פאונדלינג הוספיטל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פונדלינג הוספיטל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פאונדלינג הוספיטל
Foundling Hospital
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג בית יתומים
פורטרט של תומאס קוראם, מייסד בית החולים, צויר על ידי הוגארט, נמצא כיום במוזיאון שבמקום.

פאונדלינג הוספיטל (באנגלית: Foundling Hospital) בלונדון, אנגליה, נוסד בשנת 1739 על ידי הנדבן קפטן תומאס קוראם. היה בית ילדים שהוקם עבור "חינוך וקיום ילדים צעירים עזובים ונטושים".[1] המילה "בית חולים" שימשה במובן כללי יותר מכפי שהיא משמשת כיום. למעשה זה היה מוסד חינוכי עבור ילדים שהיה להם פחות מזל בחיים. אף על פי כן, אחד הנושאים החשובים ביותר בניהול "פאונדלינג הוספיטל" היה בריאות הילדים, שכן הם נלחמו באותה תקופה באבעבועות שחורות, חום, דיזנטריה וזיהומים מפעילויות יומיומיות, כמו בקיעת שיניים, שהביאו לעלייה בשיעור התמותה וסיכון למגיפות.[2] צוות המוסד התמקד בשמירה על סביבה נקייה. הנהלת המוסד הקדישה פחות תשומת לב לפיתוח החינוך לילדים. הדבר נבע מהבעיות הכלכליות שהיו קיימות במוסד במשך שנים רבות, על אף הנכונות ההולכת וגדלה לתת תרומות למוסד.[3]

היסטוריה מוקדמת

המייסד, תומאס קוראם, הציג את בקשתו הראשונה להקמת בית החולים למלך ג'ורג' השני ב-1735. הבקשה נחתמה על ידי 21 נשים בולטות ממשפחות אריסטוקרטיות, ששמותיהן לא רק העניקו כבוד לפרויקט שלו, אלא הפכו את העמותה של קוראם לאחת מעמותות הצדקה האופנתיות ביותר עד היום.[3] בשנת 1737 הוצגו שתי בקשות נוספות, עם חתימות מאנשי אצולה, אנשים מקצועיים, ואנשים מהרשות השופטת.[4] האמנה המלכותית, חתומה על ידי המלך ג'ורג 'השני, ניתנה לקוראם במפגש מכובד בבית סאמרסט הישן בשנת 1739.[5] האמנה כוללת את המטרות והכללים של המוסד ואת הרשימה הארוכה של הנאמנים והמנהלים המייסדים: ביניהם 17 דוכסים, 29 אצילים, 6 ויסקונטים, 20 ברונים, 20 ברוניתיות 7 יועצים פרטיים, ראש העיר ו-8 חברי מועצת העיר לונדון, ועוד רבים אחרים.[6]

הילדים הראשונים התקבלו ב-25 במרץ 1741, לבית זמני שהיה ממוקם ב"הטון גרדן". בתחילה לא נשאלו שאלות על הילד או ההורה, אבל ההורה התבקש להשאיר "מכתב מסוים, או סימן הבחנה אחר או אסימון" שעשויים היו לשמש מאוחר יותר לזיהוי הילד, אם ירצו שהוא יוחזר. אלה היו לעיתים קרובות מטבעות מסומנות, תכשיטים, חתיכות של בד או סרט, קלפי משחק, כמו גם פסוקים והערות שנכתבו על פיסות נייר. ב-16 בדצמבר 1758 החליט מנהל בית החולים לתת קבלות לכל מי שהביא ילד, דבר שימנע את אסימוני הזיהוי.[7] למרות זאת, רשומות הקבלה מראות כי האסימונים נותרו.[8] הבגדים של הילד נרשמו בקפידה כאמצעי נוסף לזהות של ילד לעתיד. כמות האסימונים הפכה לעצומה ולא תפקדה כראוי ולכן עברו למערכת של זיהוי עם כדורים אדומים, לבנים ושחורים.

