פיירו דה מדיצ'י
 | |||
|
פיירו די לורנצו דה מדיצ'י (באיטלקית: Piero di Lorenzo de' Medici; 15 בפברואר 1472 – 28 בדצמבר 1503), המכונה גם פיירו השוטה או פיירו חסר המזל, היה שליט רפובליקת פירנצה משנת 1492 ועד צאתו לגלות ב-1494. תום שלטונו בעיר מסמל גם את תום עידן מדיצ'י הראשון בעיר.
ילדותו
פיירו די לורנצו דה מדיצ'י היה בנם הבכור של לורנצו דה מדיצ'י (המפואר) וקלריצ'ה אורסיני (Clarice Orsini). הוא גדל לצד אחיו הצעיר ג'ובאני, שנבחר בהמשך לכהן כאפיפיור לאו העשירי, ובן דודו ג'וליו, שלימים יהפוך לאפיפיור קלמנס השביעי.
פיירו התחנך לרשת את אביו בתפקידיו כראש משפחת מדיצ'י והשליט של מדינת פירנצה, בין מחנכיו היו דמויות כמו אנג'לו פוליציאנו (אנ')[1] או מרסיליו פיצ'ינו. עם זאת, אופיו החלש, השחצן והבלתי ממושמע הוכיח בהמשך את חוסר התאמתו לתפקיד. פוליציאנו מת מאוחר יותר מהרעלה, ב-24 בספטמבר 1494, וקיימת דעה שפיירו היה אשם במותו.[2] פיירו היה גם מסוכסך עם בני דודיו, לורנצו וג'ובאני, שני בניו של פיירפרנצ'סקו דה מדיצ'י (אנ'), שהיו מבוגרים ועשירים ממנו.
נישואים וילדים
בשנת 1486, דודו של פיירו, ברנרדו רוצ'לאי (אנ'), ניהל עבורו משא ומתן לשאת לאישה את האצילה הטוסקנית אלפונסינה אורסיני (אנ'), וב-25 בפברואר ביצע עבורו נישואין על ידי ייפוי כוח. פיירו ואלפונסינה נפגשו רק לאחר שנתיים, במאי 1488. היא הייתה בתם של רוברטו אורסיני, רוזן טליאקוצו (אנ') וקתרינה סנסוורינו.[3]
לזוג נולדו שלושה ילדים: קלריצ'ה (ספטמבר 1489–1528), שנישאה מאוחר יותר לפיליפו סטרוצי, לורנצו (ספטמבר 1492–1519), לימים דוכס אורבינו, ולואיזה, ילידת פברואר 1494. מרישומי הטבילה עולה כי בפברואר 1492 הייתה לו גם בת נוספת, מריה, שהייתה ככל הנראה לא חוקית.[3]
שלטונו בפירנצה
עם מותו של אביו ב-1492, החל פיירו לכהן כמנהיגה של פירנצה. בנובמבר באותה שנה השתתף במשלחת של פירנצה במטרה להישבע אמונים לאפיפיור אלכסנדר השישי, ובהמשך גם ניסה לחזק את הקשר עם האפיפיור באמצעות הצעות נישואין עבור אחיו ג'וליאנו. באפריל 1494 כלא את שני בני דודיו, לורנצו וג'ובאני ובמאי באותה שנה גירש אותם מהעיר עם שני בני דודים נוספים.[3]
לאחר תקופה קצרה של רגיעה יחסית, קרס שיווי המשקל השברירי בין המדינות האיטלקיות, שנבנה בעמל רב על ידי אביו של פיירו, בשנת 1494, עם החלטתו של שארל השמיני, מלך צרפת לחצות את הרי האלפים עם צבא כדי לתבוע את זכויותיו מירושה לממלכת נאפולי. מי שגרם להחלטה היה לודוביקו ספורצה, שביקש את סיועו של שארל במינויו של אחיינו לדוכס מילאנו.
