פריסאטיס
| בן זוג | דריווש השני |
|---|---|
פריסאטיס (בפרסית: פּורושאת پروشات; 440 - 385 לפני הספירה[1]) הייתה מלכה של הממלכה האחמנית, אשתו של המלך דריווש השני מלך פרס.[2] היא הייתה מלכה בעלת כוח רב, בעלת רכוש משלה והשפיעה רבות על חצר המלוכה.
ביוגרפיה
פריסאטיס הייתה בתם של ארתחששתא הראשון ואנדיה, מבבל,[1] ואחותו למחצה של דריווש השני. היה לשניהם אותו אב, אבל אמו של דרוויש לא הייתה אשתו החוקית של ארתחששתא הראשון. פריסאטיס התחתנה עם דרוויש וסייעה לו להגיע לשלטון באמצעות חוכמתה והבנתה של הפוליטיקה בחצר המלוכה.[1][3] פריסאטיס הייתה אשתו הרשמית היחידה של דריווש השני, דבר שהיה נדיר בחצר המלוכה. היו להם 13 ילדים, מתוכם ארבעה שרדו[3] והגיעו לבגרות: ארתחששתא השני, כורש הצעיר, אוסטאנס, ואוקסאתרס ובת בשם אמסטריס.
משמעות השם "פורושאת" היא ככל הנראה "מלאת שמחה / אושר".
השפעתה של פריסאטיס על חצר המלוכה
לפריסאטיס היה מעמד בחצר המלוכה והייתה לה רשת של מודיעים, איתם יכלה לעקוב ולאתר התנגדות לשלטון. קטסיאס (שפלוטרכוס מספר כי היה הרופא האישי שלה) מספר כיצד היא הצליחה לארגן לתפיסתם והוצאתם להורג של רבים שאיימו על יציבות השלטון.[3] מתיעוד של אותה תקופה על מיסים ובכתביהם של פלוטרכוס וקטסיאס, מסופר כי הייתה בעלת רכוש ניכר והיו אף כפרים שלמים שעמדו לרשותה (דבר שהיה חריג לאותה תקופה), בסוריה, בבל ומדי.[4] תיעוד המיסים שהיו שייכים מהאדמות שלה, כולל אף את שם המשרת שניהל עבורה את האדמות - Ea bullissu.[5] התיעוד מעיד לראשונה על אציל מחצר המלוכה בפרס שהיו לו אדמות באזור בבל. שמה מצוין בתיעוד המיסים גם ללא קישור לבעל או אח, דבר המעיד על מעמדה הרם והעובדה שהשם שלה לבדו מספיק לזיהוי.[4]
מרידת כורש הצעיר
פריסאטיס התאמצה מאוד שכורש הצעיר, היה הבן המועדף עליה, יזכה בכתר, אולם ללא הועל וארסקס הבכור הוכתר בשם "ארתחששתא השני". כורש הואשם בניסיון לרצוח את המלך החדש בזמן טקס ההכתרה, אולם פריסאטיס השפיעה על ארתחששתא לבטל את האישום, וכורש הוחזר לתפקידו הקודם כסטרפ סרדיס.[6] עם זאת, כורש אסף לעצמו צבא של שכירי חרב יוונים, תחת פיקודו של קליארכוס (לשעבר מושל ביזנטיון מטעם ספרטה), והללו התאמנו בסרדיס בעוד כורש מחכה להזדמנות הנכונה להכות. כורש ניצל את הכפרים והרכוש של אמו בשביל בסיס הערכות[4] נאמניו של ארתחששתא הזהירו אותו מפני כורש, אולם אמו הגנה עליו והרגיעה את חשדותיו.[7] כשכורש יצא לקרב קונקסה (אנ'), מול צבאו של ארתחששתא, הוא נפצע ונהרג. פריסאטיס דאגה שאף על פי שהוא מרד במלך, הוא יקבל את כל הכבוד הנדרש בזמן קבורתו, והתנכלה ודאגה להוציא להורג באכזריות את הסריס שהתפאר בכך שהוא זה שהרג והתעלל בגופת כורש הצעיר.[1]
יריבות עם סתאתירה
לאורך השנים מסופר על יריבות עמוקה בין סתאתירה, אשתו של ארתחששתא השני ופריסאטיס. עקב מרד שהתחיל במשפחתה של סתאתירה, פריסאטיס ציוותה להרוג את כל ילדיו של הינדרנס מלבד סתאתירה, לבקשתו של ארתחששתא השני.[3] ארתחששתא השני הפך לשליט בשנת 404 לפנה"ס לאחר מותו של אביו. אף על פי שהיו לו מספר פילגשים, ככל הנראה רק סתאתירה הייתה אשתו החוקית. המלכה האם פריסאטיס וסתאתירה ניסו להשפיעה על הפוליטיקה השלטונית ועל המלך, והפכו ליריבות. סתאתירה תמכה בבעלה במהלך הסכסוך שלו עם אחיו כורש הצעיר ולא הסתירה את הביקורת שלה על פריסאטיס.
