כך שהעובר סובל מתסמונת אדוארדס. חוק ההפלות האירלנדי, באותה העת, קבע כי הפלות אינן חוקיות. לאור זאת, אמנדה התבשרה כי לא תוכל לבצע הפלה בתחום השיפוט של מדינת אירלנד, על כן אם תרצה לעבור הפלה עליה לצאת מגבולות המדינה ולבצע את הליך ההפלה במדינה אחרת אשר חוקיה מתירים לבצע הפלות בשטחה. אמנדה ובעלה נסעו לבית החולים לנשים בליברפול כדי לבצע את הליך ההפלה. שווי הליך ההפלה הוערך בכ -3,000 אירו[1] כאשר מדינת אירלנד או ביטוח הבריאות, לא השתתפו כלל בהוצאות ההליך. הזוג מלט היו בעלי משאבים כלכליים מוגבלים, בשל כך נאלצו לחזור לאירלנד כעבור 12 שעות בלבד מסיום ההליך, כאשר אמנדה עדיין מתאוששת וכאובה[2]. יש לציין כי צוות בית החולים לא הרשה לזוג מלט לקחת עמם את שרידי העובר לאחר ביצוע הפלה ואילו העפר נשלח במפתיע לדבלין כשבועיים לאחר ביצוע ההליך באמצעות שליח[3].
בפברואר 2012, החליט הזוג מלט לשתף את המקרה שלהם עם הציבור האירי. לאחר התחבטויות בין לבין עצמם באשר לדרך בה יעשו זאת, החליט הזוג מלט, תוך שימוש בשמות בדויים: "ריצ'ל" ו"טים", לשתף את סיפורם בעיתון הThe Irish Times. לטענתם של הזוג מלט, הטריגר שגרם להם לשתף את הציבור בסיפורם האישי, נעוץ בעובדה כי האמינו בלב שלם, שסיפורם האישי יעורר עניין רב בקרב הציבור האירי בכלל וציבור הנשים האיריות בפרט, זאת מתוך הנחת המוצא כי משפחות רבות עברו בהווה או לחלופין בעבר, התמודדות עם סיפור זהה או דומה לשלהם.[4]
באפריל 2012, אמנדה ייסדה יחד עם שותפים נוספים, קבוצת תמיכה וקמפיין (TFMRׂׂ) שמטרתם שינוי החוק באירלנד כך שיאפשר ביצוע הפלה במקרים של מומים עובריים קטלניים. בנובמבר 2013 המרכז לזכויות הרבייה, הגיש תלונה לוועדת זכויות האדם של האו"ם מטעם אמנדה[5].
חוק ההפלות באירלנד
עד שנת 2018 הייתה קיימת הגנה חוקתית, שאסרה על הפלות כמעט בכל רחבי אירלנד. על אף הפגיעה האנושה בזכות לחירות, תיקון החוק אושר ברוב של 67% מהמצביעים האיריים[3], במסגרת התיקון השמיני לחוקה משנת 1983. בחלוף הזמן, התעוררה מגמה של "התרככות" מסוימת שבאה לידי ביטוי עם חקיקת חוק הגנת החיים במהלך ההיריון שנחקק בשנת 2013. חוק זה התיר הפלה במקרה של סכנה לחיי האם, מה שלא היה קיים לפני כן. ביוני 2017, המליצה ועדת האזרחים לערוך משאל עם לביטול התיקון השמיני, משאל העם נערך ב-25 במאי 2018 ועבר ברוב קולות (66.4%).
פסק הדין
ועדת האו"ם לזכויות האדם מצאה בשנת 2016 כי חוק ההפלות המלאכותיות של אירלנד מפר את האמנה הבינלאומית של האו"ם בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בעקבות כך קראה לממשלת אירלנד לשנות את חוקיה כדי לאפשר לנשים לבצע הפלה במקרים של מום קטלני.
הוועדה מצאה כי אמנדה הייתה נתונה לאפליה ולטיפול משפיל ובלתי אנושי[6]. מעבר לכך, הוועדה קבעה כי האיסור החוקי של אירלנד לבצע הפלות, מפר את הזכות לשלמות הגוף בהתאם לסעיף 7 לאמנה וכן פוגע קשות בזכותה של אמנדה לפרטיות בהתאם לסעיף 17 לאמנה[7]. לאור האמור לעיל הוועדה קבעה כי לראשונה בתולדות אירלנד, הממשלה תהא מחויבת לפצות את אמנדה לאור הנזק שנגרם לה[8].
אמנדה פרסמה הצהרה בה היא מברכת על ההחלטה של ועדת האו"ם, תוך קריאה לשינוי החקיקה באירלנד, זאת על מנת שנשים נוספות לא יפגעו[9].
בתגובתה הרשמית של ממשלת אירלנד, שנמסרה ב-1 בדצמבר 2016, ניתן הסבר לגבי התהליך שבו תבחן את החקיקה הנוגעת להפלות במדינה. בנוסף, צוין כי לאחר אספת האזרחים, תשקול ועדת אוייטס כל הצעה לשינוי בחוק[10].
