פרשת טביעתה של האונייה רוסטוק

רוסטוק (בגרמנית: Rostock) הייתה אוניית משא, שנבנתה ב-1973 במספנת Heztun Rostock, אז בגרמניה המזרחית, עבור ברית המועצות. אחרי התפרקות ברית המועצות האונייה שטה תחת דגל אוקראיני.

האונייה, שאורכה היה 117 מטר ומשקלה 5,657 טונות, הפליגה ב-2 בספטמבר 1991 עם מטען של 5,000 טונות מוטות פלדה, מהנמל האוקראיני רני לכיוון תוניסיה, דרך תעלת סולינה. האונייה שקעה אנכית במייל 31 של הדנובה, במקום הצר ביותר של תעלת סולינה וחסמה בכך את מעבר השיט בתעלה.

עד הראיה המקומי היחיד היה גריגורה פאדיי (Grigore Fadei), מהליפובנים. הוא סיפר שהימאים לא נפגעו וקפצו מהאונייה אל היבשה עם מטענם ואחרי זה נאספו ושתו אלכוהול, כשהם מדברים רוסית, אותה חשבו שהוא אינו מבין, אך ליפובנים מבינים רוסית. לדבריו הם דיברו על כך שהרומנים כבר לא יוכלו לעבור בתעלה.

ניגודי אינטרסים וחשדות

רומניה ואוקראינה חולקות את השליטה על דלתת הדנובה, אולם זרועות השיט של הדנובה עוברות בשטח רומני ומעבר כלי שיט אוקראינים מחויב בתשלום דמי מעבר. האוקראינים רצו ליצור זרוע שיט, שתחבר נמל אוקראיני לים השחור מבלי לעבור בשטח רומני ולשם כך תכננו את יצרת תעלת בסטרואה, אולם קמו התנגדויות, בגלל הפגיעה הצפויה בשמורות של דלתת הדנובה וכמובן אי רצונה של רומניה ליצירת זרוע שיט מתחרה.

האונייה רוסטוק הייתה ישנה, לקראת סוף השימוש בה וטביעתה במקום הטוב ביותר לחסימת נתיב השיט, מבלי פגיעות בימאים עוררה חשדות בצד הרומני ובאמצעי תקשורת השונים נדונה היתכנות של מזימה לחסימת נתיב השיט הרומני כדי לקדם חפירת תעלת בסטרואה האוקראינית.

הרחבת התעלה וניסיון החילוץ שנכשל

חסימת התעלה כלאה כלי שיט במורד התעלה וקטעה את השיט לכפר פרטיזני הסמוך וליישובים שבמורד התעלה. במשך יותר משנה נאלצו להעביר הספקה בדרך היבשה והנוסעים לאורך התעלה נאלצו לרדת בכפר, ללכת מרחק מה ברגל ואז לעלות לכלי שיט אחר מעבר לחסימה. החסימה גרמה להפסדים של עשרות מיליוני דולרים לתקציב הרומני ואוניות נאלצו לעבור בתעלת דנובה-הים השחור, שם תעריפי המעבר היו יקרים יותר.

לאחר שנה נעשו עבודות להרחבת התעלה באזור החסימה ובמהלך העבודות נאלצו להרוס מספר בתים במסלול ההרחבה ולהעביר את התושבים למקום אחר, שם נבנו להם בתים חדשים.

בשנת 1994 נחתם חוזה עם החברה היוונית דרוסינוס אלפטריוס Drossinos Elefterios, שהתחייבה להציף את האונייה הטבועה, אך מאמצי היוונים לא צלחו.

הוצאת האונייה מתוך התעלה

לאחר כישלון מאמצי היוונים רעיון הוצאת האונייה נזנח לשנים רבות, אך ב-2004, כאשר האוקראינים חגגו סיום השלב הראשון של תעלת בסטרואה, נזעקו הרומנים ונזכרו בנושא. חוזה חדש נחתם עם קונסורציום בינלאומי המורכב מהחברות מולטראשיפ Multraship (הולנד), טיטאן Titan (ארצות הברית) ו-דלתאקונס Deltacons (רומניה) ולאחר מאמצים הצליח הקונסורציום לחתוך את האונייה לארבעה חלקים ולהוציא את החלקים מהמים ביום 30 בנובמבר 2005.

במהלך העבודות טבעו הצוללן האנגלי אנתוני אק Anthony James Eke והצוללן האמריקאי ג'ון וויטקטל John Whitekettle והוקמה להם אנדרטה על חוף התעלה.

חלקי האונייה, שחולצו מהמים, נועדו למכירה עבור המתכת, אולם לא הוצבה שמירה עליהם וגנבים לא ידועים גנבו את מכסי המתכת של מחסני האונייה. הגאות העלתה את גובה המים והם חדרו למחסני האונייה חסרי המכסים, הוציאו משם חומרים שונים, שגרמו לזיהום מי שמורות הטבע וחלקי האונייה, בתוספת המים, שחדרו לתוכם, שקעו שוב בתוך התעלה. להצפה המחודשת של החלקים נדרשו להוצאות נוספות.