פרנץ בופ
 |
פרנץ בופ (אנגלית: Franz Bopp) (נולד 14 בספטמבר 1791 - נפטר 23 באוקטובר 1867) היה בלשן גרמני הידוע בעבודות השוואתיות הנרחבות והחלוציות על השפות ההודו-אירופיות.
תחילת דרכו
בופ נולד במיינץ, אך עבר עם הוריו לאשפנבורג, מקום מושבו השני של הארכיבישוף ממיינץ. שם הוא קיבל חינוך ליברלי והתמקד בלימוד שפות וספרות של המזרח. יתר על כן, בתקופה זו הופיע ספרו של קרל וילהלם פרידריך פון שלגל ״על הדיבור וחכמת ההודים״ היידלברג, 1808. הספר החל להשפיע על מחשבותיהם של פילוסופים והיסטוריונים גרמניים, ועוררה את עניינו של בופ בשפה הקדושה של ההינדים.
קריירה
ב־1812 נסע לפריז על חשבון ממשלת בוואריה, במטרה להקדיש את עצמו ללימוד הסנסקריט. שם הוא נהנה מחברה של אנשים דגולים כמו אנטואן-לאונרד דה צ'זי (המורה הראשי שלו), סילבסטרה דה סאסי, לואי מתיו לנגלס, ומעל כולם אלכסנדר המילטון (1762-1824), בן דודו של המדינאי האמריקאי, שרכש ידע עמוק בסנסקריט בהודו והוציא יחד עם לאנגלס קטלוג תיאורי של כתבי היד בסנסקריט של הספרייה הקיסרית. [1]
בספריה, היה לבופ גישה לא רק לאוסף העשיר של כתבי היד בסנסקריט (שהובאו בעיקר מהודו על ידי ז'אן פרנסואה פונס בתחילת המאה ה -18), אלא גם לספרי הסנסקריט שהונפקו על ידי העיתונות בכלכותה וסרמפור. הוא בילה חמש שנים של עבודה אינטנסיבית, בספריות של פריז ולא הושפע מהמהומה הפוליטית שהסעירה את העולם שסביבו.[2]
הפרסום הראשון שלו משנות לימודיו בפריז הופיע בפרנקפורט במיין ב־1816, תחת הכותרת "שפת הסנסקריט בהשוואה לשפות היוונית, הלטינית, הפרסית והגרמנית״, שאליו תרם וינדישמן את ההקדמה. בספרו הראשון נכנס בופ מיד לנתיב שבו ילך במחקריו הפילולוגיים במשך כל חייו. תפקידו לא היה להצביע על הדמיון בין הסנסקריט לבין הפרסית, היוונית, הלטינית או הגרמנית, שכן חוקרים קודמים כבר קבעו זאת, אך הוא התכוון להתחקות אחר המקור המשותף של הצורות הדקדוקיות של השפות, ושל הרכב הטיותיהם. כיוון זה לא נחקר עד עבודתו. על ידי ניתוח היסטורי של צורות אלה, כפי שהוחל על הפועל, הוא קבע את היסודות המהימנים הראשונים לתולדות השפות. [3]
לאחר שהות קצרה בגרמניה, בופ נסע ללונדון ושם הכיר את סר צ'ארלס וילקינס ואת הנרי תומאס קולברוק. הוא גם התיידד עם וילהלם פון הומבולדט, השגריר הפרוסי בחצר של סנט ג'יימס, ולימד אותו סנסקריט. הוא הוציא, בכתב העת על ההיסטוריה של הספרות האוריינטלית (לונדון, 1820), חיבור שכותרתו "השוואה אנליטית של הסנסקריט, היוונית, הלטינית והשפות הטבטוניות", שבו הוא הרחיב לכל חלקי הדקדוק את מה שעשה בספרו הראשון עבור הפועל לבד. במשך מספר שנים הוא פרסם מהדורות שונות של ספרות הודית מתורגמת ומוארת כמו המהדורה הביקורתית, עם תרגום לטיני והערות, לסיפורם של נלה ודמאיאנטי (לונדון, 1819) שהוא הפרק היפה ביותר של המהבהארטה. פרקים אחרים וספרות הודית נוספת תרגם ופרסם בברלין. מאוחר יותר בופ הפסיק לערוך טקסטים בסנסקריט והתמקד בחקירות מדעיות בלשניות.[4]
