פנדר
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 | |
 | |
| הדסטוק של פנדר סטראטוקסטר |
פנדר (באנלית: Fender Musical Instruments Corporation) היא חברה אמריקאית המייצרת גיטרות, מגברים, וציוד מוזיקלי.
היסטוריה
חברה נוסדה בשנת 1946 על ידי ליאו פנדר. פנדר התחיל להתעניין באלקטרוניקה כבר בגיל צעיר, ופירק מכשירי רדיו כדי להבין איך הם פעלו. בסופו של דבר פתח חנות לרדיו וחלקי חילוף, והחל לייצר גיטרות סלייד מוגברות (גיטרת סלייד - משטח עם מיתרים עם סטנד כמו של קלידים שמנגנים עליו עם סלייד, מאוד פופולרי בשנות ה-40 וה-50 עם כל המוזיקה ההוואיית שהגיעה לארצות הברית).
פנדר ראה את הפוטנציאל בגיטרה החשמלית. אמנם, הוא לא המציא את הפיק-אפ המגנטי או אפילו את הקונספט של הגיטרה החשמלית, שהומצאה אי שם בשנות ה-30, אבל היצור שלה היה פרטי, יקר, והיא דמתה מאוד לאקוסטית, מה שיצר פידבק בווליום גבוה - וכאן נכנס פנדר לתמונה. הוא חשב שלגיטרה מוגברת אין שימוש בחלל האקוסטי, שסתם גורם לפידבקים, ובעזרת פיק-אפ אחד מגיטרת הסלייד המוגברת שלו יצר את גיטרת האסקוייר (Esquire), גיטרה עם גוף מוצק (סוליד-בודי) אשר מנע פידבקים. לגיטרה היו 2 דגמים, האסקוייר, בעלת הפיקאפ האחד (בברידג') והברודקאסטר, שהייתה בת 2 פיקאפים. בעקבות תביעה על ידי חברת גרץ' (חברה שעד היום ידועה בייצור גיטרות בלוז וג'אז איכותיות מאוד) על כך שהשם "ברודקאסטר" זהה לשם של דגם תופים של החברה, פנדר החליט לשנות את השם, ולכן בשנת 51 היה מלאי של גיטרות ברודקאסטר נטולות שם - שלימים נקראו על ידי אספנים בשם נו-קאסטר. השם החדש של ליאו הגיע ממכשיר חדש ופופולרי שסחף את ארצות הברית בשנות ה-50 - הטלוויזיה, וכך, נוצרה הטלקאסטר שאנחנו מכירים כיום בשנת 52', עם הצבע הצהוב והאיקוני, הפיקגארד השחור וצוואר המייפל.[1]
הגיטרה צברה פופולריות באופן כמעט מיידי, בייחוד בקרב נגני קאנטרי, אשר אהבו אותה בשל הצליל הטוואנגי שלה, המאפיין אותה עד היום. אלא שליאו נתקל בלא מעט תלונות בנוגע לעיצוב הגיטרה - הגוף, שהיה די מרובע, גרם לכך שהפינה העליונה של הגיטרה נתקעה בבטן של הגיטריסט, ואחרי זמן מה של נגינה גרמה לכאב. ליאו חזר לשולחן השירטוטים, ובעזרת עצות שקיבל מכמה מכוכבי הקאנטרי הפופולריים באותה התקופה, יצר את הדגם השני של פנדר - הלא היא הסטראטוקאסטר. במקביל לאותן הגיטרות, בשנת 51 החל ליאו לעבוד על כלי חדש ומהפכני שהעולם לא הכיר - גיטרת באס. הקונטרבאס היה כלי מאוד פופולרי בלהקות באותה תקופה, אך הכלי היה גדול מאוד וקשה לניוד, לכן עיצב ליאו את גיטרת הבאס החשמלית הראשונה, וקרא לה הפרסיז'ן באס (פרסיז'ן - דיוק). על הקונטרבאס לא היו שריגים ולכן לא תמיד הנגן "קלע" לצליל, ליאו תיקן זאת בעזרת 20 שריגים מתכתיים ומדויקים.
