פסיכותרפיה גופנית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסיכותרפיה גופנית היא ענף בתוך הפסיכותרפיה המוסיף לטיפול בשיחות התמקדות בגוף המטופל. ההתנסות כוללת ציור, תנועה, משחק תפקידים וכן הלאה, האמורים לסייע למטופל להביע את עולמו הפנימי ואף להעלות רגשות מודחקים אל פני השטח.

השיטה

לחלק מהתהליכים הנפשיים של האדם יש הקשרים גופניים, ולהפך. חוויות מן העבר, טראומות אישיות ורגשות עשויים להשפיע על הדפוסים הרגשיים, ההתנהגותיים והגופניים.

הגוף מנסה לעיתים לאותת לאדם על רגשותיו דרך תחושות גופניות, כאבים, מיחושים ומחלות. הפסיכותרפיה הגופנית מאפשרת את ההתבוננות, המגע, והקשר עם כל אלה, במטרה למצוא איזון וריפוי פנימי. בשיטה זו המטופל מביע את עצמו באופן פעיל ויצירתי, וההתנסות החווייתית שלו בטיפול נועדה לתת לו תחושת שליטה ומסוגלות שבאמצעותה נועדה להשתפר התמודדותו עם קשייו.

היסטוריה

הגישה פותחה על ידי וילהלם רייך, תלמידו של זיגמונד פרויד, ששם לב כי בזמן טיפוליו של פרויד מגיב גופו של המטופל במקביל ובהתאם להתרחשויות הרגשיות והמחשבתיות תוך כדי השיחות. בטיפוליו היה רייך בין הראשונים שהתייחסו לתהליכים נפשיים וגופניים במקביל. תלמידו, אלכסנדר לואן, פיתח את תורתו לזרם טיפולי בשם ביואנרגיה. עבודתם של רייך, לואן ותלמידיהם, שהתקיימה בעיקר בארצות הברית, אופיינה בהתמקדות בעבודה חזקה על הגוף והדפוסים הגופניים, ובהסרת חסימות. לעומתם, באירופה התפתחו זרמים מאופקים ועדינים יותר, שעסקו ב"המסת" השריון השרירי וב"פיתוי" ההגנות והחסימות. מפתחים ידועים של הגישות האירופאיות הם גרדה בויסן, שפיתחה את העבודה הביודינאמית; ודייוויד בואדלה, שפיתח את הביוסינתזה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פסיכותרפיה גופנית בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24966464פסיכותרפיה גופנית