פסח לב
 | |||||
| פסח לב (בימין התמונה) לצד הרבנים הראשיים ללוד אברהם קוטנר (במרכז, נואם) ויצחק אביחצירא (בשמאל), בתפילת יום העצמאות בבית הכנסת המרכזי בלוד, שנות ה-50 | |||||
| לידה |
1907 פשמישל, האימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1970 (בגיל 63 בערך) י"ג בשבט ה'תש"ל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 31 בדצמבר 1948 | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין הדרום | ||||
| השכלה | אוניברסיטת לבוב | ||||
| עיסוק | מחנך, מנהל, ראש עיר | ||||
| מפלגה | מפא"י | ||||
| דת | יהודי | ||||
| |||||
פסח לב (1907 – 20 בינואר 1970, י"ג בשבט ה'תש"ל) היה ראש העירייה הראשון של העיר לוד לאחר קום המדינה, בין 1948 ל-1959.
ביוגרפיה
נולד בפשמישל שבגליציה (אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בפולין) למשפחה דתית ציונית. היה חניך תנועת גורדוניה. למד חינוך באוניברסיטת לבוב, וכן למד עברית. עבד כמורה וכמנהל בית הספר העברי בבולחוב הסמוכה. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה היה פעיל בהתאחדות פועלי ציון.
לאחר פרוץ המלחמה חי עם אשתו ובנו התינוק בגטו, עד שאיכר אוקראיני דאג להסתרתם עד תום המלחמה. ב-1945 שב לפולין במטרה לעלות לארץ ישראל, אך כשהגיע לאזור שלזיה עילית מצא בה ריכוז גדול של פליטים יהודים, והוא החל לעסוק שם בפעילות ציבורית ותרבותית.
ב-1946 נמלט מפולין בשל פוגרום קיילצה, וייסד בתי ספר וגני ילדים במחנה העקורים בזלצבורג שבאוסטריה. באוסטריה התבלט כאחד מפעילי ההגנה המרכזיים.
זמן קצר לאחר קום המדינה, ב-31 בדצמבר 1948, עלה לישראל והתיישב במעברת בית יעקב.
זמן קצר לאחר בואו ארצה, התמנה על ידי שר הפנים יצחק גרינבוים וראש הממשל הצבאי אלוף אלימלך אבנר ליו"ר הוועדה הקרואה בעיר העולים המתחדשת לוד. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת1950 נבחר לראשות העירייה במסגרת רשימת מפא"י[1]. בבחירות השניות בשנת 1955 זכתה שוב רשימת מפא"י במירב הקולות והוא נבחר לקדנציה נוספת.
הוא הנהיג את העיר כעיר קולטת עלייה מחד, וכעיר שתושביה הערבים שבו אליה לאחר המלחמה מאידך. הוא יזם את הרחבתה מעבר לגבולות העיר הערבית, ובתקופתו ידעה העיר תנופת בנייה מסיבית, תוך הריסת חלקים ישנים ומוזנחים של העיר הישנה[2], והחלו לפעול בה מפעלי תעשייה[3]. כמו כן, ייסד פנימיה של עליית הנוער בעיר, לאחר שרבים מילדיה עברו לפנימיות של המיסיון ברמלה וביפו[4].
בשנת 1958 הגיש את התפטרותו מהתפקיד בשל סכסוך פנימי בסניף מפא"י המקומי ל[5][6], אך לבקשת מזכיר המפלגה גיורא יוספטל המשיך בתפקידו למשך כשנה נוספת, עד לשנת 1959[7].
לאחר התפטרותו, כיהן כיו"ר כוח האדם של בנק לאומי לישראל[8].
נפטר ב-20 בינואר 1970 (י"ג בשבט ה'תש"ל), ונקבר בבית עלמין הדרום[9].
קישורים חיצוניים
- נפתלי לביא, ללוד הגיע - בלוד נשאר, הארץ, 23 באפריל 1958.
- מדוע מאסה לוד בראש העיר המפא"י, חרות, 14 בנובמבר 1958.
הערות שוליים
- ^ הכרזת לוד כעיר, אתר עיריית לוד.
- ^ ייהרסו מבנים בלוד העתיקה, הארץ, 29 בינואר 1954.
- ^ ראו למשל: אבן פנה לביח"ר "קרגל" בלוד, הארץ 19 בדצמבר 1957.
- ^ עזרת עליות הנוער נגד חינוך המיסיון בלוד, הארץ, 8 בפברואר 1954.
- ^ מנחם תלמי, "מחתרת" נגד ראש עירית לוד, מעריב, 12 באוקטובר 1958.
- ^ נפתלי לביא, זעזועים בסניפי מפא"י, הארץ, 15 בדצמבר 1958.
- ^ ראש עירית לוד מבקש להתפטר, מעריב 21 בספטמבר 1958
- ^ פסח לב, דבר, 21 בינואר 1970.
- ^ בעיתון מעריב מ-20 בינואר (י"ג בשבט) כבר פורסמה מודעת אבל על מותו, אך על מצבתו נחקק תאריך הפטירה י"ג בשבט.
30804711פסח לב