לאחר זמן קצר בביתו בגטינגן, בופ זכה, על פי המלצת הומבולדט, למינוי לקתדרה באוניברסיטת ברלין, לסנסקריט ודקדוק השוואתי בשנת 1821, שם היה מועסק כל חייו. הוא גם הפך לחבר האקדמיה המלכותית הפרוסית בשנה לאחר מכן. [5]
בשנת 1827 פרסם את ספרו "מערכת מפורטת של שפת הסנסקריט", שעליו עבד מאז 1821. בופ החל לעבוד על מהדורה חדשה בלטינית, שהושלמה ב -1832; ספר דקדוק קצר יותר הופיע בשנת 1834. במקביל הוא הכין מילון מונחים בסנסקריט ולטינית (1830), שהופיע במהדורות נוספות (1847 ו 71–1868). אולם עיקר פעילותו התמקדה בהרחבה של הדקדוק השוואתי שלו, שהופיע בשישה חלקים במשך מספר שנים (ברלין, 1833, 1835, 1842, 1847, 1849, 1852), תחת הכותרת: ״דקדוק השוואתי של סנסקריט, זנד, יוונית, לטינית, ליטאית, סלאבית עתיקה, גותית וגרמנית״.
העבודה הזאת עולה מתוך סדרת המונוגרפיות שנדפסו בכתבי עת של האקדמיה בברלין (1824–1831), שקדמו לה.[6] הן נושאות את השם הכללי ״ניתוח השוואתי של הסנסקריט והשפות הקשורות אליה״.
בדקדוק השוואתי שלו קבע בופ שלוש משימות:
- לתת תיאור של המבנה הדקדוקי המקורי של השפות כפי שהוסקו מההשוואה הבין-לאומית.
- לעקוב אחר החוקים הפונטיים שלהם.
- לחקור את המקור של צורות דקדוק שלהם.
הנקודות הראשונה והשנייה נותרו תלויות בשלישית. בופ ביסס את המחקר שלו על המקורות הזמינים הטובים ביותר וכלל כל פרט מידע חדש שהתגלה. עבודתו המשיכה להתרחב ולהעמיק בתהליך, כפי שניתן לראות במונוגרפיות שלו על מערכת התנועה בשפות הטבטוניות (1836), על השפות הקלטיות (1839), על השפות הסנסקריטיות (1853), על היחסים של הפולינזית לשפות ההודו-אירופאיות (1840), והשפות הקווקזיות (1846). בשנתיים האחרונות, דחף הגאונות שלו הוביל אותו למסלול שגוי.[7] הוא הפילולוג הראשון שהוכיח כי השפה האלבנית היא ענף נפרד של השפות ההודו-אירופיות. [8] בופ נבחר כחבר כבוד של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1855.[9]
ביקורת
המבקרים את עבודתו של בופ טוענים שהזניח את המחקר של הדקדוק הסנסקריטאי, אך באותם ימים ראשונים של לימודי הסנסקריט, הספריות הגדולות של אירופה לא החזיקו בכתבי יד הדרושים. אילו היו להם, החומרים האלה הם היו מעסיקים את מלוא תשומת לבו במשך שנים. את חוקי הדקדוק שחקר ביסס על עבודותיהם של צ'ארלס וילקינס והנרי תומאס קולברוק, שהשתמשו כולם בטקסטים מקומיים כבסיס הידע. טענה נוספת היא שבופ, בדקדוק ההשוואתי שלו, נתן חשיבות יתר לסנסקריט. כבר בשנת 1820 הוא טען כי לעיתים קרובות, כי השפות האירופאיות משמשות להבהרת דפוסים דקדוקיים שאבדו בסנסקריט.
