פרסית אמצעית

פרסית אמצעית

אזורים	איראן
דוברים	אין
שפת אם	שפה מתה
כתב	כתבי פהלוי
משפחה	הודו־אירופית  הודו־איראנית   איראנית    איראנית מערבית     פרסית אמצעית
לאום	שפה מתה
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

פרסית אמצעית, הידועה גם כ"פהלוי" (שם המציין, ביתר דיוק, את מערכת הכתיבה), היא שפה/אתנולקט איראנית תיכונה דרום־מערבית שהפכה לניב היוקרתי במהלך התקופה הסאסאנית (224–654 לספירה) ולכן הפכה להיות דבורה באזורים אחרים גם כן. פרסית אמצעית מסווגת כשפה איראנית מערבית. היא צאצאית של הפרסית העתיקה והאם הלשונית של הפרסית המודרנית.

השם הילידי של פרסית אמצעית (וייתכן שגם של פרסית עתיקה) הוא Pārsīk – ״השפה של פַּארס״, כלומר של מחוז פארס. מילה זו היא בהתאמה המקור לשם הילידי של השפה הפרסית.

המילה "פארס" בכתב פהלווי

פרסית אמצעית נכתבה לרוב במערכת כתיבה פהלוית, שהייתה גם מערכת הכתיבה המועדפת על שפות איראניות תיכוניות אחרות. צורות אחרות של פרסית אמצעית כתובה כוללות את הפאזנד, מערכת כתיבה הנגזרת מהכתב האווסטי שבניגוד לפהלוי ציינה תנועות ולא השתמשה באידאוגרמות ארמיות. קוד ה־ISO 639 לפרסית אמצעית הוא pal, דבר המשקף את השימוש הפוסט־סאסאני במונח פהלוי כדי לציין את השפה ולא רק את הכתב.

המעבר מפרסית אמצעית

בסיווג השפות האיראניות, התקופה האמצעית כוללת את אלו שהיו נפוצות באיראן מנפילת הממלכה האח'ימנית במאה הרביעית לפני הספירה ועד לנפילת האימפריה הסאסאנית במאה השביעית לספירה.

ההתפתחות החשובה ביותר במבנה השפות האיראניות בתקופה זו הוא המעבר מהמבנה הסינתטי של התקופה העתיקה (פרסית עתיקה ואווסטית) למבנה אנליטי:

• שמות עצם, כינויי גוף ושמות תואר איבדו את היחסות.
• מילות יחס היו בשימוש כדי לציין את התפקידים השונים של המילים.
• זמנים רבים החלו להיווצר.

המעבר לפרסית חדשה

הצאצא העכשווי של הפרסית האמצעית הוא הפרסית חדשה. ההבדלים בין פרסית אמצעית מאוחרת לבין פרסית חדשה מוקדמת היו מדורגים מאוד, ובמאה העשירית ובמאה האחת־עשרה, טקסטים בפרסית עתיקה היו עדיין מובנים לדוברי הפרסית החדשה המוקדמת. עם זאת, יש כמה הבדלים מוחלטים שקרו כבר במאה העשירית:

• שינויי צליל, כגון
  • השמטת תנועות לא־מוטעמות בתחילת מילה
  • השמטת גימ״ל כשהיא בסוף מילה
  • שינוי של w- בתחילת מילה ל־b- או (gw- → g-)
• שינויים במערכת הפועל, ובעיקר נאבדו צורות אופטטיביות וסוביונקטיב (תילויות), ושימוש גובר בתחיליות פועל כדי להביע מודוס.
• שינויים באוצר המילים, ובעיקר החלפת מספר גדול של מילים ממקור פרסי במילים ממקור ערבי.
• קבלת הכתב הערבי במקום כתב הפהלוי.

