פורטל:הדף היומי/תמצית הדף/בבלי/ברכות ג

• קשיא דר' מאיר: לאחר שהוזכרה בבריתא האחרונה דעת רבי מאיר, אשר זמן קריאת שמע של ערבית הינה מזמן שהכהנים טובלים לאכול את תרומתם, נשנה בתוספתא משמו, שזמן קריאת שמע הינה משעה שבני אדם נכנסים לאכול בערבי שבתות, ואם כן, מובא כאן סתירה בין דברי ר' מאיר בבריתא לבין דבריו בתוספתא. הגמרא משיבה לשאלה זו, שישנם שני תנאים שחולקים בשאלה זו, וכל אחד מהם ייחס לרבו דעה אחרת. ועוד קשה מדברי ר' אליעזר על דברי ר' אליעזר עצמו. ומשיבה הגמרא, כי ישנם שתי אפשרויות:

1. שישנם שני תנאים, שהינם תלמידי ר' אליעזר, שחולקים מה דעתו.
2. שהסברה המצויה במשנה, אשר לפיה קוראים את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם, אינה דעת ר' מאיר, ורק חציה השניה של ההלכה, "עד סוף האשמורה הראשונה", היא דעתו של ר' אליעזר.

• עד סוף האשמורה: הגמרא שואלת מדוע אמר ר' אליעזר דבר אשר אין משעותו מוגדר בבירור, ולא דבר ברור, שהרי מה ר' מאיר סובר: באם הוא סובר שבן שלש משמרות הוא הלילה, שיאמר במפורש "עד שלש שעות". ומשיבה הגמרא, כי הוא אכן סובר שבן שלוש שעות הוא הלילה, ור' מאיר השתמש בלשון 'אשמורות', משום שכך מובן לנו, כי ישנם משמרות ברקיע, וישנם משמרות בארעא - בארץ, שגם בעולם העליון - הרקיע, וגם בעולמנו יש חלוקה כזו של הלילה.
• תניא ר' יוסי: בהקשר להזכרת משמעותם של זמני האשמורות בלילה, מביאה הגמרא מעשה, שאמר רבי יוסי, אשר פעם אחת היה מהלך בדרך, ונכנס לחורבה מחורבות ירושלים להתפלל בה, ובצאתו מהחורבה התגלה לפניו כי בא אליהו הנביא, והמתין לר' יוסי על הפתח של החורבה, עד שסיים תפילתו. לאחר שסיים, אמר לו אליהו כדרך שפונים אל הרב, "שלום עליך, רבי". ואמר לו ר יוסי בתשובה, "שלום עליך, רבי ומורי", וענה לו אליהו הנביא בלשון זו: "בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו?", וענה לו ר' יוסי בכדי להתפלל, ואמר לו אליהו, כי היה על ר' יוסי להתפלל בדרך. ור' יוסי ענה לו, שלא היה ביכולתו להתפלל בדרך, משום שחשש שמא יעברו אנשים, ולא יתרכז בתפילה. אליהו ענה לו, כי היה עליו להתפלל תפילה קצרה, כי קיים נוסח מקוצר של תפילה, שנועד לאלה שאין ביכולתם להתפלל תפילה ארוכה. ממעשה זה סיכם רבי יוסי, שלושה דברים:

1. שאין נכנסים לחורבה.
2. שמתפללים בדרך בזמן הצורך.
3. שאין להיכנס דווקא לבית להתפלל, ושהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה שיוכל לכוון לבו בה.

• תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: חכמים שנו שלושה דברים, שמפניהם אין נכנסים לחורבה:

1. מפני החשד
2. מפני המפולת
3. מפני המזיקין

הגמרא שואלת, מדוע ניתן הטעם 'מפני החשד', שהרי הטעם של 'משום המפולת', כבר מספיק. ועונה הגמרא, שמדובר בחורבה חדשה, שאין בה סכנת מפולת, ולכן הוסיפו את הטעם של החשד. ומקשה הגמרא אודות חשיבות הטעם השלישי, ועונה, שישנם מקרים בהם רק נימוק זה קיים, כגון חורבה חדשה.

• תנו רבנן ארבע משמרות הוי הלילה: הגמרא מביאה דברי רבי, שלדעתו ארבע משמרות נחשבים ללילה, ולדעת ר' נתן שלוש, משום שכתוב "ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה", ופירוש "תיכונה", שיש לפניה ולאחריה. ולדעת רבי אפשר להביא, כי פירוש "תיכונה, הינה אחת מן התיכונה שבתיכונות, שיתכן כי יש שתי אשמורות, ששתיהן הן "תיכונות" וה"תיכונה" שנאמרה היא אחת מן התיכונות. ור' נתן משיב על כך, כי לא נאמר "אחת מן התיכונה שבתיכונות", אלא "תיכונה", ומובן מכך שיש רק שלוש משמרות. ומובא דברי ר' זריקא, שאמר א' אמי אומר ר' יהודוע בן לוי, שדברי רבי מבוססים על השוואת שני פסוקים: "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" ו"קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך" , שהוא מקדים את הבוקר בשתי האשמורות בבואו ללמוד תורה. ור' נתן מיישב שני פסוקים אלו, כשיטת ר' יהושוע, ורב אשי אמר, שניתן להתאים את הפסוקים לדעת ר' נתן בדרך אחרת, שמשמרה וחצי גם כן "משמרות" קרו להו, ולכן גם אם קם דוד המלך בחצות יכול היה לומר "קדמו עיני אשמורות".