פרידריך פון אסמרך
יוהאנס פרידריך אוגוסט פון אסמרך (בגרמנית: Johannes Friedrich August von Esmarch, 9 בינואר 1823 טנינג - 23 בפברואר 1908 קיל) היה כירורג ואורתופד גרמני, מומחה, בין היתר, ברפואה צבאית וטראומטולוגיה, שהנהיג שיטות חיטוי, חסימת דימומים וערכת חבישה לעזרה ראשונה בטיפול בפצועים בשדה הקרב. אסמרך קידם את הקמתם של בתי ספר למתנדבים חובשים ברחבי גרמניה. הקים את "איחוד השומרונים הגרמנים", לימים "ברית השומרונים הגרמנים"' המאגד את החובשים המתנדבים בגרמניה, הפועלים בימינו במסגרת הצלב האדום. כינו אותו "אמברואז פרה של גרמניה".[1]
ילדותו ולימודיו
יוהאנס פרידריך אוגוסט פון אסמרך נולד בשנת 1823 ביישוב טנינג או טונינג בפריזיה הצפונית, בחוף המערבי של דוכסות שלזוויג-הולשטיין, שהייתה אז בחסות מלכי דנמרק, בימינו במדינת שלזוויג-הולשטיין שבגרמניה. הוא היה צאצא למשפחה ותיקה באזור, שרבים מבניה היו כמרים, רופאים ומשפטנים.[2] אביו היה, תאופילוס כריסטיאן קספר אסמרך, רופא או כירורג המחוז, ואמו - פרידריקה לבית הומן.[3] בשנת 1830 עברה המשפחה לרנדסבורג, בגלל משרה שקיבל שם האב. לכאורה נחשב הילד לתלמיד בינוני ואף פחות מכך, אך חונן בסקרנות מדעית ואהב כבר בגיל 9 לבצע נתיחות בצפרדעים ולהתלוות לאביו בעבודה.[1] בסופו של דבר החל משנת 1843 למד אסמרך רפואה באוניברסיטאות בקיל ובגטינגן. בשנת 1846 היה לעוזרו של הכירורג הגרמני הידוע ברנהרד פון לנגנבק בקליניקה הכירורגית של אוניברסיטת קיל. שם סיים בשנת 1848 את התואר דוקטור ברפואה בציון המרבי[1] ובשנת 1849 התמחה בכירורגיה.
פעילותו המקצועית והאקדמית
כפטריוט גרמני ששאף לשחרר את אזור הולדתו מההגמוניה הדנית,[1] התאמן אסמרך בחשאי יחד עם צעירים מקומיים אחרים והצטרף יחד איתם אחר כך למבצע הצבאי של הדוכסות והברית הגרמנית בראשות פרוסיה נגד דנמרק - מלחמת שלזוויג הראשונה בשנים 1848–1850. בצבא הגרמני קיבל את דרגת לוטננט. בעת הקרב באו, על יד פלנסבורג, בזמן שטיפל בחייל שנפצע בעורק הברכיאלי בזרוע, נפל אסמרך בשבי. הוחזק 9 שבועות כשבוי על האונייה הדנית "דרונינג מריה" ושוחרר לאחר מכן במסגרת חילופי שבויים תמורת רופא דני. נסיבות המלחמה משכו את עניינו אל תחום הרפואה הצבאית והטראומטולוגיה. חלק מימי המלחמה עבד אסמרך יחד עם הפרופ' לנגנבק ועם לואי שטרומייר בבית חולים שדה בפלנסבורג. בעת שביתת הנשק בשנת 1849 פתח קליניקה עצמאית בקיל ובהמשך ערך מסע בכמה מרכזים רפואיים חשובים באירופה - פראג, וינה, פריז, בריסל ולונדון.
בחזרתו התמנה מרצה באוניברסיטת קיל. עקב חידוש הקרבות חזר לצבא והפך לכירורג צבאי בכיר. אחרי צאתו של לנגנבק לאוניברסיטת ברלין החליף אותו שטרומייר כפרופסור וכמנהל הקליניקה הכירורגית בבית החולים האוניברסיטאי בקיל. אחרי שגם שטרומייר עזב בשנת 1854 כדי לשמש רופא ראשי של הצבא של ממלכת הנובר אסמרך התמנה למנהל הקליניקה על שם פרידריך ברחוב פלמישה. היה אמור לרשת גם את תפקיד הפרופסור מן המניין לכירורגיה ולרפואת שיניים באוניברסיטת קיל אך משרד החינוך של דנמרק עיכב את מינויו הרשמי עד 1857. כיהן כמנהל למשך 41 שנה. בשנים 1886–1890 עבד לצידו הכירורג אוגוסט ביר.
במחקרים קליניים שערך יחד עם הפסיכיאטר פטר וילרס יסן (1875-1793) בשנת 1857 נמנה אסמרך עם הראשונים ששיערו כהשיתוק הכללי המתקדם נגרם על ידי העגבת.
במלחמה הפרוסית -דנית משנת 1864 עבד בבתי החולים הצבאיים בפלנסבורג, זונדוויט וקיל. במרכז פעילותו המקצועית עמדו תחומי הכירורגיה הצבאית והעזרה הראשונה. בשנת 1866 היה אסמרך לחבר בוועדה האחראית על בתי החולים של פרוסיה ולקח על עצמו את הפיקוח על החלק הכירורגי בבתי החולים בברלין. במלחמת פרוסיה-צרפת (1870-1871) התמנה לכירורג יועץ של בית החולים הצבאי הגדול שבברלין, ואחר כך לקצין רפואה ראשי של הצבא הפרוסי. הפסיק לשרת בשטח עקב מחלה שלקה בה תוך כדי ניתוח. פעל בקיל, בהמבורג ובברלין.
