פרויקט האי היווני
פרויקט האי היווני הייתה תוכנית לרציפות תפקודית של ממשלת ארצות הברית ששכנה במלון גרינברייר בוירג'יניה המערבית.[1] השימוש במתקן הופסק בשנת 1992 לאחר שנחשפה התוכנית על ידי הוושינגטון פוסט.
מטרה
בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, פנתה ממשלת ארצות הברית לאתר הנופש גרינברייר וביקשה את עזרתו ביצירת משכן חלופי לשעת חירום עבור הקונגרס של ארצות הברית, בשל החשש שיצרה המהפכה הקובנית וזמן קצר לאחר משבר הטילים בקובה. המתקן הסודי הוקם במקביל לאגף וירג'יניה המערבי, תוספת על-קרקעית למלון, בשנים 1959–1962.[2] במשך 30 שנה קיימו בעלי גרינברייר הסכם עם הממשלה הפדרלית, כי במקרה של משבר בינלאומי, אתר הנופש יועבר לשימוש ממשלתי כמרכז לשעת חירום של הרשות המחוקקת.
המתקן התת-קרקעי הכיל חדרי שינה, מטבח, בית חולים ומרכז שידור לשימוש חברי הקונגרס. במרכז השידור היו תפאורות מתחלפות כדי לאפשר לחברי קונגרס להופיע כאילו הם משדרים מוושינגטון הבירה. לטובת שידורים אלו הותקן מגדל רדיו בגובה 30 מטר במרחק של כ-7.2 ק"מ. החדר הגדול ביותר הוא "אולם התצוגה" (27 על 57 מטר), גובהו 6.1 מטר והוא נתמך על ידי 18 עמודי תמיכה. בסמוך אליו שני אולמות קטנים יותר, האחד מיועד לכ-470 איש ואמור לארח את בית הנבחרים המונה 435 אנשים, והשני קטן יותר עם שטח ישיבה המיועד לכ-13 משתתפים ומתאים לשמש כחדר סנאט זמני. אולם התצוגה עצמו יכול לשמש לישיבות משותפות של הקונגרס.[2] במתקן הייתה אספקת מזון עבור שישה חודשים אשר הוחלפה ורועננה מעת לעת.[3]
החדרים ששימשו את אורחי מלון גרינבייר לטובת פגישות עסקים היו מרחבי העבודה שנועדו לשמש את חברי הקונגרס במקרה הצורך. המרחבים הללו מוגנו ב-4 דלתות מוגנות הדף שחלקן היו בגודל שאיפשר תנועת כלי רכב פנימה והחוצה מן המרחב המוגן.
קירותיו המעובים של הבונקר היו עשויים בטון מזוין[2] שתוכנן לעמוד בפני פיצוץ גרעיני קרוב.
המרכז תוחזק על ידי עובדי ממשלה שהתחזו לעובדים במלון, ופעלו תחת חברת דמה בשם Forsythe Associates, שבסיסה בארלינגטון, וירג'יניה. סיפור הכיסוי של עובדי החברה היה תחזוקת 1100 מכשירי הטלוויזיה של המלון.[2] המנהל הראשון של החברה היה ג'ון לונדיס, מומחה קריפטוגרפי לשעבר בחיל האיתות בצבא. רבים מאותם עובדים מועסקים כיום במלון, ובמשך זמן מה עשו סיורים מודרכים. המתחם עדיין מתוחזק על ידי גרינברייר, והמתקן נותר ממש כמו שהיה בשנת 1992, עת נחשף הסוד בעיתונות הלאומית. בעוד שכמעט כל הריהוט הוסר לאחר השבתת הבונקר, יש במתקן ריהוט דומה לאופן שבו נראה הבונקר בזמן שהוא עדיין היה בפעולה. שניים מהדרגשים המקוריים במעונות נותרו.
הבונקר תוכנן להשתלב בחללים הציבוריים של המלון כדי לא למשוך תשומת לב. חלק ניכר מחלל הבונקר היה גלוי לקהל הרחב, אך לא התגלה במשך שנים, כולל אולם התצוגה באגף וירג'יניה המערבית, השונה מחללים ציבוריים אחרים במלון בגלל עמודי בטון גדולים שנמצאו לחיזוק. בסמוך לכניסה לאולם התערוכות נמצאת אחת מדלתות ההדף המקוריות, שכעת ניתן לראותה בגלוי לצד המסך המקורי שהסתיר פעם את נוכחותה.
AT&T סיפקה שירותי טלפוניה הן למלון גרינברייר והן לבונקר. כל השיחות שיצאו מהבונקר נותבו דרך מרכזיית המלון כדי להראות כאילו הגיעו מהמלון. המרכז לתקשורת בבונקר היום מכיל נציגי שלושה דורות של טכנולוגיות טלפון שנעשה בהם שימוש במרכז.
הבונקר הוחזק במצב הכן במשך 30 שנה. הוא מעולם לא שימש כאתר חירום, אפילו לא במהלך משבר הטילים בקובה. קיומו של הבונקר לא היה ידוע לציבור עד שהוושינגטון פוסט חשף אותו בסיפור משנת 1992;[2] מיד לאחר הפרסום בתקשורת, הבונקר חדל לשמש למטרתו.
המתקן שופץ מאז ומשמש גם כמתקן לאחסון נתונים עבור המגזר הפרטי, וכן כאטרקציה תיירותית בה המבקרים יכולים לסייר במתקנים שסיווגם בוטל, המכונה כיום "הבונקר".[1]
בנייה
כדי להסתיר את הפרויקט, עשו הקבלנים שימוש בחומר שמוצא מתוך המנהרה הנחפרת ומשמש ליצירת אתר אחר. החומר שהוצא מהקרקע שימש להרחבת מסלול גולף וכחומר מילוי בפרויקט הרחבת מסלול בשדה התעופה העירוני המקומי. דבר זה מנע את פרסום הפרויקט ברבים.
קישורים חיצוניים
- הבונקר (אתר תיירות רשמי)
- סיור וירטואלי בגרינברייר ממוזיאון ההגנה האזרחית של המלחמה הקרה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Tour The Greenbrier Bunker". PBS (website). אורכב מ-המקור ב-2009-10-04. נבדק ב-2009-11-01.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Gup, Ted (31 במאי 1992). "The Ultimate Congressional Hideaway". The Washington Post. p. W11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Secret Bunker Congress Never Used". NPR (website). נבדק ב-2015-11-18.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פרויקט האי היווני".
29368761פרויקט האי היווני