פיודור טולסטוי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה . פיודור טולסטוי (ברוסית: Фёдор Толстой; 21 בפברואר 1783 – 25 באפריל 1873) היה אמן רוסי שכיהן כסגן נשיא האקדמיה הקיסרית לאמנויות במשך ארבעים שנה (1828–1868). יצירותיו - תבליטי שעווה, צבעי מים, מדליונים וצלליות - מתייחדים בקלאסיקה חסכונית.
ביוגרפיה
פיודור טולסטוי הגיע ממשפחת טולסטוי. אביו הרוזן פיוטר אנדרייביץ' טולסטוי, ניהל את משרד אספקת מלחמה. טולסטוי החל לצייר מוקדם בהנחיית אמו, אליזבת בארבוט-דה-מרני. רישומיו הראשונים, המאוחסנים כיום בגלריית טרטיאקוב, נוצרו כשהיה בן 4. בגיל תשע הלך לאומנה של בן דודו העשיר והמשפיע, הרוזן פיוטר אלכסנדרוביץ' טולסטוי.
שנה לאחר מכן, פיודור נכנס לקולג' הישועי בפולאצק, שם הוא למד ציור ומדעים. עם עלייתו לכס המלכות, הצאר פאבל הראשון זימן את פיוטר טולסטוי לסנקט פטרבורג, ופיודור חזר להוריו. במקביל, אביו פוטר, ומצב המשפחה הידרדר.
מיוני 1798 עד יוני 1802, התחנך פיודור בחיל הצוערים הימיים. לאחר שסיים, הוא המשיך את השכלתו בהנחיית מדענים מפורסמים. הוא למד מתמטיקה, אסטרונומיה, כלכלה פוליטית, זואולוגיה, ארכאולוגיה ונומיסמטיקה. הוא גם למד באקדמיה לרכיבה, והפך לפרש.
בתקופה זו, ללא כל הדרכה, הוא צייר טבע דומם, פורטרטים ונופים. לאחר שאביו הראה לו מדליה המתארת את נפוליאון בונפרטה, הוא התחיל ללמוד את אמנות יצירת המדליות. טולסטוי ביקר בשיעורי האמנות הפלסטית של האקדמיה הקיסרית לאמנויות. אחד ממוריו היה צייר הדיוקנאות הרוסי האופנתי ביותר באותה תקופה, אורסט קיפרנסקי.
בשנת 1804 מונה פיודור טולסטוי כמזכיר האדמירל פאבל צ'יצ'אגוב, ונאלץ לפרוש. משנת 1806 עבד במוזיאון הארמיטאז'. בשנת 1806 הוא צייר את "אלכסנדר ממקדון והרופא פיליפוס", את "פסק הדין של פריז", את "עבודת הרקולס" וכו'. עבור תבליט השעווה שלו, "כניסת הניצחון של אלכסנדר ממקדון לבבל" (1809, כיום במוזיאון הארמיטאז'), נבחר טולסטוי לחבר מכובד באקדמיה לאמנויות.
החל מ-23 בספטמבר 1810 הוא עבד במטבעת סנקט פטרבורג והפך למייסד עיצוב המדליות ברוסיה. לאחר קרב לייפציג, הוא החל בסדרה של עשרים וארבעה מדליונים, שהוקדשו לקרבות הגדולים של המלחמות הנפוליאוניות. המדליונים של טולסטוי זכו במוניטין רחב לא רק ברוסיה, אלא גם ברחבי אירופה. הוא נבחר כחבר כמעט בכל האקדמיות האירופיות לאמנויות יפות. בשנת 1861, הוא יצר את המדליה האחרונה שלו, שהוקדשה לשחרור הצמיתים.
בתחום הציור, טולסטוי התמחה בסצנות פנים, מלאות קווים סימטריים ופסלים נאו-קלאסיים. דיוקנו המשפחתי (1830) "מסגיר קסם רומנטי הן לפרטים פסיכולוגיים והן לעיצוב של התאורה, הפרספקטיבה והמסגרות".[1]
ב-1816 הוא הפך למעורב בתחום הבונים החופשיים, ובסופו של דבר השתתף בארגון של בתי ספר מונטוריאליים, שנועדו להפיץ אוריינות. אף על פי שהיה מקורב לאבות המייסדים של האגודות הדקבריסטיות, טולסטוי לא השתתף במרד הבלתי מוצלח שלהן. ב-1826 הוא כתב שני חיבורים עבור ניקולאי הראשון, על מצבם המוסרי של חיילי רוסיה ועל מצבה של האימפריה הרוסית בהקשר לארגונה הפנימי, שבהן הציע שורה של רפורמות חקיקה, חברתיות ומס.
בשנת 1838 הלחין טולסטוי את הבלט "פעמוני רוח". הוא כתב את הליברית, ביצע סקיצות לתלבושות, וביותר משישים תמונות קבע את הכוריאוגרפיה. ב-1842 הוא חיבר בלט שני, המבוסס על מיתוס יווני, "אקו". אף אחד מהם לא זכה להצלחה.
בשנת 1843 נולדה בתו יקטרינה פיודורובנה טולסטוי. היא הפכה לציירת והתחתנה עם הרופא אדוארד יונגה.[2]
אלכסנדר פושקין, ראה בטולסטוי את אחד מטובי האמנים הרוסים של זמנו והתייחס אליו ברומן שלו "יבגני אונייגין".[3]
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Romanticism in National Context (ed. by Roy Porter, Mikulas Teich). Cambridge University Press, 1988. ISBN 0-521-33913-8. Page 305.
- ^ Софья Андреевна Толстая (4 February 2011). My Life. University of Ottawa Press. pp. 473
- ^ Vladimir Nabokov. Eugene Onegin: A Novel in Verse: Commentary. Princeton University Press, 199
פיודור טולסטוי35652930