הניסיון הרב שצבר במלחמות השתקף ב"ספר הלימוד לטכניקה כירורגית צבאית" שחיבר בשנת 1877. אסמרך הנהיג ערכת חבישות ותחבושת משולשת, וכן סד, שקית קירור ותיק לעזרה ראשונה. ספרו "חבישה ראשונה בשדה הקרב" שהופיע לראשונה בשנת 1869 פורסם בהדפסות חוזרות.
אסמרך תרם תרומה חשובה להתפתחות הרפואה והכירורגיה הצבאית בתנאי שדה. הוא שיכלל, בין השאר, שיטות למניעת דימומים באמצעות חגורות וחבישות מיוחדות וניתוחים תוך הפחתה מרבית של הדימומים. הוא השקיע מאמצים להקמתם בגרמניה של בתי ספר לחובשים שבהם נלמד הטיפול בחולים ובפצועים.
היה מטפל נוח, אהוב על ידי מטופליו. הצטיין פחות כמרצה כמו בטכניקה הניתוחית ובכישוריו כמאבחן. הוא ביצע בקריירה שלו כעשרים אלף ניתוחים גדולים.[4] נהג לנתח כשהוא לבוש בגלימה שחורה.[5]
חייו הפרטיים
בשנת 1853 נשא אסמרך לאשה את בת המורה שלו, אנה שטרומייר (1870-1832), שילדה לו, בהמשך, שני ילדים. היא חלתה בשחפת בשנות ה-1860 ונפטרה בשנת 1870. והתחתן עם הנסיכה הנרייטה משלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג, דודתה של הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, שהייתה גם היא בת לבית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג. השניים התחתנו ובשנת 1887 העניק הקייזר וילהלם הראשון לאסמרך תואר אצולה. מהנישואים השניים נולד לו בן. בשנת 1899 פרש לגמלאות. בזמנו הפנוי אהב אסמרך לעסוק בספורט, לטייל בהרים ולצוד. היה לו קול עמוק ונהג לדבר במשפטים קצרים.
אסמרך נפטר בשנת 1908 עקב דלקת ראות, ייתכן אחרי שפעת.[6]הובא לקבורה בפארק בית העלמין איכהוף בעיר קיל (גוש 27, קבר 1).
בנו, אדווין פון אסמרך, היה למיקרוביולוג, פרופסור לתברואה באוניברסיטת גטינגן.
פרסים ואותות הוקרה
- 1882 - חבר באקדמיה לאופולדינה
- 1887 קיבל תואר אצולה מהקיסר וילהלם הראשון. סמל האצולה שבחר כלל את צלב החובשים ה"שומרונים" וזרוע של אדם שבה נחסם הדם בעזרת התחבושת שהמציא.
- 1897 תואר של יועץ סודי של הקיסר
- 4 ביוני 1897 - יקיר עיירת הולדתו, טנינג
- 1903 - יקיר העיר קיל
- 5 באוגוסט 1905 - נחנך בנוכחותו בטנינג פסל לכבודו, יצירת הפסל אדולף בריט (Brütt)
- רחובות בברלין-פרנצלאור ברג, ברמן- זבאלדסבריק, אלמסהורן, קיל ומינסטר נקראו בשמו.
הנצחה
מבחר ספרים
- Der erste Verband auf dem Schlachtfelde, 1869, (חבישה ראשונה בשדה בקרב)
- Verbandplatz und Feldlazareth: Vorlesungen für angehende Militairärzte, 1868, מהדורה דיגיטלית (מרפאה ובית חולים שדה:שיעורים לרופאים הצבאיים המתחילים)
- Die erste Hülfe bei plötzlichen Unglücksfällen, 1886, מהדורה דיגיטלית 1931 (עזרה ראשונה בתאונות פתאומיות)
- Die Axen und Ebenen des Körpers, 1882 (הצירים והשכבות של גוף האדם)
- Die antiseptische Wundbehandlung in der Kriegschirurgie, 1876 (הטיפול האנטספטי של הפצעים בכירורגיית המלחמה)
- Zur Resection des Schultergelenkes, 1877 (על כריתת מפרק הכתף)
- Operationen an Brust, Bauch und Becken, 1899 (ניתוחי חזה, בטן ואגן)
- Operationen an Kopf und Hals, 1899 (ניתוחי ראש וצוואר)
- Zur Belehrung über das Sitzen der Schulkinder, 1884 (הוראות לגבי מושבי הילדים בבתי הספר)
- Schema zu Physiologie der Harnentleerung', 1884 (סכימה לפיזיולוגיה של הטלת השתן)
לקריאה נוספת
- Christian W. Beyer, Wolfgang F. Dick Johann Friedrich August von Esmarch, a pioneer in the field of emergency and disaster medicine, Resuscitation, 90 (2001), 191-193 Elsevier
קישורים חיצוניים
The Iowa Orthopaedic Journal 1988,8, 85-91,
הערות שוליים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידריך פון אסמרך |
פרידריך פון אסמרך24705379