פסטל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוקן של לואי ה-15 בצבעי פסטל מאת רוזלבה קריארה

פסטלאנגלית: Pastel) הוא מקלון צבע נוקשה למחצה המורכב מפיגמנט וחומר מעבה, ולעיתים תוספים אחרים. קיימים מגוון של פסטלים שנבדלים זה מזה בסוג החומר המעבה, כמו גם בתוספים השונים.

קטגוריות שונות של פסטלים

קיימים סוגים שונים של פסטלים, חלקם בעלי פופולריות גבוהה ואחרים נדירים יחסית. החלוקה המקובלת כיום היא לשלוש קטגוריות:

בתוך כל קטגוריה קיימות תתי-קטגוריות, בהתאם למינונים השונים של המרכיבים והשפעתם על אופי הציור. היות שהמרכיב העיקרי בפסטלים כולם הוא הפיגמנט הטהור, היחס שלו לשאר המרכיבים יקבע באופן כמעט ישיר את איכותו. נהוג לחלק את הפסטלים מכל הסוגים לשלוש דרגות איכות: לימוד, סטודנט ואמן, כאשר ההבדל העיקרי הוא מטען הפיגמנט בפסטל - ככל שהוא גבוה יותר, כך הפסטל איכותי יותר וגוונו חד וברור.

משמעות השם

שמם של פסטלי הצבע נובע מהמילה האיטלקית פסטלו (Pastello) שמשמעותה גליל לחם קטן. באופן דומה, השם פסטלים "משודך" גם למתאבנים קטנים, שלהם צורת גליל.

דרך השימוש

צבעי פסטל מצויים בשימוש כבר מהמאה החמש עשרה, וכאשר הפיגמנט עצמו יציב (כלומר, לא נוטה להתכהות או להתבהר עם הזמן) ציור בצבעי פסטל עמיד לאורך זמן, וציורים בני מאות שנים יראו רעננים כביום בו צוירו.

ציורי פסטל מבוצעים באמצעות העברת המקלונים על פני משטח נייר או בד, שאינו חלק לחלוטין, כך שמעט מן הצבע במקלון הפסטל נותר על פניו. כאשר משטח הציור מכוסה כולו בצבע, הוא נקרא ציור פסטל. כאשר רק חלקים מסוימים מכוסים, הוא נקרא רישום או סקיצה.

הפסטל באמנות

הפסטל אוזכר לראשונה ככלי אמנותי על ידי הצייר האיטלקי לאונרדו דה וינצ'י, בשנת 1495. ציור בצבעי פסטל הפך אופנתי במאה השמונה עשרה בציורי דיוקן, לעיתים קרובות תוך שילוב עם ציור בצבעי גואש. יש חוקרים הסוברים שהציירת הוונציאנית רוֹזָלבָּה קַרִיאֶרָה היא זו שהפיצה אופנה זו. ציירים כמו ז'ורז' דה לה טור וז'ן אטיין ליואטר עשו בו שימוש, וידועים במיוחד איורי הפסטל של אנטואן ואטו. במאה התשע עשרה עשה אדגר דגה שימוש רב בציור בצבעי פסטל, כמוהו כבת חסותו מרי קאסאט.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0