פיוטר צ'יחצ'יוב
 |
פיוטר צ'יחצ'יוב (ברוסית: Пётр Чихачёв; 23 בדצמבר 1808 - 13 באוקטובר 1890) היה חוקר טבע וגאולוג שהיה חבר באקדמיה רוסית למדעים. הוא חיבר תיאורים גאוגרפיים וגאולוגיים של הרי אלטאי, שינג'יאנג (1845) ואסיה הקטנה (1853-1869). אחד מרכסי הרי אלטאי נקרא על שמו.[1]
השכלה
הוא נולד בארמון גטצ'ינה הגדול, מעון הקיץ של קיסרית האלמנה מריה פיודורובנה. אביו היה אלכסנדר צ'יחצ'יוב, היה קולונל בדימוס של הצבא הקיסרי. לאחר שרכש השכלה בבית, בהנחיית פרופסורים מבית ספר לבני האצולה בסנט פטרבורג, השלים צ'יחצ'יוב את השכלתו באירופה, השתתף בהרצאות של גאולוגים ומינרלוגים מפורסמים, ולאחר מכן עבד בפריז. הוא לא היה מדען מקצועי, אבל היה לו מספיק כסף והכנה מדעית, כך שלא ויתר לחלוטין על העניין שלו במסעות מדעיים ובמחקר. מסעותיו הניבו תוצאות מדעיות טובות, עקב כושר ההתבוננות שלו והטיפול הזהיר בחומר המדעי שנאסף במהלך המשלחות, שאליהן משך צ'יחצ'יוב מומחים בולטים בתחומים שונים.
משלחות ומחקר
פעילותו המדעית העצמאית של צ'יחצ'יוב החלה בשנת 1841, כאשר פרסם תיאורים גאולוגיים של מונטה גרגאנו בדרום איטליה וסביבתה של העיר ניס. ב-1842 פרסם תיאור גאולוגי של המחוזות הדרומיים של אזור נאפולי.
באותה שנה הוא ארגן משלחת גדולה להרי אלטאי. בנסיעה על פני דרום אלטאי, צ'יחצ'יוב הגיע לשטחים שלא התגלו עד כה. הוא חקר גם את הרי סאיין, שעליהם סופרו סיפורים פנטסטיים, לא רק במערב אירופה אלא גם ברוסיה. בצפון אלטאי הוא מצא את מרבצי הפחם העשירים ביותר בעולם, אותם כינה אגן הפחם של קוזנצק. הוא גם חקר את התרבות, החיים והמנהגים של שבטי הנוודים ומתיישבים שונים באזור זה.
בשנת 1845, הוא פרסם עבודה נרחבת על הרי אלטאי, בשם Voyage scientifique dans l'Altai Oriental et les parties adjacentes de la frontière de Chine, והציג דו"ח על מחקריו בסיביר ותוצאות המחקר של החומר שנאסף.
עד מהרה החל צ'יחצ'יוב במחקר מקיף על אסיה הקטנה (טורקיה), לה הקדיש עשרים שנות חייו. לאחר המסע באלטאי, הוא הפך לנספח של שגרירות רוסיה בקונסטנטינופול. הוא ניצל את שהותו בת שנתיים שם כדי ללמוד טורקית, ולאחר מכן, כשעזב את השירות הדיפלומטי, ערך במהלך 1847–1863 סדרה של משלחות באסיה הקטנה, במהלכן ערך מחקרים מדעיים נרחבים וריכז אוספים שונים. התוצאות פורסמו על ידו בעבודה גדולה, Asie Mineure: Description physique, statistique et archéologique de cette contrée. עבודה זו, הכוללת את הגאוגרפיה, הגאולוגיה, האקלים, הזואולוגיה, הבוטניקה והפליאונטולוגיה של אסיה הקטנה, מייצגת את עבודתו הקלאסית של צ'יחצ'יוב בשיתוף פעולה עם מומחים רבים בענפים שונים של מדעי הטבע.
לאחר שסיים את מחקריו באסיה הקטנה, סיים צ'יחצ'יוב את מסעותיו הגדולים. אבל גם שהגיע לגיל מבוגר, לא הפסיק את עבודתו המדעית. ב־1878, בגיל 71, הוא ביקר באלג'יריה ובתוניס, וב-1880 פרסם תיאור של מסעותיו בספר Espagne, Algérie et Tunisie. מלבד יצירותיו הגאוגרפיות, פרסם צ'יחצ'יוב מספר יצירות פוליטיות על השאלה המזרחית.
מוות
ב-1890 הוא פרסם כמה מאמרים מדעיים בכותרת Etudes de géographie et d'histoire naturelle. אלה מייצגים קטעים ממה שצ'יחצ'יוב חקר במדבריות העולם שאותו לא הספיק לסיים.
הוא מת ב-1890 מדלקת ריאות.
מורשת
צ'יחצ'יוב השאיר לאקדמיה הצרפתית למדעים סכום של 100,000 פרנק.
רכס צ'יחצ'יוב - רכס באלטאי ליד גבול רוסיה, סין וקזחסטן, נקרא על שמו.
Centaurea tchihatcheffii - צמח פורח המצוי בטורקיה, קיבל את שמו.
פרס המוענק על ידי האקדמיה הצרפתית למדעים. [2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Tchihatcheff, Pierre Alexandrowitsch de". Encyclopædia Britannica. Vol. 26 (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ The Quest for Forbidden Lands: Nikolai Przhevalskii and his Followers on Inner Asian Tracks by Alexandre I. Andreyev, Mikhail Baskhanov, Tatyana Yusupova, BRILL, 30 Aug 2018, p. 236.
34446273פיוטר צ'יחצ'יוב