אנציקלופדיה בריטניקה (מהדורה 11 של 1911) מעריכה את בופ ואת עבודתו כדלקמן: [10]
במחקריו של בופ, ישנה חדירה לפרטים הקטנים וכמעט מיקרוסקופיים של תופעות לשוניות, שהובילה לפיתוח חשיבה רחבה אל המקורות והעקרונות של שפות העמים ההודו-אירופיים הקדומים. כמו כן הבנת הדקדוק ההשוואתי שהוא יצר כבר מפרסומיו המוקדמים ביותר.
בהכרת תודה על עבודתו, ביום השנה החמישים לפרסום עבודתו הראשונה (1816) הוקמה בברלין קרן לקידום המחקר בסנסקריט ובדקדוק משווה. לקרן תרמו תלמידיו ומעריציו הרבים בכל חלקי העולם. בופ הספיק לראות את התוצאות החשובות של עבודתו וההוקרה שזכה לה.
הוא מת, ב -23 באוקטובר 1867, מסירותו למשפחתו ולעמיתיו, צניעותו הנדירה, חיבבו אותו לכל מי שהכיר אותו.
המלומד האנגלי ראסל מרטינו, שלמד אצל בופ, כתב עליו:[11] כי היסודות שהוא קבע במחקרים השוואתיים שלו, מהווים מרכיב אוניברסלי בלימוד השפות האנושיות, ובהתפתחותן ההיסטורית.
מחקריו של בופ בסנסקריט ובפרסומי הסנסקריט הם היסודות המוצקים שעליהם הוקם מערך הדקדוק ההשוואתי שלו, שבלעדיו לא היה יכול להיות מושלם. לשם כך נדרש הרבה יותר מאשר ידע מילולי בלבד בסנסקריט. הוא הבחין בין הסנסקריט לבין הלשונות הקוגניטיביות המערביות שהיו קיימות בתחביר, שילוב המילים במשפט ובמכשירים השונים שרק קריאה ממשית של הספרות יכולה לגלות, הרבה יותר מאשר באוצר המילים בלבד. כדקדקן השוואתי הוא היה הרבה יותר מאשר חוקר סנסקריטית ... [ואף על פי כן] אין ספק שהוא הפך את הדקדוק, שהיה בעבר מבוך, לפשוט ומושך כמו זה של יוונית או לטינית.
אמנם גם לפניו נמצאו קשרים מסוימים בין הלטינית לגרמנית, בין הגרמנית לסלאבית ועוד, אך כל הניסיונות להוכיח את השורשים ההיסטוריים ואבות השפות האלה כשלו, ומכאן החשיבות האדירה של מחקריו הבלשניים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911), "Bopp, Franz", Encyclopædia Britannica, 4 (11th ed.), Cambridge University Press, pp. 240–241
- ^ Martineau, Russell (1867), "Obituary of Franz Bopp", Transactions of the Philological Society, London: 305–14
- ^ Franz Bopp, "A Comparative Grammar, Volume 1", 1885, at the Internet Archive.
- ^ Rines, George Edwin, ed. (1920), "Bopp, Franz", Encyclopedia Americana, 4, pp. 261–262
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911), "Bopp, Franz", Encyclopædia Britannica, 4 (11th ed.), Cambridge University Press, pp. 240–241
- ^ Baynes, T.S., ed. (1878), "Francis Bopp", Encyclopædia Britannica, 4 (9th ed.), New York: Charles Scribner's Sons, pp. 49–50
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911), "Bopp, Franz", Encyclopædia Britannica, 4 (11th ed.), Cambridge University Press, pp. 240–241
- ^ Lulushi, Astrit (22 October 2013). "Histori: Çfarë ka ndodhur më 22 tetor?" [History: what happened on 22 October?] (in Albanian). New York: Dielli.
- ^ "Book of Members, 1780–2010: Chapter B" (PDF). American Academy of Arts and Sciences. Retrieved 15 September 2016.
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911), "Bopp, Franz", Encyclopædia Britannica, 4 (11th ed.), Cambridge University Press, p 241
- ^ Rines, George Edwin, ed. (1920), "Bopp, Franz", Encyclopedia Americana, 4, pp. 261–262