בגלל השוני הרב בין פרסית אמצעית ובין פרסית חדשה, חיבורים שנכתבו בפרסית אמצעית אינם מובנים לדוברי פרסית חדשה. חלק מן הכתבים תורגמו לפרסית חדשה במרוצת הזמן. במאה העשרים, למשל, תרגם צאדק הדאיאת מספר חיבורים מפרסית אמצעית.

ספרות ששרדה

פרסית אמצעית היא השפה של גוף די גדול של ספרות זרואוסטרית המפרטת את המסורות ואת הוראות הדת הזורואסטרית, שהייתה הדת הרשמית של איראן הסאסאנית, טרם נכבשה איראן בידי צבאות ערב שהפיצו את האסלאם. הטקסטים הקדומים ביותר בפרסית אמצעית זורואסטרית נכתבו ככל הנראה במאה השישית והשביעית, על אף שהם מייצגים קודיפיקציה של מסורת אוראלית מוקדמת יותר. עם זאת, רוב הטקסטים, כולל הגרסאות המתורגמות של הקאנון הזורואסטרי, המתוארכות למאה התשיעית עד למאה האחת עשרה, כשהפרסית האמצעית כבר הפסיקה להיות שפה מדוברת, מייצגים מצבים בפרסית אמצעית חיה רק באופן עקיף. כתבי היד ששרדו הם בדרך כלל עותקים בני המאה הארבע עשרה. ניבים אחרים, שהשאירו עדויות קצת פחות שופעות, הן ״פרסית אמצעית מניכאית״ והפרסית האמצעית של הנוצרים הנסוטרים.

דוגמות

מטה מוצג תעתיק ותרגום של העמוד הראשון של מהדורת פיקסימליה הידועה כארדא ויראז נאמאג, או מעשיות ויראז הצדיק, שבמקור נכתב בכתב פהלוי.

תעתיק

pad nām ī yazdān

ēdōn gōwēnd kū ēw-bār ahlaw zardušt dēn ī padīrift andar gēhān rawāg be kard. tā bawandagīh [ī] sēsad sāl dēn andar abēzagīh ud mardōm andar abē-gumānīh būd hēnd. ud pas gizistag gannāg mēnōg [ī] druwand gumān kardan ī mardōmān pad ēn dēn rāy ān gizistag *alek/sandar ī *hrōmāyīg ī muzrāyīg-mānišn wiyāb/ānēnīd *ud pad garān sezd ud *nibard ud *wišēg ō ērān-šahr *frēstīd. u-š ōy ērān dahibed ōzad ud dar ud xwadāyīh wišuft ud awērān kard. ud ēn dēn čiyōn hamāg abestāg ud zand [ī] abar gāw pōstīhā ī wirāstag pad āb ī zarr nibištag andar staxr [ī] pābagān pad diz [ī] *nibišt nihād ēstād. ōy petyārag ī wad-baxt ī ahlomōγ ī druwand ī anāg-kardār *aleksandar [ī] hrōmāyīg [ī] mu/zrāyīg-mānišn abar āwurd ud be sōxt.

תרגום

בשם אלוקים
אז הם אמרו שפעם זרתוסטרה הצדיק קיבל על עצמו דת, הוא ייסד אותה בעולם. אחרי/בתוך התקופה של 300 שנים, (ה)דת נשארה בקדושתה ואנשים היו בשלום וללא ספק. אבל עז הרוח מלאת החטאים, המשוחדת והמתעה, כדי לגרום לאנשים לפקפק בדת זו, הטעתה את אלכסנדר הרומאי, תושב מצרים, ושלחה אותו לאיראן עם כעס רב ואלימות. הוא רצח את שליט איראן והרס את החצר, ואת הדת, שהרי כל האווסטה והזנד (שהיו) כתובים על גלד השור וקושטו עם מים־של־זהב (עלי זהב) ונשמרו בסְתַחְר של פפק ב״מצודת הכתבים״. אלכסנדר האומלל, מביא המזל הרע, הכופר והרשע, הרומאי, שישב במצרים, הוא שרף אותם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרסית אמצעית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25575560פרסית אמצעית