אי-שוויון כלכלי

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא תרגום חלקי ובעיות תרגמת, חלקים עיקריים חסרים, ניסוחים גרועים, שיבושים במשמעות מושגים כלכליים.

אי-שוויון כלכלי מתייחס להבדלים בבעלות על נכסים ובהכנסה בין פרטים וקבוצות בתוך חברה מסוימת, או בין אומות. טבעו, סיבותיו וחשיבותו של האי-שוויון נמצאים בדיון רחב ומתמשך. לגבי משמעות המונח שוויון כלכלי מתקיים ויכוח - האם מדובר בשוויון הזדמנויות או שוויון בתוצאות. אחד התוצאות של אי-שוויון כלכלי הוא אי-שוויון בדיור.

מדידת אי השוויון הכלכלי בין אנשים שונים או בין קבוצות שונות באוכלוסייה מתבצעת בצורה הטובה ביותר בתחומי מדינה אחת בלבד, בשל קיומם של גורמים המשתנים ממדינה למדינה ונוטים לטשטש את ההשוואות בין הכנסות של אנשים ממדינות שונות. קיימים מדדים מספריים שונים לאי השוויון הכלכלי אשר משווים את הרווחה ואת מספרם של העשירים מול זה של העניים. אחת הדרכים למדידת אי השוויון היא על ידי מדד ג'יני.

גורמים לאי-שוויון

ישנן סיבות רבות לאי-שוויון כלכלי בקרב חברות. הסיבות הללו לעיתים קרובות בעלות קשר הדדי, אינן ליניאריות ומורכבות. הגורמים המוכרים כמשפיעים על אי השוויון הכלכלי כוללים את שוק העבודה, היכולות הטבעיות, חינוך, מוצא, מין, תרבות, העדפה לעשיית רווחים כספיים או ליהנות מנוחיות, נכונות לקחת סיכונים ועיבוי העושר.

סיבות אפשריות לאי- שוויון כלכלי בין מדינות הן המערכת הכלכלית של מדינה (לדוגמה קפיטליזם וסוציאליזם), מלחמות, יכולת תפוקה כלכלית המשתנה מאדם לאדם, המיקום הגאוגרפי, יחסי גומלין בין מדינות, סוגיות פוליטיות ועוד.

שוק העבודה

הגורם העיקרי לאי-שוויון כלכלי בקרב כלכלות השוק המודרניות הן הקביעה של המשכורות על ידי השוק, בתנאי, ששוק זה הוא שוק חופשי אשר נשלט רק על ידי כלל ההיצע והביקוש. לפי השקפה זו האי-שוויון נגרם על ידי ההבדלים בהיצע והביקוש לסוגי העבודות השונים.

עבודה בה יש עובדים רבים (הספק גבוה) אבל רק קומץ של משרות זמינות (דרישה נמוכה) תוביל בדרך כלל למשכורות נמוכות בקרב כלל העובדים בעבודה זו. המשכורות הנמוכות נגרמות בשל התחרות בין העובדים. דוגמה לכך היא העבודות אשר מצריכות מומחיות בסיסית יחסית כגון רחיצת כלים או שרות לקוחות. בשל העובדה שמשרות אלו דורשת מעט מאוד מומחיות קודמת, עובדים רבים מוכנים לעבוד בעבודות אלו. תחרות בשוק בקרב עובדים מובילה להורדה במשכורת משום שאם עובד אחד ידרוש משכורת גבוהה יותר, המעביד יכול פשוט למצוא עובד אחר שיסכים לעבוד במשכורת הנמוכה.

עבודה בה יש מעט עובדים (הספק נמוך) אבל דרישה גדולה לכישורים ספציפיים בהם העובדים הללו מחזיקים, תוביל למשכורות גבוהות יחסית עבור המשרות הללו. זאת משום שהתחרות בין המעבידים תוביל להעלאת המשכורות. דוגמה לכך הן העבודות המצריכות כישורים מתקדמים כגון מהנדסים או ספורטאים מקצועיים. התחרות בין המעבידים נוטה להוביל למשכורות גבוהות יותר, משום שאם מעביד אחד ידרוש משכורת נמוכה, העובד יכול פשוט להתפטר ולמצוא בקלות יחסית עבודה במקום אחר בה יקבל משכורת גבוהה יותר.

