פעמון צלילה

פעמון צלילה הוא מתקן קדום המאפשר הורדת בני אדם אל עומק המים, בדרך כלל לצורך ביצוע עבודות שונות בקרקעית הים.

פעמון הצלילה בנוי בצורת כלי קיבול לוכד אוויר אטום מכל צדדיו פרט לצידו התחתון שבו קבוע פתח. פעמון הצלילה מועלה או מורד באמצעות מנוף והחלל שבו מספיק להכיל אדם אחד לפחות ואוויר הדרוש לנשימתו בזמן העבודה המתוכננת. צלילתו של הפעמון מתאפשרת נוכח משקלו הסגולי הגבוה מזה של המים. בשל הצורך הזה נבנו פעמוני צלילה עם דופן עבה העשויה מתכת.

אריסטו מייחס לאלכסנדר הגדול פיתוח של פעמון צלילה פשוט. פיתוח דומה נעשה בסין סביב 200 לפני הספירה.

פעמון הצלילה המודרני הראשון נבנה על ידי פרנץ קסלר בשנת 1616. בשנת 1690 פותח על ידי אדמונד היילי פעמון הצלילה הראשון שכלל גם אספקת אוויר במהלך שהותו מתחת למים וזאת באמצעות צינור המחובר לחביות שבהן אוויר דחוס. זמן הצלילה של פעמון זה היה עד 90 דקות ולעומק של עד 18 מטרים. מאוחר יותר הוחלפו החביות במשאבת אוויר ידנית ושסתום חד כווני שיאפשרו אספקת אוויר למשך כל זמן הצלילה. פעמונים אלה נפוצו בנמלי הים של אירופה.

במאה ה-20 פותחו אמצעים להחלפת פעמון הצלילה, חליפת צלילה, תא צלילה ובתיסקף.