פריסאטיס עודדה את בנה לקחת פילגשים כדי לפגוע בהשפעה של אשתו עליו. סתאתירה הייתה מאוד פופולרית, כיוון שעל פי הסיפורים, היא נסעה בכרכרתה עם חלון פתוח והייתה נגישה לשיחות עם פשוטי העם.[8] סתאתירה גם דיברה בפומבי על אכזריותה של פריסאטיס בחצר המלוכה הפרסית.
לבסוף פריסאטיס רצחה או הביאה לרציחתה של סתאתירה. לפי המקורות הקלאסיים יש מספר סיבות למעשה. לפי גרסה אחת פריסאטיס רצתה להציל את חייו של מפקד ספרטה קליארכוס (אנ') ואת חבריו-גנרלים, שנלקחו בשבי על ידי טיספרנס, אבל סתאתירה הצליחה לשכנע את בעלה להוציא להורג את האסירים.[3] לכן, פריסאטיס הרעילה את סתאתירה. פלוטרכוס, בביוגרפיה של ארתחשסתא השני, לא מאמין לסיפור הזה.[9][8] על פי מסורת אחרת, פריסאטיס רצחה אותה כי היא הבינה שבעלה של סתאתירה אוהב אותה ומקשיב רק לה. לפי פלוטרכוס, פריסאטיס ביצעה את ההתנקשות בעזרת המשרתת והיועצת הנאמנה שלה, גיגיס. במהלך הארוחה, היא פרסה ציפור עם סכין מורעלת שרק חצי מממנה הייתה עם הרעל, ורק החלק של סתאתירה היה מורעל, כאשר הן ישבו לסעוד ביחד. כתוצאה מכך מתה סתאתירה בייסורים רבים.[3] המלך חשד שמדובר ברעל וניסה לתפוס את המשרתת כדי לגלות את האמת. לאחר זמן הוא הצליח ודן אותה למוות אכזרי. פריסאטיס עצמה לא נענשה ורק הוגלתה לבבל, לפי בקשתה.[8]
עם זאת, פריסאטיס לא שהתה בבבל זמן רב והמשיכה לייעץ למלך. היא יעצה לו לשאת את בנותיו, אטוסה ואמסטריס, דבר שהיה לא פופולרי ומנוגד לנוהג באותה תקופה. ייתכן שעשתה זאת כדי לשמור על כוחה כיועצת למלך לאור אי הפופולריות של הנישואין שלו, וחוסר הניסיון של בנותיו.[1]
בתרבות
- אסטרואיד 888 Parysatis (אנ'), שהתגלה על ידי מקס וולף, נקרא על שמה.
- הצייר ג'יימס אנסור צייר את ההוצאה להורג של הסריס על ידי פריסאטיס בציורו "La Reine Parysatis ecorchant un eunuque" משנת 1900.
- המחזה "פריסאטיס" שנכתב על ידי ג'יין דיילפואה (Jane Dieulafoy) בשנת 1890, המספר את סיפורה של פריסאטיס והמרד של כורש הצעיר, הולחן לבלט ואופרה על ידי קאמי סן-סנס בשנת 1902.
לקריאה נוספת
- Pierre Briant. "chapter 15, Artaxeres I (405/404 - 359/358) and Artaxeres II (359/358 -338)". From Cyrus to Alexander: A History of the Persian Empire.
- Amélie Kuhrt. "38: Parysatis: A Cruel Queen or Defender of Dynastic Integrity?". The Persian Empire: A Corpus of Sources from the Achaemenid Period.
- Stolper, Matthew W. (2006). "Parysatis in Babylon". Guinan. 8th proofs.: 463.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 William Greenwalt. "Parysatis I (fl. 440–385 bce)". Encyclopedia.com.
- ^ "Artaxerxes II Mnemon". Livius.org.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 קטסיאס, "Photius' Excerpt of Ctesias' Persica". Livius.org.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Stolper, Matthew W. (2006). "Parysatis in Babylon". Guinan. 8th proofs.: 463.
- ^ Iranians in Achaemenid Babylonia.
- ^ אנבסיס "אנבסיס באתר פרוייקט גוטנברג".
- ^ פלוטרכוס, "חיי ארתחששתא", 4.
- ^ 8.0 8.1 8.2 פלוטרכוס, חיי אישים, ארתחשסתא 5-6 ו 17–19, "Plutarch, The Parallel Lives, The Life of Artaxerxes". penelope.uchicago.edu.
- ^ פלוטרכוס מצטט את קטסיאס בספרו "חיי אישים".
