פרנסיסקו לרגו קביירו
| לידה |
מדריד, ממלכת ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
פריז, צרפת  |
פרנסיסקו לרגו קביירו (בספרדית: Francisco Largo Caballero; 15 באוקטובר 1869 - 23 במרץ 1946) היה ממנהיגי המפלגה הסוציאליסטית הספרדית ואיגוד העובדים הסוציאליסטי (UGT) בספרד.
חייו
לרגו נולד במדריד ועבד כטייח. הוא הצטרף לאיגוד הפועלים הסוציאליסטי, ה-UGT, בשנת 1890, ובשנת 1905 היה לחבר מועצת האיגוד במדריד. בשנת 1908 הוא נהיה חבר המועצה הלאומית של האיגוד, והיה מנאמניו של פבלו איגלסיס. בשנת 1916 הוא ניהל את המשא ומתן עם ה-CNT האנרכיסטי על שיתוף פעולה, שהביא להסכם סרגוסה[1]. בשנת 1918 הוא נבחר למזכיר הכללי של האיגוד וייצג את הארגון בכנס האינטרנציונל הבינלאומי בפברואר 1919 בברן. לרגו התנגד להשתתפות הסוציאליסטים הספרדים באינטרנציונל ה-3 שזוהה עם הקומוניסטים, מכיוון שלא תלה תקוות במהפכה הקומוניסטית ברוסיה וסבר שהתנאים בספרד שונים לגמרי מאשר ברוסיה, והפועלים בספרד אינם מוכנים עדיין למהפכה[2]. עם זאת, לרגו, בניגוד לאינדיקיו פרייטו, תמך במהפכה סוציאליסטית וראה בהקמת רפובליקה רק כלי לקידום המהפכה הסוציאליסטית. בימי שלטונו של מיגל פרימו דה ריברה הוא תמך בשיתף פעולה עם הממשלה, דבר שאיפשר את המשך קיומו החוקי של הארגון. לעומתו, אינדיקיו פרייטו שלל כל שיתוף פעולה עם הממשלה הרודנית, בראותו ברפובליקה ערך בפני עצמו[3]. בימי פרימו דה ריברה כיהן לרגו במועצה המייעצת של המדינה (Council of state)[4].
בשנת 1925 נבחר לרגו למנהיג המפלגה הסוציאליסטית, ה-PSOE.
הוא כיהן כשר העבודה בשנים 1931-1933 בממשלות של אלקלה סאמורה ומנואל אסאניה. כשר עבודה הוא הקים מועצות בוררות לסכסוכים בין עובדים למעבידים שהיו להם סמכויות רחבות יותר מאשר בימי פרימו דה ריברה והעביר חוק האוסר על בעלי אדמות להעסיק עובדים ממחוץ למחוז שלהם כאשר יש מובטלים מהמחוז. ב-1 ביולי 1931 הוצא צו הקובע יום עבודה של שמונה שעות. חוק נוסף מנע מבעלי אדמות להפסיק לעבד את האדמות שלהם[5].
בעקבות ניצחון הימין בבחירות בשנת 1933, החל לרגו קביירו לדבר על מהפכה סוציאליסטית, ונהיה מנהיג הפלג השמאלי של המפלגה הסוציאליסטית. באוקטובר 1934 הוא היה בין המובילים של ההתקוממות ברחבי ספרד שכללה את המרד באסטוריאס. הוא הועמד לדין על חלקו במרד אך הכחיש כל קשר למרד וזוכה[6].
לאחר פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית, הרפובליקה הספרדית השנייה התרסקה ומועצות פועלים ברחבי המדינה לקחו את השליטה במקומותיהם, מפקיעים רכוש ומארגנים פעילות משותפת של הפועלים. לתקופה קצרה באוגוסט 1936 סבר לרגו קביירו שיש להביא להסכם בין שני ארגוני הפועלים הגדולים, ה-UGT הסוציאליסטי וה-CNT האנרכיסטי, שיקימו ממשלה משותפת. אולם ב-4 בספטמבר 1936, הסכים לרגו קביירו לקחת את תפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון והקים ממשלה בה היו שישה סוציאליסטים כולל אותו, שני קומוניסטים ארבעה רפובליקנים, נציג לקטלנים ונציג לבאסקים. בהתאם לעצות שקיבל מהקומוניסטים, הוא נאבק נגד הפקעת רכוש על ידי הפועלים ועשה כל מאמץ להרגיע את הרפובליקנים השמאלנים מהחוג של הנשיא מנואל אסאניה, כדי למנוע תמיכה של צרפת ובריטניה בפרנסיסקו פרנקו[7]. אולם לרגו לא הסכים לגישה הקומוניסטית שיש להתרכז אך ורק בניצחון במלחמה ולדכא התארגנויות עצמאיות של הפועלים. הוא סייע לקומונות אנרכסטיות של פועלים והכיר במועצה הסוציאליסטית של אראגון[8]. ב-4 בנובמבר 1936 הצטרפו גם האנרכיסטים לממשלתו, לתקופה קצרה, למרות התנגדותם לרעיון הממשלה[9].
ב-17 במאי 1937, נאלץ לרגו להתפטר בלחץ המפלגה הקומוניסטית הספרדית, אשר הובילה להחלפתו בחואן נגרין. עם התמוטטות הרפובליקה הוא ברח לצרפת. ב-1943 נעצר על ידי הנאצים ששלטו בצרפת והוא שהה במחנה ריכוז עד סוף המלחמה[10]. בסוף 1945 הוא שב לפעילות בקרב הרפובליקנים הספרדים הגולים בצרפת[11].
בשנת 1978 עצמותיו הובאו לקבורה במדריד.
קישורים חיצוניים
- Francisco Largo Caballero, באתר ספרטקוס
הערות שוליים
- ^ Paul Heywood, Marxism and the Failure of Organised Socialism in Spain, 1879-1936, Cambridge University Press, 1990, pages 41-42
- ^ Victor Alba, The Communist Party in Spain, Transaction Publishers, 1983, pages 3-4 and 37
- ^ Nigel Townson, The Crisis of Democracy in Spain: Centrist Politics Under the Second Republic, Sussex academic press, 2000, page 22
- ^ Townson, page 23
- ^ Townson, page 24
- ^ יצחק אביב, מהפכה ומהפכה שכנגד בספרד, אוניברסיטה משודרת, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 1991, עמוד 77
- ^ Abel Paz, Durruti in the Spanish Revolution, AK press, 2007, pages 511-512
- ^ Robert Alexander, Anarchists in the Spanish Civil War, Janus Publishing Company Lim, 1999, pages 954-955
- ^ Frances Lannon, The Spanish Civil War, 1936-1939, Osprey Publishing, 2002, page 44
- ^ Paul Preston, The Coming of the Spanish Civil War: Reform, Reaction and Revolution in the Second Republic , Routledge, 1994, page 277
- ^ לארגו קאבאלרו חוזר, משמר, 12 בנובמבר 1945
פרנסיסקו לרגו קביירו25354892