לאחר שהסדיר את ענייניו במילאנו, המשיך שארל לכיוון נאפולי, ולשם כך היה צריך לעבור דרך טוסקנה, ולהשאיר שם חלק מצבאו כדי לאבטח את קווי התקשורת שלו עם מילאנו. כאשר צבאו של שארל התקרב לטוסקנה, הוא שלח שליחים לפירנצה כדי לבקש מפיירו לתמוך בתביעתו לנאפולי ולאפשר לצבאו מעבר דרך טוסקנה. פיירו חיכה חמישה ימים לפני שהשיב שפירנצה תישאר נייטרלית. הדבר לא היה מקובל על שארל, והוא החליט לפלוש לטוסקנה, החל במבצר פיביצאנו (אנ').
פיירו ניסה להוביל התנגדות לשארל, אך זכה לתמיכה מועטה מחברי האליטה הפלורנטינית, שהושפעו רבות מהכומר הדומיניקני הקנאי ג'ירולמו סבונרולה. גם בני דודיו השנואים, לורנצו וג'ובאני, חברו לשארל, ושלחו לו הודעות כדי להבטיח לו את תמיכתם וכספם. עד סוף אוקטובר, פיירו לא הצליח להשיג תמיכה בפירנצה, ובלי להתייעץ עם הסיניוריה (אנ') השלטת בעיר (מועצה נבחרת של נציגי הגילדות בעיר בת תשעה חברים), החליט לבקר את שארל במחנה שלו ולנסות לזכות בידידותו. במהלך פגישתם נעתר פיירו לכל דרישותיו של שארל, כולל כניעתם של כמה מבצרים וכן גם של העיירות פיזה וליבורנו.
כאשר חזר פיירו לפירנצה כדי לדווח לסיניוריה (אנ') על מעשיו, הוא התקבל בזעם ציבורי, והוא ומשפחתו נאלצו לברוח מהעיר ב-9 בנובמבר 1494 לוונציה.[3] תושבי העיר בזזו את הארמון המשפחתי והקימו מחדש את הרפובליקה של פירנצה, שהחזיקה מעמד עד שנכבשה ב-1512 על ידי ג'ובאני דה מדיצ'י, האפיפיור לאו העשירי, שפתח את עידן מדיצ'י השני בעיר.
גלות ומוות
פיירו ומשפחתו ברחו תחילה לוונציה בסיועו של הדיפלומט הצרפתי פיליפ דה קומין, שומרו של שארל השמיני. כדי לכלכל את עצמם נאלצו למכור את אוסף תכשיטי מדיצ'י שאסף אביו, לורנצו המפואר. פיירו ניסה גם לשוב לפירנצה כמה פעמים, אך הבין שבני העיר לא יסכימו לקבל אותו שוב כמנהיג ולבסוף חדל לנסות.[3]
בשנת 1503, בזמן שהצרפתים והספרדים המשיכו במאבקם על ממלכת נאפולי, טבע פיירו בנהר גריליאנו, בזמן שניסה להימלט לאחר קרב גריליאנו (אנ'), בו הפסידו בני בריתו הצרפתים. הוא נקבר במנזר מונטה קאסינו. ב-1531 עיצבו את מבנה קברו האמנים אנטוניו דה סנגאלו הצעיר (אנ') וג'ובאני באטיסטה דה סנגאלו (אנ').[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פיירו דה מדיצ'י, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ .37 אנג'לו פוליציאנו, המשורר ההומאניסטן הפלורינטיני 1454)־,(1494 ועל־ידו ג'וליאנו הקטן, בנו של לורינצו המפואר. מתוך ציור־קיר של דומיניקו גירלאנדאיו (כנסיית סאנטה טריניטה, פירינצה), באתר kotar.cet.ac.il
- ↑ Medici philosopher's mystery death is solved, The Telegraph, 2008-02-07 (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 MEDICI, Piero de’ - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
- ↑ CORDINI, Giovanni Battista - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
פיירו דה מדיצ'י40639431Q262212