פורטל:הלכה/אירועים היסטוריים בתולדות ההלכה/10

שריפת ספרי הרמב"ם התרחשה בידי האינקוויזיציה בשנת 1233 בעקבות פולמוס סביב הגותו של הרמב"ם, בעיקר כפי שהשתקפה בספריו מורה נבוכים ו'ספר המדע' שבתוך הסדרה משנה תורה. הפולמוס החל עוד בחייו של הרמב"ם, ונגע להנחות היסוד ומתודות הדיון והחשיבה בהן השתמש הרמב"ם. 'מורה נבוכים' עוסק בשאלות פילוסופיות כלליות שאינם נוגעות רק להלכה, כך גם הרמב"ם לא מסתיר בו את השפעתם של אריסטו ושל הפילוסופיה היוונית על חשיבתו - השפעה שניכרת גם ב'ספר המדע'. גישה חדשנית זו עוררה עליו את זעמם של חכמים מסורתיים רבים, והללו ראו בו סכנה למסורת.

הדיון החל בעיר מונְפֶלְיֶה שבצרפת, בשנת 1232 - כארבעים שנה לאחר פרסום 'מורה נבוכים'. ראשיתו היא במכתב ששלח הרב שלמה מן ההר ושניים מתלמידיו: רבי יונה גירונדי ורבי דוד בן שאול, לחכמים שונים בצרפת, חלקם מבעלי התוספות, והללו הטילו חרם בעקבות המכתב על ספרי הרמב"ם, והפיצו את דבר החרם בקהילות צרפת וספרד. הדבר עורר ויכוח סוער בו השתתפו חכמים בולטים נוספים כרבי דוד קמחי ודון יצחק אברבנאל שצידדו ברמב"ם. לטענת רבי אברהם בן הרמב"ם המתנגדים פנו לאינקוויזיציה והיא שרפה את ספרי הרמב"ם. רבי יונה גירונדי שנמנה עם מתנגדיו של הרמב"ם בתחילה, שינה את דעתו בעקבות שריפת הספרים, ואף טען ששריפת התלמוד בפריז שהתרחשה שנים מועטות לאחר מכן, ב-1242, אירעה כעונש משמיים על שריפת ספרי הרמב"ם.