פיצויים
בנובמבר 2016 ממשלת אירלנד העניקה לאמנדה פיצויים בגובה 30,000 אירו[1]. הפיצויים כללו בחובם את הסבל שנגרם לה ולבעלה וכן את הנסיעה לבית החולים לנשים בליברפול, על מנת לעבור את הליך ההפלה. זו הפעם הראשונה בתולדות ההיסטוריה האירית, שממשלת אירלנד הסכימה לשלם פיצויים עבור מקרה מסוג זה[8].
התגובות להחלטה
המקרה עורר מחדש את סוגיית ההפלות באירלנד וגרר תגובות חלוקות מצד גופים וארגונים איריים ובינלאומיים כאחד. ארגונים איריים שמרניים קבעו כי מדובר בהחלטה מצערת שאינה תואמת את אופייה ודרכה של אירלנד. לטענתם, האו"ם חטא בתפקידו כאשר אפשר פגיעה בתינוקות החולים, תוך פגיעה במסורת המפוארת של אירלנד המבוססת על דאגה וטיפול באמהות ותינוקות. עוד טענו כי ההחלטה מכשירה את הממשלה לנהוג באופן ברברי ולא אנושי כלפי תינוקות. גורמים דתיים, וביניהם הארכיבישוף טענו כי סוגיית ההפלות היא עניינה של אירלנד בלבד ולא של אף גורם ציבורי אחר, זאת לאור תפיסות קתוליות מסורתיות שגורסות כי אין להתיר הפלה במקרים מסוג זה[11].
לצד תגובות הנגד, התעוררו גם תגובות רבות המברכות את ההחלטה[2]. קמפיין הנוגע לזכויות הפלה הכריז כי ההחלטה היא בגדר "אבן דרך" בהיסטוריה של אירלנד בפרט ושל העולם המודרני בכלל. בהקשר זה יש לציין את דעתם של גורמים משפטיים, שקבעו שעל אף הפיצויים הגבוהים לכאורה והחלטת האו"ם שהטיבה עם אמנדה, לא נוצר תקדים משפטי שניתן להתבסס עליו בבתי המשפט האיריים[1].
מקרים נוספים
בשנת 2017 ניתנה החלטה במקרה דומה, שעסקה בבקשתה של סיבאן וולאן לביצוע הפלה[12]. בינואר 2010 בישרו הרופאים לוולאן כי היא סובלת מאנומליה רחמית קטלנית, וכי העובר עלול למות ברחם או זמן קצר לאחר הלידה. לאחר ששמעה את הבשורה, סיבאן וולאן החליטה כי איננה מעוניינת להמשיך עם ההיריון. החוק האירי האוסר על הפלות, פרט למצב בו חיי האישה נמצאים בסכנה. מאחר שולאן לא הייתה נתונה במצב של סכנה כפי שמגדיר החוק, הרופאים הודיעו לה כי האופציה היחידה שעומדת לפנייה היא להמשיך בהיריון תוך הבהרה ברורה כי אין בידה כל אפשרות לבצע הפלה. כתוצאה מכך, וולאן נסעה מחוץ לאירלנד על חשבונה לבית חולים בבריטניה, שם ביצעה הפלה. באפריל 2014 הגישה סיבאן וולאן תלונה פרטנית לועדת האו"ם לזכויות אדם. וולאן טענה כי בהתאם לפרוטוקול האופציונלי לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, האיסור בחוק האירי פוגע בזכויותיה לפי סעיפים 7, 17 ו26.
ביוני 2017 קבעה וועדת האו"ם לזכויות האדם, בפעם השנייה מאז פרשיית אמנדה מלט, כי איסור על הפלות, מהווה הפרה בוטה של זכויות האדם הבסיסיות של נשים[13].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Pat Leahy, Government will not give UN commitment to change abortion laws, The Irish Times (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Press release: UN Human Rights Committee says Ireland’s prohibition on abortion violates human rights, Abortion Rights Campaign, 09.06.2016
- ^ 3.0 3.1 Isaac Stanleyl, How an Irish-American woman’s legal case helped spur Ireland’s abortion referendum, Washington Post (באנגלית)
- ^ Kathy Sheridan, Stories of abortion, The Irish Times (באנגלית)
- ^ Ireland’s ban on abortion violates human rights – ground-breaking UN ruling, www.amnesty.org, 09.06.2016
- ^ Jamey Keaten, UN: Ireland's abortion ban is cruel, discriminatory to women, web.archive.org, 04.08.2016
- ^ Marko Milanovic, EJIL: Talk! – UN Human Rights Committee Finds that Ireland’s Abortion Ban Violates the ICCPR, 13.06.2016
- ^ 8.0 8.1 correspondent, Henry McDonald Ireland (2016-11-30). "Ireland compensates woman forced to travel to Britain for an abortion". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-12-30.
- ^ הצהרתה של אמנדה מלט
- ^ Pat Leahy, Fatal foetal abnormality: More State payouts likely, The Irish Times
- ^ RTE, Irish abortion laws caused inhuman treatment - UN, 09.06.2016
- ^ Whelan v. Ireland (2017), Unite for Reproductive Rights (באנגלית)
- ^ Whelan v Ireland decision factsheet, OURs - The Observatory of the Universality of Rights (באנגלית)
31958943פרשת מלט נגד אירלנד