פרבז מושארף

פרבז מושארף
השתייכות	צבא פקיסטן
תקופת הפעילות	1961–2007 (כ־46 שנים)
דרגה	גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד צבא פקיסטן; ראש מטה הכוחות המשולבים של הכוחות המזוינים של פקיסטן;

פרבז מושארף
پرویز مشرف
	פרבז מושארף בתמונה משנת 2004
לידה	11 באוגוסט 1943 (גיל: 81); דלהי, הראג' הבריטי
מדינה	פקיסטן
מפלגה	הליגה המוסלמית
בת זוג	סהבה מושארף
	20 ביוני 2001 – 18 באוגוסט 2008; (7 שנים ו־8 שבועות)
	→ מוחמד רפיק תאראר מוחמד מיאן סומרו (בפועל) ←

גנרל פרבז מושארף (באורדו: پرویز مشرف; 11 באוגוסט 1943 – 5 בפברואר 2023), כיהן כנשיא פקיסטן בשנים 1999–2008. תפס את השלטון בהפיכה צבאית ב-12 באוקטובר 1999 ושלט בפקיסטן עד התפטרותו ב-18 באוגוסט 2008. בדצמבר 2019 נדון למוות על ידי בית דין בפקיסטן בעוון בגידה. המשפט התקיים בהיעדרו לאחר שגלה לדובאי.^[1] נחשב למנהיג מתון^[^{דרוש מקור]} ומקורב למערב.

שנים מוקדמות

מושארף נולד בעיר דלהי שבהודו, וגדל בעיר קראצ'י שבפקיסטן. הוריו היו משכילים ובני המעמד הבינוני. אביו עבד במשרד החוץ הפקיסטני, ושירת מספר שנים בטורקיה עם משפחתו.

בשנת 1958 סיים את לימודי התיכון בקראצ'י והחל ללמוד בקולג' פורמן, קולג' פרטי יוקרתי בלאהור.

שירות צבאי

בשנת 1961 התקבל לאקדמיה הצבאית בקאקול, ובשנת 1964 הוצב כקצין ביחידת תותחנים. בשנת 1967 קודם לדרגת סרן, והתנדב לשרת ביחידת הקומנדו של הצבא. במלחמה נגד הודו בשנת 1971 שירת כמפקד פלוגת קומנדו, ובהמשך פיקד על יחידות תותחנים ודיוויזיה משוריינת. בשנת 1991 מונה למפקד דיוויזיה רגלית, ובשנת 1995 מונה למפקד חיל תקיפה מובחר. בשנת 1998 מונה לרמטכ"ל הצבא.

כנשיא פקיסטן

ב-12 באוקטובר 1999, ראש הממשלה נוואז שריף (נבחר בשנת 1997) ניסה להדיחו מתפקיד הרמטכ"ל, במסגרת ניסיונו למנות מקורבים לתפקידי מפתח במטרה להגדיל את כוחו (כפי שעשה בבית המשפט העליון ובממשל האזרחי). בנוסף, ניסה שריף לשנות את החוקה, כדי למנוע בקרה על השלטון. שריף ניסה למנוע ממטוסו של מושארף לנחות בקראצ'י, וקצינים בכירים של הצבא החליטו להשתלט על שדה התעופה כדי לאפשר את נחיתתו של מושארף ואת הפיכת השלטון. שריף נעצר והוגלה, ומושארף הפך לשליט המדינה. הוא מונה רשמית לנשיא ב-20 ביוני 2001.

בהוראת בית המשפט העליון נערכו בפקיסטן בחירות כלליות באוקטובר 2002, בהן נבחר מושארף. בזכות הסכם קואליציוני שנחתם עם מפלגה אחרת, הוא נהנה מרוב של שני שלישים בפרלמנט, שאישר תיקון לחוקה שהסדיר את חוקיות ההפיכה של 1999.

