פרדינאן שבאל

פרדינאן שֶבָאל (בצרפתית: Ferdinand Cheval; ‏1836, שָׁרְם־סוּר־ל'ארְבָּס [Charmes-sur-l'Herbasse], דרום, צרפת - 19 באוגוסט 1924; מכונה גם "הדוור שבאל") היה דוור צרפתי שהעביר שלושים ושלוש שנה בבניית המקדש הפרטי שלו, "הארמון האידיאלי" (Le Palais idéal; 'לֶה פָּלֵה אִידֵאָל') בקומונה אוֹטְרִיב (Hauterives) ‏ 45°15′23″N 5°1′43″E / 45.25639°N 5.02861°E / 45.25639; 5.02861. ^[1] ^[2] ^[3] הארמון נחשב דוגמה מובהקת וייחודית לאדריכלות נאיבית.

ראשית חייו

פרדינאן שבאל התגורר בקומונה שָׁאטוֹנֵף־דה־גָלוֹר (Châteauneuf-de-Galaure), במחוז דרום (Drôme) בצרפת. הוא סיים את לימודיו בבית הספר בגיל 13 והיה לשוליית אופה, אך לבסוף בחר בקריירה של דוור.^[1]^[2]^[3]

ה"פלה אידיאל"

את "ארמונו" החל לבנות באפריל 1879. הוא סיפר שנכשל ומעד על אבן ושאב השראה מצורתה הייחודית. למחרת היום חזר לאותה נקודה שבה נפל, והחל לאסוף אבנים.^[4]

במהלך שלושים ושלוש השנים הבאות, שבאל אסף אבנים במהלך סיור חלוקת הדואר היומי, ושמר אותן בביתו, על מנת שישמשו כחומר גלם בבניית "הארמון האידיאלי".^[1]^[2] במהלך 20 השנים הראשונות בנה את הקירות החיצוניים של המבנה. בתחילה סחב את האבנים בכיסיו, ולאחר מכן החל לאסוף אותן בסל. לבסוף, נעזר במריצה. לעיתים קרובות עבד בשעות הלילה, לאור מנורת שמן.^[1]^[2]^[3]

סגנונו האדריכלי של ה"פלה אידיאל" מהווה עירוב של סגנונות שונים, לרבות השפעות מאדריכלות נוצרית ועד לאדריכלות הינדית. את האבנים הדביק שבאל זו לזו באמצעות סיד, מלט וצמנט.^[1]^[2]^[3]

קבורתו

שבאל אף ביקש להיקבר ב"פלה אידיאל". אולם מאחר שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם החוק הצרפתי, הוא בנה לעצמו במשך שמונה שנים נוספות, בין 1912 ל-1920,^[5] מאוזוליאום בבית הקברות של אוטריב. הוא מת ב-19 באוגוסט 1924, ונקבר במאוזוליאום.^[1]^[2]^[3]

הכרה ופרסום

בערוב ימיו זכה שבאל להכרה מצד אושיות תרבות כאנדרה ברטון ופבלו פיקאסו. עבודתו הונצחה במאמר מאת אנאיס נין. ב-1932 יצר אמן הדאדא הגרמני מקס ארנסט עבודת קולאז' בשם "הדוור שבאל". העבודה מוצגת במוזיאון אוסף פגי גוגנהיים שבוונציה, איטליה. ב-1958 יצר הבמאי היווני אדו קירוּ (Ado Kyrou) את הסרט הקצר "Le Palais idéal", על מבנה הארמון שיצר שבאל.

ב-1969 הכריז אנדרה מאלרו, שר התרבות בממשלתו של שארל דה גול, על ה"פלה אידיאל" כאתר מורשת תרבותי, וכך הוקנה לו מעמד רשמי של מבנה לשימור.^[3] ב-1986 דיוקנו של שבאל אף הופיע על בול רשמי צרפתי.^[3] גם המאוזוליאום שבנה לעצמו שבאל הוכר ב-2011 כמונומנט היסטורי, הנתון לשימור מטעם משרד התרבות הצרפתי.^[5]

יצירתו הארכיטקטונית של שבאל מהווה כיום אתר תיירותי, הפתוח למבקרים בכל יום מלבד חג המולד וערב השנה החדשה.

בספרו של צ'אק פלאניוק Choke ‏(2001; על בסיס הספר נעשה בשנת 2007 הסרט "עמוק בגרון") מופיע בן דמותו של שבאל, דוור חסר השכלה בשם דני (Denny), שאוסף לאיטו אבנים שמשמשות אותו בבניית "בית חלומותיו".