פטיפון

גרמופון עם ידית מנואלה לסיבוב התקליט

גרמופון חשמלי

גרמופון בעבודת יד מדגם Mark Xb עם קרן בקוטר 29.5 אינץ'. יצורו של דגם זה החל בשנת 1933.

הפָּטֵיפוֹן (מצרפתית: Pathéphone, ובעברית: מָקוֹל) הוא מכשיר לנגינת תקליטים. בשפות רבות נקרא המכשיר גְּרָמוֹפוֹן.

מקור השם הגנרי "פטיפון" הוא במותג של דגמי גרמופונים שיוצרו בצרפת על ידי החברה של האחים אמיל ושארל פָּטֵה (Pathé). בקטלוג החברה משנת 1912 יש עשרה דגמים שונים של פטיפונים. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 נעשו ניסיונות לייצר פטיפון למכונית.

המילה "פטיפון" הגיעה ככל הנראה לשפה העברית מן השפה הרוסית, שם התקבל המותג בתקופה מסוימת כשמו של המכשיר.

הגרמופון

גרמופון הוא מכשיר לנגינת תקליטים שטוחים. הגרמופונים הראשונים כללו מנגנון מכני לסיבוב התקליט וכן זרוע שעקבה אחרי חריצי התקליט. הזרוע הגבירה בצורה מכנית אקוסטית את הצליל על ידי שופר (מעין חצוצרה) וכך שמעו את הצלילים שהוטבעו בתקליט. טכנולוגיה זו לייצור תקליטים ולהשמעתם הומצאה בארצות הברית בשנת 1887 על ידי הממציא היהודי אמיל ברלינר יליד העיר הנובר בגרמניה, אשר היגר לארצות הברית בגיל 19. פטנט נרשם על ההמצאה בשנת 1888.

אמיל ברלינר הקים את חברת גרמופון האמריקאית שהיו לה חברות בנות ברחבי העולם מה שהפך את שם חברתו לשם הגנרי למוצר בארצות רבות. בדצמבר 1898 ייסד אמיל ברלינר יחד עם אחיו יוסף ברלינר, את דויטשה גרמופון (Deutsche Grammophon Gesellschaft) בעיר הולדתם הנובר, כענף הגרמני של חברת Berliner Gramophon האמריקאית שאמיל הקים. זאת לאחר שבשנת 1897 ייסד אמיל ברלינר את הענף הבריטי, The Gramophone Company בלונדון. בית החרושת של דויטשה גרמופון בהנובר היה המפעל הראשון בעולם שהוקם במיוחד לייצור תקליטים ותוך עשור ייצר מספר מיליוני תקליטים בשנה.

הגרמופון של ברלינר התחרה שנים רבות בפונוגרף של תומאס אדיסון. ייצור המוני ושכפול של תקליטים שטוחים עבור הגרמופון היה יעיל משמעותית מייצור של גלילים (צילינדרים) עבור הפונוגרף. עם חלוף הזמן גבר התקליט על הצילינדר, עד שאדיסון נאלץ לייצר תקליטים שטוחים משל עצמו, ב-1913. עד היום משמשות דסקות שטוחות לאכסון מידע (לאורך ספירלה או בלעדיה) במגוון מדיות המאופיינות ביכולת גישה ישירה, למשל תקליטור או דיסק קשיח.

ייצור מסחרי של גרמופונים החל בשנת 1893. הם היו בתחילה מעין צעצוע שכלל מנגנון מכני עם ידית ותמסורת ישירה ופשוטה שסובבה את התקליט ידנית. החל משנת 1896 הוכנס לשימוש מנגנון "מנוע" של קפיץ לסיבוב התקליט. הקפיץ נדרך על ידי סיבוב של ידית מחוץ למכשיר ואגר בתוכו אנרגיה, תמסורת מבוקרת על ידי וסת צנטריפוגלי שחררה את הקפיץ שחרור מבוקר וסובבה את התקליט במהירות קבועה לאורך זמן.

החל מאמצע המאה ה-20 שולבו במכשיר מנוע חשמלי לסיבוב התקליט, זרוע עם מחט העוקבת אחרי חריצי התקליט, מגבר להגברת אותות חשמליים ורמקול להשמעת הקול. מכשירים כאלה יוצרו ונמכרו בצורה של מזוודה שהכילה את כל הרכיבים. לגרסאות אחרות של המכשיר אין מערכת הגברה מובנית, והם תלויים בחיבור למערכת הגברה חיצונית.

בשנות השמונים של המאה ה-20, עם התפתחות התקליטורים, ירדה בהדרגה קרנם של תקליטי הוויניל, ועימם מכשירי הגרמופון. אבל בשנות האלפיים שב הגרמופון ותפס את מקומו כאמצעי השמעה מוערך. חברות רבות מייצרות פטיפונים ברמה גבוהה המגיעים למחירים של אלפי שקלים. הגרמופון מיועדים בין היתר לקהל הולך וגדל של חובבי מוזיקה המעדיפים לשמוע את הצליל האותנטי והייחודי הבוקע מן התקליטים, מאשר זה של התקליטורים. תקליטנים רבים עדיין משתמשים כיום בגרמופונים, בעיקר במיקסים ובצורות של מוזיקה אלקטרונית הנוצרת על ידי התקליטן.

ראו גם

• הקלטה
• אריך-נגן - תקליט פטיפון המסתובב במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה, עם זמן השמעה ממוצע של 25 דקות בכל צד ועם מספר שירים בכל צד.

קישורים חיצוניים

• קטלוג של פטיפונים משנת 1914, תוצרת חברת האחים אמיל ושארל פַּטֶה (Pathe)
• השוואה בין פונוגרף לגרמופון
• כיצד לקרוא בעזרת סורק תקליטי ויניל
• אורי הולנדר, הפטיפון, באתר הארץ, 9 במאי 2008
• עידו גנדל, איך זה עובד: פטיפון, באתר ynet, 19 ביוני 2012