כמו כן, בנוסף לכלי הנגינה, ליאו השיק מספר דגמי מגברים אשר ילוו את הכלים החדשים, ביניהם הפנדר באסמן הפופולרי עד היום. בשנת 1956 צץ רעיון נוסף במוחו של ליאו - גיטרות תקציב לתלמידים. בעוד שגיטרת הטלקאסטר עלתה קרוב ל-200 דולר, וגיטרת הסטראטוקסטר קרוב ל-300 דולר (סכומים מאוד נכבדים לאותם ימים), ליאו החליט לשווק דגם הפונה לתלמיד, או לאיש הפשוט שלא רצה להוציא סכום גדול על מנת לרכוש גיטרת פנדר איכותית, התוצאה - הפנדר דואו-סוניק (Duo-Sonic). גיטרת הדואו סוניק שילבה מראה גוף חדש, 2 פיקאפים ומראה פשטני יחסית לדגמים היקרים, והגיעה עם צוואר קטן מדגמי הגיטרות האחרים, המתאים יותר לידיים קטנות ולתלמידים. הגיטרה הגיעה עם 22 או 21 שריגים לבחירת הלקוח, ובצבע חול מדבר עם פיקגארד בצבע שנהב. לגיטרה היו 2 דגמים - דגם המיוזיקמאסטר (Musicmaster) בעל פיק-אפ נק בלבד, והדואו-סוניק בעלת 2 הפיקאפים. לאחר מכן מבחר הצבעים עלה.
בשנת 1959 התעסק אחד העובדים במפעל פנדר עם פונקציית 2 מעגלים נפרדים לגיטרה, והרעיון התגלגל לגיטרה חדשה של פנדר - הג'אזמאסטר. הגיטרה הגיעה עם 2 פיקאפים גדולים משאר דגמי פנדר (פיקאפי Soapbar), אשר באו להתחרות עם פיקאפי ה-p90 של גיבסון אשר הפכו לאהובים בקרב ג'אזיסטים (ומכאן השם - ג'אזמאסטר), בורר פיקאפים של 3 מצבים, ובורר בין 2 מעגלים - מעגל ווליום וטון ל-2 פיקאפים, ומעגל ווליום וטון אך ורק לפיקאפ הנק, המועדף על ידי נגני ג'אז. הגיטרה הושקה כדגם הדלוקס של פנדר, ועלתה קרוב ל-400 דולרים. בנוסף לגיטרת הדלוקס החדשה פנדר הציגו דגם באס חדש אשר ילווה את קו הדלוקס, בדומה לאיך שהפרסיז'ן ליווה את הטלקאסטר. הדגם הגיע עם 2 פיקאפים בצבע שמש מרהיב, ולימים נקרא הג'אז באס, דגם פופולרי גם כיום המשומש באינספור סגנונות, מפאנק ועד מטאל.
בשנת 1962 הוציאו פנדר דגם "מחודש" של הג'אזמאסטר, הלא היא הג'גואר. הג'אג הגיעה עם 2 פיקאפים "קלאסיים" של פנדר (וזאת בשל התלונות הרבות על כמות הפידבק שנוצרה על ידי פיקאפי הג'אזמאסטר בווליום גבוה). הגיטרה דמתה בצורתה לגיטרת הג'אזמאסטר, אך במקום בורר פיקאפים של 3 מצבים לגיטרה היו 3 בוררים - 2 אשר מדליקים ומכבים כל פיקאפ, והשלישי על מנת "לחתוך" את צלילי הבאס. הגיטרה הושקה כדגם הנועד להחליף את גיטרת הסטראטוקאסטר, ובתחילת שנות ה-60 כבשה את הבמות בידיהם של מוזיקאים מז'אנר הסארף (Surf), אך לקראת סוף שנות ה-60, כאשר את הבמות כבשו מוזיקאים כמו אריק קלפטון וג'ימי הנדריקס, אשר היו ידועים בשימוש בסטראטוקאסטרים, וכמו כן בשל דעיכת הפופולריות של מוזיקת הסארפ, נעלמו הג'אזמאסטר והג'אגואר מהבמות, ויצורם פסק באמצע שנות ה-70 (עד אשר חודש לאחר כ-20 שנים בעקבות עלייתם של מוזיקאי הגראנג', האינדי והפאנק רוק, אשר אהבו את הדגמים בשל מחירם הזול, המראה והצליל הלא שגרתי שלהם, וכמו כן בשל האיכות שלהם, שלא ירדה משאר דגמי פנדר מאותה תקופה, אשר היו יקרים בהרבה) כמו כן, בשנת 1964 החליטו פנדר לצרף גיטרה חדשה לקו גיטרות התקציב שלהם - גיטרת המוסטנג (Mustang). הגיטרה הייתה גיטרת התקציב הראשונה אשר הגיעה עם ידית ויבראטו, ועיצובה דמה לעיצובם של גיטרות המיוזיקמאסטר והדואו-סוניק, אך עם מספר שדרוגים שלאחר מכן נוספו לגיטרות התקציב האחרות (בדגמים משופרים אשר נקראו הדואו-סוניק 2 והמיוזיקמאסטר 2). יחד עם הגיטרה הושק דגם באס חשמלי חדש, דגם התלמיד הראשון של הבאס החשמלי מבית פנדר - המוסטנג באס, אשר דמה בעיצובו לגיטרת המוסטנג. כמו כן, היה צווארו קצר מהרגיל כדי לאפשר למידה נוחה.