במסגרת המלחמה בטרור שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, נחשבה פקיסטן בהנהגת מושארף לבעלת ברית מרכזית של ארצות הברית, בעיקר במלחמת אפגניסטן.

ב-2005 חלה התקרבות מסוימת בין פקיסטן לבין מדינת ישראל. ב-1 בספטמבר 2005 נפגשו בטורקיה שר החוץ של ישראל ושר החוץ של פקיסטן. שבועיים לאחר מכן, ב-14 בספטמבר, נפגש ראש ממשלת ישראל אריאל שרון במסדרונות האו"ם עם הנשיא מושארף ושני האישים לחצו ידיים. ב-18 בספטמבר נפגש הנשיא מושארף עם מנהיגי הקהילות היהודיות בארצות הברית וכינה את המפגש "אירוע היסטורי".

ב-14 בדצמבר 2005 נכשל ניסיון התנקשות בו על ידי "צבא השחרור הבלוצ'י" המבקש עצמאות לחבל בלוצ'יסטן.

ב-2006 הצהיר כי מדינתו מוכנה לוותר על תביעותיה הטריטוריאליות בחבל קשמיר אם תקבל הודו את תוכנית השלום שלו, הכוללת הסגת כוחות וממשל עצמי בקשמיר.^[2]

שנתו האחרונה כנשיא וסיום כהונתו

באוקטובר 2007 זכה מושארף בבחירות לנשיאות, אך נאלץ להמתין לאישור מבית המשפט העליון לגבי חוקיות הבחירות, מאחר שעדיין כיהן כמפקד הצבא. בנובמבר 2007 הכריז על מצב חירום, שהסביר כתגובה לעלייה באלימות החמושים האסלאמיים. במהלך מצב החירום פיטר את נשיא בית המשפט העליון, כדי לסלול את הדרך לאישור מינויו מחדש לנשיא על ידי שופטים אוהדים יותר.

בנובמבר 2007 פרש מתפקידו כראש הצבא ובדצמבר 2007 הסיר את מצב החירום וקבע תאריך לבחירות לפרלמנט. באותו חודש נרצחה מנהיגת האופוזיציה בנזיר בהוטו ובבחירות לפרלמנט בנובמבר 2008, שנערכו באיחור בעקבות הרצח, ניצחו המפלגות של יריביו, בראשות בעלה של בהוטו, אסיף עלי זרדארי, וראש הממשלה לשעבר אשר הודח ב-1999 על ידי מושארף. ב-7 באוגוסט 2008 הכריזה הקואליציה על כוונתה לפתוח בהליך להדחתו. בעקבות הלחץ הרב שהפעילה עליו הממשלה להתפטר בטרם ידיח אותו הפרלמנט, הודיע מושארף ב-18 באוגוסט 2008 על התפטרותו, בנאום מיוחד לאומה.

בספטמבר 2008 לאחר שהודיע על התפטרותו חודש קודם לכן, הוא הוחלף על ידי אסיף עלי זרדארי ממפלגת העם של פקיסטן. לאחר מכן יצא מושארף לגלות מרצון בלונדון שנמשכה ארבע שנים. למרות איומים על חייו מצד הטליבן וגורמים נוספים, שב מושארף ב-24 במרץ 2013 לפקיסטן במטרה להתמודד בבחירות הכלליות הקרבות. בעת שהותו בגלות הוציא בית המשפט בפקיסטן צו מעצר למושארף על מעורבותו, לכאורה, בהתנקשויות בחייהם של בנזיר בהוטו ושל אכבר בוגטי. מאוחר יותר הוא נפסל על ידי בית המשפט העליון של פקיסטן מהשתתפות בבחירות. באפריל 2013 נעצר מושארף במעצר בית בביתו.^[3] ב-2014 החל משפטו ובדצמבר 2019 נדון למוות על ידי בית דין בפקיסטן בעוון בגידה. המשפט התקיים בהיעדרו לאחר שגלה לדובאי.^[1]