על אף שהדוגמאות הנ"ל נוטות לשייך כישורים לביקוש גבוהה ולמשכורות גבוהות, זהו לאו דווקא הכלל תמיד. לדוגמה, המשכורות של המתכנתים המומחים במדינות המערביות ירדו באופן משמעותי בעקבות התחרות עם המתכנתים במדינות המתפתחות אשר מוכנים לקבל משכורות נמוכות יותר.

התוצאות הסופיות של פעולות גומלין של ההיצע והביקוש מוביל לשינוי ההדרגתי של המשכורות השונות ולאי השוויון בגובה ההכנסות בתוך החברה.

יכולת טבעית

אנשים רבים מאמינים שקיים קשר הדדי בהבדלים בין התכונות המולדות של האדם כגון החכמה, החוזק, הכריזמה או העושר. ייחוס היכולות הטבעיות הללו לשוק העבודה מצביע כי היכולות הללו הן בדרישה גבוהה יחסית להספק שלהן ולכן משחקות תפקיד מכריע בגובה המשכורת של אלו אשר ניחנו בתכונת הללו.

השכלה

גורם משפיע ביצירת האי-שוויון הכלכלי הוא היכולת המשתנה של פרטים להשיג חינוך או השכלה. השכלה, במיוחד השכלה בתחום שבו יש ביקוש גבוה לעובדים, יוצרת משכורות גבוהות לבעלי ההשכלה. בניגוד אליהם, אלו שאינם מסוגלים להרשות לעצמם השכלה, או אלו שאינם בוחרים במסלול ההשכלה, מקבלים בדרך כלל משכורות נמוכות בהרבה. כלכלנים רבים מאמינים כי הסיבה העיקרית לגידול באי השוויון הכלכלי בעולם משנות השמונים ואילך היא הגידול בביקוש לעובדים מיומנים בעיקר בתעשיות ההי-טק. הם מאמינים כי דבר זה גרר עליה במשכורות עבור אלו שיש להם השכלה, אבל לא הגדיל את המשכורות של אלו שאין להם השכלה, דבר שהוביל לאי שוויון גדל.

מין, מוצא ותרבות

הקיום של מינים שונים, מוצאות שונים ותרבויות שונות בתוך החברה גם נחשב כגורם לאי השוויון הכלכלי.

גורם משמעותי ביצירת אי השוויון קיים בהבדלים בתרבויות השונות והדתות השונות בכך שרבים מהן מעודדות או מרתיעות לנסות ולצבור ממון או שהן מספקות את הבסיס לאפליה. במדינות רבות בעולם, עצם ההשתייכות למיעוטים אתניים מסוימים מגדילה את הסבירות להיות עני.

מגוון האפשרויות

מגוון האפשרויות הקיים בתוך החברה לעיתים קרובות תורם ישירות לאי השוויון הכלכלי. כאשר נאלצים לבחור בין האפשרות לעבוד קשה יותר ולהרוויח יותר כסף או ליהנות מנוחיות, אנשים רבים בעלי יכולות שוות ופוטנציאל שווה להרוויח את אותה המשכורת לעיתים קרובות בוחרים באסטרטגיות שונות. גורם זה מוביל לבסוף לאי שוויון כלכלי בחברות בהם קיים שוויון הזדמנויות לכלל התושבים בהתאם ליכולותיהם.

עיבוי העושר

עיבוי העושר (Wealth condensation) הוא תהליך תאורטי שבו, בתנאים מסוימים, עושר שזה עתה נוצר נוטה להתרכז בבעלותם של אנשים או ישויות שהיו עשירים עוד קודם לכן. לפי תאוריה זו, אלו שכבר אוחזים בעושר הם בעלי אמצעים להשקיע במשאבים חדשים ליצירת עושר או לחלופין למנף את העושר הצבור וכך הם מקבלים עוד עושר. במשך הזמן, התרכזות העושר יכולה לתרום באופן משמעותי לקיום המתמשך של אי שוויון בתוך חברה. לדומה, נהגי משאיות שבבעלותם משאית מרוויחים באופן עקבי יותר מאשר אלו שאין בבעלותם משאית, היות שבעל המשאית נמנע מתשלום דמי השכירות שנדרשים הנהגים לשלם לבעלי המשאיות (גם אם לוקחים בחשבון עלויות תחזוקה ושאר הוצאות). משום כך, נהג משאית שיש לו רכוש מלכתחילה, יכול לקנות משאית עבור עצמו כדי להרוויח יותר כסף. נהג שלא יכול להרשות לעצמו לקנות משאית, מרוויח פחות ולכן נתקע במלכוד 22, שבו הוא לא יכול לקנות משאית משל עצמו כדי להגדיל את ההכנסה שלו.