המכירה ל-CBS
בשנת 1965 חלה ליאו פנדר קשות, ובשל מצבו הבריאותי הקשה נאלץ למכור את החברה לרשת CBS (רשת טלוויזיה מוצלחת גם בימינו). לרבים, המעבר ל-CBS מאפיין את סופו של "תור הזהב" של פנדר, ובעיני אספנים רבים גיטרות מ-1965 אשר יוצרו לפני הרכישה שוות יותר מאלו שיוצרו אחרי הרכישה.
המעבר ל-CBS וסוף שנות ה-60 היו תקופה משונה בשביל חברת פנדר. רמת הבקרה ואיכותם של הכלים דעכה, ועצים נזרקו על קוי היצור על מנת לענות על הביקוש הרב שנוצר לכלי החברה. בין השאר, CBS החלו "להתנסות" בדגמים שונים ומשונים על מנת לנסות ולהרחיב את השוק. לדגמי התקציב נוספו גיטרת הברונקו (Bronco), אשר דמתה למוסטנג אך הגיעה רק עם פיקאפ ברידג', הפנדר באס V, אשר דמה בעיצובו לבאס המוסטנג אך הגיע עם 5 מיתרים (אך בשל הקרבה הרבה של המיתרים זה לזה הנגינה עליו הייתה בלתי-נסבלת). כמו כן ניסו פנדר לייצר גיטרת 12 מיתרים, וכך נוצרה הפנדר XII, ואיתה הגיע לשוק גם הפנדר באס 6, אשר היווה מעין גשר בין גיטרה חשמלית לגיטרת באס (6 מיתרי באס - EADGBE, שלושה פיקאפי גיטרה חשמלית, ועיצוב אשר הזכיר את גיטרת הג'אזמאסטר).
לאחר שפנדר ראו כי דגמי ה-XII והבאס V אינם נמכרים, היו בפנדר ניסיונות על מנת לחסל את המלאי, דבר אשר גרם להיווצרותם של הפנדר מאבריק (Maverick), גרסת 6 מיתרים של ה-XII, הפנדר סווינגר (Swinger, או בכינוייה האחרים - Arrow, Musiclander), אשר נוצרה משאריות של גופי באס VI, ובעיצובה דמתה לגיטרות "מטאל" אשר נמכרות כיום.
בשנות ה-70 דעכה הפופולריות של פנדר לטובת חברת גיבסון. לאחר ה"מהפכה" אשר חוללה בסוף שנות ה-60 על ידי אמנים כגון קלפטון והנדריקס, מוזיקאים חיפשו צליל חזק וכבד, אותו מצאו בפיקאפי ההאמבאקר של גיבסון (האמבאקר - חוסם זמזום, פיקאפ המורכב מ-2 פיקאפי סינגל המחווטים יחדיו, אשר כתופעת לוואי נותן צליל עבה ו"באסי"). פנדר, אשר היו ידועים עד תקופה זו בהיותם חברה המייצרת גיטרות עם פיקאפי סינגל בלבד, החליטו להתאים עצמם למוזיקה המשתנה, וכך נוצר ה-Widerange Humbucker הידוע של פנדר, אותו לראשונה הציגו פנדר בדגם חדשני של הטלקאסטר, ה-Telecaster Deluxe, אשר הייתה בעלת 2 פיקאפי האמבאקר. עם הזמן, פנדר החלו לשלב את ההאמבאקרים בדגמים שונים, ועל אף שדגמים אלו זכו לפופולריות ניכרת, עלו טענות כי ההאמבאקר עדיין נשמע "פנדרי" מדי. כמו כן, בשנות ה-70 החלו פנדר להציע מגוון רב של צבעים, ואף יצרו קטלוגים שלמים שבעזרתם יכלו הקונים לבחור משלל צבעים שונים ומשונים. שנות ה-70 סימלו גם עידן חדש של מודעות למוזיקאים השמאליים. יש המשערים כי השינוי התרחש בזכות ג'ימי הנדריקס, אשר ניגן על גיטרת סטראטוקסטר ימנית הפוכה, עם מיתרים המותאמים לנגינה בצד שמאל, וזאת בשל העלות הגבוהה והזמן שנדרש לייצר דגם שמאלי. אמנם המצב לא הגיע לשוויון מלא גם בימינו, אך התקדמות ניכרת נראתה בנושא.