תחריט מבנה בית החולים פאונדלינג, המאה ה-19

מהרשומות הארכיון עולה כי בין 1 בינואר 1750 לדצמבר 1755, 2523 ילדים הובאו למוסד, אבל רק 783 נלקחו פנימה. המימון הפרטי לא היה מספיק כדי לענות על הביקוש הציבורי.[9] בין 1 ביוני 1756 ו-25 במרץ 1760, ובתמיכה כספית של הפרלמנט, אימץ המוסד תקופה של אפשרות כניסה בלתי מוגבלת בשעריו. שיעורי ההרשמה זינקו לשיאים של 4000 ילדים בשנה.[10][11] ילדים התקבלו למוסד רק לעיתים רחוקות לאחר גיל 12 חודשים, למעט יתומי מלחמה.[12]

מדלפק הקבלה נשלחו הילדים אל נשים מניקות באזורים הכפריים, שם נשארו עד גיל ארבע או חמש שנים. בשל העובדה כי רבות מן הנשים הללו התגוררו מחוץ ללונדון היה צורך לערב רשת של פקחים, שהיו נציגים של המוסד.[13] אף על פי שלמנהלי המוסד לא הייתה תוכנית ספציפית מי יהיו הפקחים האלה, בפועל היה זה לעיתים קרובות אנשי כמורה מקומיים שעשו את התפקיד הזה.[14]

בגיל שש-עשרה הנערות היו בדרך כלל מוכשרות במשך ארבע שנים למלא תפקיד של משרתות. מגיל ארבע-עשרה, הנערים היו מתמחים במגוון עיסוקים, בדרך כלל במשך שבע שנים. הייתה קרן קטנה גם לחניכים מבוגרים.[1]

למוסד הלונדוני קדמו מוסדות דומים באירלנד - בדבלין, שהוקם ב-1704, ובעיר קורק, שנוסד בשנת 1737, שניהם היו ממומנים על ידי הממשלה.[15]

המוסד החדש

בספטמבר 1742 הונחה אבן הפינה למוסד החדש על אדמה שנרכשה מהדוכס מסאליסברי במגרש של לאמב-קנדייט בבלומסברי, אזור לא מפותח ששכן מצפון לרחוב גרייט אורמונד וממערב לגרייס אין ליין. המבנה תוכנן על ידי תיאודור ג'ייקובסן כבניין לבנים פשוט עם שני אגפים וקפלה, שנבנתה סביב חצר פתוחה.

האגף המערבי הסתיים באוקטובר 1745. ואגף המזרחי נוסף בשנת 1752 "כדי שהנערות תשארנה בנפרד מהנערים". בית החולים החדש תואר כ"אנדרטה אחת מרשימה ביותר שהוקמה על ידי הערכים החברתיים של המאה ה-18".[16]

ב-1756 החליט בית הנבחרים כי צריך לקבל את כל הילדים המוצעים וכי יש להבטיח את הכספים בפומבי. הוגבל גיל הקבלה המרבי מחודשיים לשתים-עשרה חודשים. מבול של ילדים זרם מאזורים כפריים. בתוך פחות מארבע שנים הוצעו כ-15 אלף ילדים, וגדל הסחר בילדים בקרב נוודים, שלפעמים הציגו את עצמם כאנשי העמותה, המבטיחים להביא ילדים מהכפר לבית החולים, תמורת תשלום. משימה שהם לא ביצעו לעיתים קרובות או ביצעו באכזריות רבה.

מתוך 15,000, רק 4,400 שרדו והתקבלו למוסד. סך ההוצאה הייתה כ-500,000 ליש"ט, אשר הפחידה את בית הנבחרים. לאחר שבטלו הצעת חוק שהציעה לגייס את הכספים הדרושים על ידי מערכת המיסים הכללית, הם הגיעו למסקנה כי הכניסה למוסד ללא הבחנה צריכה להפסק.

המוסד -״פאונדלינג הוספיטל״ - שהיה צריך לממן את עצמו אימץ שיטה של קבלת ילדים רק תמורת סכומי כסף ניכרים, מה שהוביל לפעמים למצב שהיו מחזירים את הילדים אל ההורה. לבסוף הופסק נוהג זה בשנת 1801 שממנה ואילך הפך לכלל יסודי שלא נדרש כסף כתנאי לקבלה למוסד.[1]

מוזיקה ואמנות

״פאונדלינג הוספיטל״ הפך למוסד צדקה מאוד אופנתי, ונתמך על ידי דמויות רבות בחברה הגבוהה ומתחומי האמנויות. נדבנים אלה כללו מספר אמנים ידועים בעיקר הודות לאחד המשפיעים ביותר באותו הזמן הצייר והקריקטוריסט ויליאם הוגארת.[17]

