פסק דין פילרטיגה נגד פנייה-איראלה
פסק דין פילרטיגה נגד פנייה איראלה (באנגלית: Filártiga v. Peña-Irala) הוא פסק דין שניתן בשנת 1980 בבית המשפט לערעורים בארצות הברית. פסק הדין עוסק בסמכות השיפוט הפדרלית של ארצות הברית בתביעה בגין האיסור על עינויים בנסיבות שבהן לא הייתה זיקה ישירה בין המעשה לבין ארצות הברית, שכן המעשה שבגינו התביעה בוצע מחוץ לשטח ארצות הברית, לא על ידי אזרחיה ולא נגד אזרחיה. בית המשפט קבע שיש לו סמכות שיפוט מכוח חוק נזקי זרים (ה-Alien Torts Statute) כיוון שהאיסור על עינויים מעוגן במשפט הבינלאומי המנהגי.
העובדות בבסיס פסק הדין בבית המשפט לערעורים
המקרה בבסיס פסק הדין הוא גרם מוות בעינויים של אזרח פרגוואי, חואליטו פילרטיגה על ידי קצין משטרה של משטרת פרגוואי, פנייה איראלה.
ד"ר יואל פילרטיגה, אביו של הנרצח, היה רופא מוכר בפרגוואי בשנות ה-70. הוא היה ידוע בדעותיו נגד השלטון של הנשיא אלפרדו סטרסנר, ששלט בין השנים 1954–1989. כתוצאה מדעותיו הפוליטיות סבלה משפחתו מרדיפות וחקירות על ידי המשטרה. רדיפה זו הובילה לחטיפתו והירצחו של הבן, חואליטו פילרטיגה בן ה-17, תוך כדי עינויים קשים, ב-29 במרץ 1976.
דולי פלרטיגה, אחותו של הנרצח, הובאה לביתו של פנייה-איראלה, המפקח הכללי של משטרת אסונסיון, בירת פרגוואי, על מנת לזהות את גופת אחיה, כשעליה סימני עינויים קשים. כאשר דולי פילרטיגה נסה מזירת הרצח קרא לעברה פנייה: "הנה לך מה שחיפשתם במשך כל כך הרבה זמן ומה שהגיע לכם, עכשיו תשמרו על הפה שלכם". לפיכך טענה משפחת פילרטיגה שהעילה לרצח הן האמונות והדעות הפוליטיות של האב, יואל פילרטיגה.
זמן קצר לאחר מכן הגישה משפחת פילרטיגה תביעה פלילית בגין רצח בבית המשפט של פרגוואי נגד פנייה והמשטרה בפרגוואי. תביעה זו הוקפאה בעקבות מעצרו ושלילת רישיונו של עורך דינם של משפחת פלרטיגה, מבלי שניתן לשלילה הסבר מוצדק. במהלך מעצרו, סבל עורך הדין מאיומים ואלימות על ידי פנייה-איראלה עצמו.
בשנת 1978 נכנסה דולי פילרטיגה לארצות הברית וקבלה מקלט מדיני. במהלך שהותה בארצות הברית גילתה האחות על הימצאותו של פנייה-איראלה ובת זוגו בארצות הברית. פילרטיגה פנתה לשירותי ההגירה ודווחה שפנייה-איראלה שוהה בארצות הברית באופן בלתי חוקי. הוא וזוגתו נעצרו ועמדו בפני גירוש. פילרטיגה הגישה תלונה נגדו בגין גרימת מוות ברשלנות ועינויים, ודרשה פיצויים בסך 10,000,000 דולר. הדיווח של פילרטיגה לרשויות ההגירה נועד להחזיק את הנתבע נוכח וזמין למשפט בארצות הברית.
תביעתה של משפחת פילרטיגה בבית המשפט המחוזי במדינת ניו-יורק נדחתה על ידי השופט ניקרסון נוכח קביעתו שלבית המשפט אין סמכות שיפוט, נוכח העובדה שלאירוע שבגינו הוגשה התביעה לא היה כל קשר לארצות הברית. פילרטיגה הגישה ערעור לבית המשפט לערעורים.
