פסיכולוגיית העצמי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המונח פסיכולוגיית העצמי מתייחס לרעיונות שונים שהתפתחו מהתאוריה של היינץ קוהוט. למרות הקושי למצוא מכנה משותף לכל הרעיונות האלה, אפשר לומר שהמשותף לכולם הם העקרונות של השתקעות אמפתית ממושכת בחוויה של המטופל והעברות של זולת-עצמי.

התאוריה של קוהוט

פסיכולוגיית העצמי והפסיכואנליזה

יש הרואים בפסיכולוגיית העצמי כאנטיתזה לפסיכואנליזה הפרוידיינית בשלוש נקודות: היא אינה רואה את הטרגיות של הקיום האנושי כתוצר של קונפליקט בין הדחף ובִּיוּתוֹ; היא אינה רואה את ההתפתחות האנושית כמעבר מתלות לאוטונומיה; והיא לא רואה בנרקיסיזם שלב התפתחותי מוקדם אלא יסוד חשוב בהווייתו של האדם[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רענן קולקה, פתח דבר לפתיחת האתר, אתר "האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי"
ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

21260076פסיכולוגיית העצמי