נושא שקשור לעיבוי עושר ומלכודות עוני הן ההשפעות של אי שוויון בין-דורי. העשירים נוטים לספק לילדיהם חינוך טוב יותר, דבר שמשפר את הסיכויים שלהם להשיג הכנסה גבוהה יותר. נוסף לזאת, העשירים בדרך כלל משאירים לילדיהם ירושה נכבדת, דבר שמהווה נקודת קפיצה לתהליך של עיבוי עושר של הדור הבא.

גלובליזציה

הסחר החופשי בין המדינות יכול לעיתים רבות לגרום לכך שאי-שוויון כלכלי ברמה הגלובלית תשפיע על האי-שוויון הכלכלי בתוך המדינה. כאשר המדינות העשירות מנהלות קשרי מסחר עם המדינות העניות, עובדי כפיים במדינות העשירות לעיתים רבות יקבלו משכורות נמוכות יותר כתוצאה מהעברת מפעלים למדינות בהן שכרם של עובדי הכפיים נמוך מאוד יחסית לעובדי הכפיים במערב^[1].

פעולות לצמצום אי השוויון הכלכלי

הניסיון הקיצוני ביותר לצמצום אי השוויון התרחש במדינות הקומוניסטיות של המאה ה-20, כאשר אלו פעלו במוצהר בניסיון למנוע פערים כלכליים.

מאז נפילת הגוש הקומוניסטי, רובן ככולן של מדינות העולם מכירות בהכרח של אי שוויון כלשהו, אולם בד בבד פועלות המדינות לצמצם את אי השוויון הכלכלי, בין אם על ידי הגברת שוויון ההזדמנויות ובין אם על ידי שוויון בתוצאות עצמן. אמצעי נפוץ להגברת שוויון הזדמנויות, לדוגמה, הוא הנגשת מוסדות חינוך לכלל הציבור בלי קשר למצבו הכלכלי.

כלכלנים מעלים מפעם לפעם רעיונות לצמצום אי-השוויון הכלכלי. לדוגמה, מרסה ברדראן מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין הציעה להנהיג בארצות הברית שירותים בנקאיים בחינם לשכבות החלשות, בדומה לבנק הדואר בישראל.

מיסוי

פעולה נפוצה לצמצום אי השוויון היא על ידי מס. מעצם היותו של המס חלוקה מחדש של חלק מהכסף של הציבור, בדרך כלל משמש באופן כלשהו גם להנגשת מוסדות המדינה לציבור הרחב או לסיוע למיעוטי יכולת.

ישנה חשיבות גם לסוג המס. מיסים מסוימים, כמו המע"מ או מס גולגולת, מוטלים באופן שווה על כלל האוכלוסייה, אולם מיסים פרוגרסיביים, לדוגמה, מס הכנסה המחייב בשיעור גבוה יותר משכורות גבוהות, או מס עושר, משמשים כאמצעי להפחתת ההון של העשירונים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר לטובת ההון של בעלי ההכנסה הנמוכה ביותר.

יעילותו של מיסוי גבוה על בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר הוא נושא הנתון במחלוקת בכלכלה המודרנית, בין הרצון של המדינה להגדיל את קופת האוצר ולנסות לצמצם את האי השוויון הכלכלי על ידי כך, לבין החשש לעודד הגירה בקרב האוכלוסייה בעלת ההכנסה הגבוהה, שייתכן שהימצאותה במדינה מסייעת לכלכלה בדרכים שונות.

מחקר שבדק את השפעתן של שינויים במדיניות מס על העשירונים בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר בקרב 18 ממדינות ה-OECD בשנים 2015-1965, מצא שהפחתת המס על עשירונים אלו הגדילה את האי השוויון הכלכלי ולא השפיעה באופן משמעותי על הצמיחה הכלכלית והאבטלה^[2].