פסק הדין בבית המשפט לערעורים
טענות התובעים
תביעתה של פילרטיגה נשענה על הסמכות של בתי המשפט המחוזיים מתוקף חוק נזקי זרים (Alien Tort Statute (ATS. חוק זה קובע שלבתי המשפט המחוזיים תהא סמכות שיפוט מיוחדת על כל עוולה נזיקית כלפי אדם שאינו אזרח או תושב של ארצות הברית, אם זו הפרה של המשפט הבינלאומי המנהגי. פילרטיגה הציגה תצהירים של מומחים למשפט בינלאומי אשר מאשרים את קיומו של מנהג בינלאומי בדבר האיסור על עינויים. משמעות הדבר שהאיסור על העינויים, לרבות החובה להעמיד לדין בגין עינויים, מחייב את כל מדינות העולם, גם אם אינן צד לאמנה הקובעת זאת.
משפחת פלרטיגה טענה שמערכת המשפט בפרגוואי לא יכולה לספק את הצדק והסעד שהם מבקשים ולכן דחייתה בארצות הברית והחזרתה של התביעה לפרגוואי תהיה חסרת תועלת.
טענות הנתבע
הנתבע פנייה-איראלה, ביקש לבטל על התביעה משני טעמים:
- חוסר סמכות השיפוט של בתי המשפט האמריקאים בתיק, שכן שני הצדדים אזרחי פרגוואי והעוולה התרחשה במדינת המוצא שלהם.
- תצהיר מצד פרקליט פרגוואי, חוזה אמיליו גרוסטיאגה, שטען שהתיק צריך לחזור לדיון בפרגוואי והצהיר כי מסגרת החוק הפרגוואי יכולה לספק סעד מלא ומדויק עבור התביעה הנ"ל.
החלטת בית המשפט
בית המשפט לערעורים של ארצות הברית הפך את החלטת בית המשפט המחוזי ופסק לטובת משפחת פילרטיגה פיצויים בסך 10,000,000 דולרים.
ראשית, בית המשפט טען כי חוק נזקי זרים אכן מקנה סמכות השיפוט לבתי המשפט הפדרליים בגין תביעה בין שני אנשים שאינם אזרחי ארצות הברית, משום שהמשפט המנהגי נכלל בתחום השיפוט הפדרלי. שנית, בית המשפט קבע כי המשפט המנהגי המודרני אוסר על עינויים בחסות המדינה. בית המשפט הסתמך על מסמכים בינלאומיים, כגון האמנה נגד עינויים וההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, ועל איסורים במשפט הפנימי של מדינות, כדי לקבוע שישנו איסור מנהגי על עינויים.
אחד משופטי המותב ביקש לסייג את הקביעה בכך שאין לפרש את פסק הדין כמאשר סמכות שיפוט לגבי כל הנורמות הבינלאומיות בדבר זכויות אדם.
לאחר פסק הדין
פנייה-איראלה לא שילם את הפיצויים שנפסקו למשפחת פילרטיגה. אולם פסק הדין פרץ דרך להגשת תביעות נזיקין בארצות הברית עבור אזרחי מדינות זרות שלא יכלו לקבל צדק וסעד במדינותיהן, זהו פסק-דין מהפכני וחשוב שמאז שימש בעשרות מקרים, כגון סוסה נגד אלוורז-מצ'איין (2004).
התיק זכה להד תקשורתי נרחב וסיפורה של משפחת פילרטיגה עובד לסרט קולנוע בשנת 1991 בשם "מלחמה של איש אחד" בכיכובו של אנתוני הופקינס.[1]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מאמר הדן בחוק ATS בהקשר פס"ד פילרטיגה
- קישור לספר בנושא חואליטו פילרטיגו והמשפט נגד פנייה איראלה
- ספר בהוצאות אוניברסיטת ייל: "Fulfilling the Promise of Filartiga: Litigating Human Rights Claims Against the Estate of Ferdinand Marcos Ralph G. Steinhardt"
קישורים חיצוניים
- פסק הדין פילרטיגה נגד פנייה איראלה
- האמנה נגד עינויים CAT, באתר משרד המשפטים הישראלי
- עינויים והתעללות בראי המשפט הבינלאומי, באתר בצלם
- הסרט "מלחמה של איש אחד", באתר IMDb
הערות שוליים
- ^ One Man's War, 1991-04-20, נבדק ב-2017-03-22
28749695פסק דין פילרטיגה נגד פנייה-איראלה