הבעלים החדשים והמאה ה-21
בשנת 1985 מכרה רשת CBS את החברה לצוות ניהול חדש, אשר החליט לייעל את היצור בחברה, ולהחזיר את איכותם של הדגמים לאיכות הישנה שבזכותה היו ידועים פנדר, באותה התקופה בה ליאו עדיין ניהל את החברה. שנות ה-80 הביאו איתם את הפופולריות הגדלה לז'אנר המטאל, ופנדר, בניסיון להתחבר לשוק החדש, החלה לייצר דגמים המותאמים לנגני המוזיקה הכבדה. בין הדגמים - הפנדר קאטאנה (Katana), אשר בעיצובה הזכירה את גיטרת ה-V המפורסמת של גיבסון, הפנדר פרפורמר (Performer), בעלת 2 ההאמבאקרים, וכמו כן מספר דגמי סופר-סטראט (מונח שנוצר אי שם בשנות ה-80, וזכה לפופולריות כנראה בשל גיטרת הסטראטוקסטר המפורסמת של הגיטריסט אדי ואן הלן, אשר הייתה בעלת האמבאקר, חסרת פיקגארד ובעלת ידית טרמולו "צף" מהפכנית אשר אפשרה לגיטרה להישאר בכיוון גם לאחר שימוש אינטנסיבי), גיטרות סופר-סטראט כגון סדרת ה-Lead, בה 3 דגמים ממוספרים (1–3), הפרודיג'י (Prodigy), השואומאסטר (Showmaster) והסטראט HM. דגמים אלו נחשבים בעיני רבים לאיכותיים ביותר, אך משום מה לא ראו פופולריות רבה.
כמו כן, בשנות ה-80 החליטו פנדר להרחיב את כמות המפעלים שלהם לראשונה - והקימו מפעל ביפן. המפעל היפני החל בייצור דגמי רה-אישיו (Reissue), דגמים מימים עברו של גיטרות פנדר שונות, אשר מטרתם לחקות במידה רבה ככל האפשר את הצליל, רמת האיכות והמראה של השנה המשוחזרת. המפעל היפני, אשר פונה בעיקר לשוק היפני, ידוע בשל העיצוב הלא-שגרתי שלו ומבחר הצבעים הרב והמגוון שלו, כמו כן בהיותו המפעל בו מיוצר המבחר הרב ביותר של כלים שמאליים. בנוסף למפעל היפני, החליטו פנדר להקים מפעל במקסיקו, מפעל אשר פונה לכלל קהל העולם ומטרתו לייצר גיטרות הנושאות של השם והעיצוב הקלאסי של פנדר, אך בעלות זולה יותר ונגישה יותר להמונים. כמו כן, פנדר הקימו מספר מפעלים במדינות אסיה, הידועה שבהם היא סין, ושם מיוצרות עד היום גיטרות תחת השם "סקוייר", אשר היא חברת בת של פנדר המייצרת גיטרות לבעלי תקציב נמוך, אך עדיין שומרת על העיצוב הקלאסי המאפיין גם את היקרים שבכלי החברה.
פנדר נחשבת בימינו לאחד השמות הפופולריים ביותר בקרב מוזיקאים, ומצאה את דרכה כמעט לכל ז'אנר מוזיקה אפשרי, בהתאם לדגמים ולדרישות המוזיקאים. המפעל המקורי של פנדר, אשר נמצא בקורונה, קליפורניה, עדיין מהווה המקום היחיד שבו מיוצרים הכלים האמריקאים של פנדר. כמו כן, המפעל הוא גם ביתה של ה"קאסטום שופ", אזור מיוחד במפעל שבו מיוצרים כלים בהזמנה מראש ובצורה הקפדנית ביותר, וחוץ מהצורה, אשר חייבת להיות אחת מצורותיהן הרבות שיש לפנדר להציע, יכול המוזיקאי לשנות כל פרט ופרט בכלי, ומוזיקאים רבים מז'אנרים שונים הם בעלי כלים אשר נבנו בהזמנה אישית (מכלים המכילים שינויים פשוטים כמו רדיוס צוואר וסוג פיקאפים, לכלים רדיקליים עם עצים אקזוטיים, עבודות צבע מרהיבות ופיקאפים בהזמנה אישית, אשר, דרך אגב, עד לא מזמן היו מחווטים על ידי אותה האישה אשר חיווטה אותם מימיו של ליאו פנדר - אביגייל יבארה).[2]
דגמים מפורסמים
מבחר נגנים מפורסמים שהשתמשו במוצרי החברה
| *בילי ג'ו ארמסטרונג | *ג'ון מאייר |
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של חברת פנדר
- שחר סמוחה, כשהגיטרה מנסרת את הבורסה, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2012
- הגיטרה של בוב דילן משנת 1965 נמכרה בכמיליון דולר, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2013
הערות שוליים
- ^ עדי רותם, 51 שנה לכפתור ששינה את המוזיקה, באתר הארץ, 9 ביולי 2004
- ^ מיכל רז חיימוביץ' , מצעד הפריטות, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2008
26955560פנדר