אומנות

הוגארת, שהיה חסר ילדים, היה בעל קשר ארוך עם המוסד והיה נדבן מייסד. הוא תכנן את המדים לילדים ואת הסמל של המוסד. הוגארת גם החליט להקים תערוכה קבועה לאמנות בבניינים החדשים, ולעודד אמנים אחרים לתרום עבודות עבור בית החולים. על ידי יצירת האטרקציה הציבורית, הפך הוגארת את בית החולים לאחד מארגוני הצדקה האופנתיים ביותר בלונדון, כאשר המבקרים נהרו לראות יצירות אמנות. כך המוסד הרוויח מתרומות. באותו זמן, גלריות לאמנות לא היו ידועות בבריטניה, ויוזמת הגיוס של הוגארת נחשבת כהקמת הגלריה הציבורית הראשונה בבריטניה לאמנות.[18]

כמה אמנים אנגלים בני זמנם עיטרו את קירות המוסד ביצירותיהם, כולל סר ג'ושוע ריינולדס, תומאס גיינסבורו, ריצ'רד וילסון ופרנסיס היימן. הוגארת עצמו צייר דיוקן של המייסד תומאס קוראם והוא גם תרם את הציור שלו ״משה לפני בת פרעה״. ציור נוסף ״המשמר בדרך לפינצ'לי״, התקבל גם הוא על ידי המוסד לאחר שהוגארת תרם כרטיסי לוטו למכירת יצירותיו והמוסד זכה בו. פריט נוסף ראוי לציון הוא פסל חזהו של הנדל שפיסל הפסל הצרפתי רוביליאק. ב״פאונדלינג הוספיטל״ ישנם גם כמה ציורים שהדגימו את החיים במוסד, שצוירו על ידי אמה בראונלו, בתו של מנהל בית החולים. בקאפלה, המזבח היה נראה במקור יותר מדי קתולי על ידי מנהלי המוסד והוחלף על ידי תמונה של ישו המציג ילד קטן.[1]

התערוכות של שנערכו במוסד ואורגנו על ידי אגודת משכילים לונדונית, הובילו להקמת ״האקדמיה המלכותית״ בשנת 1768. את אוסף האמנות של ״פאונדלינג הוספיטל" ניתן לראות היום במוזיאון המצוי באתר הראשון של המוסד.[19]

מוזיקה

במאי 1749, המלחין הנדל ערך מופע קונצרטים בקפלה של המוסד לגיוס תרומות למען הצדקה, וביצע את היצירה המקהלתית המיוחדת שלו ״המנון פאונדלינג הוספיטל״. היצירה כללה גם את קטע המקהלה "הללויה" של האורטוריה המורכבת האחרונה שלו ״המשיח״, שהופיעה לראשונה בדבלין ב-1742.

ב-1 במאי 1750, הנדל ביים שוב מופע של ״המשיח״ כדי לציין את סיום בניית האורגן האמונד בקפלה. ההופעה הראשונה הייתה הצלחה גדולה והנדל נבחר לקבל תואר כבוד של המוסד. לאחר מכן, הנדל המשיך בביצוע שנתית של ״המשיח״, אשר סייעה לפופולריזציה של היצירה בקרב קהלים בריטיים. הוא הוריש למוסד עותק מקורי של היצירה.[20]

המקהלה ששרה הייתה מורכבת מילדים עיוורים בלבד. בשנת 1774 עשה ד"ר צ'ארלס ברני וסיניור ג'יארדיני ניסיון לא מוצלח ליצור במקום בית ספר ציבורי למוזיקה, בחיקוי של מוסד דומה בוונציה, איטליה. עם זאת בשנת 1847, יסדו ״להקת נעורים״ במוסד. ההשפעות החינוכיות של המוזיקה היו מצוינות, והמוסד סיפק מוזיקאים רבים לתזמורות צבאיות.

מיקום מחדש

לאחר מלחמת העולם הראשונה, החליטה הנהלת ״פאונדלניג הוספיטל״ לעבור למקום בריא יותר באזור הכפרי. הצעה להעביר את המבנים לשימוש אוניברסיטאי נפלה, והם נמכרו בסופו של דבר לאיש נדל"ן בשם ג'יימס וייט בשנת 1926. הוא קיווה להעביר את השוק של קובנט גארדן למקום, אבל התושבים המקומיים התנגדו בהצלחה וטרפדו את התוכנית. בסופו של דבר נהרס בית החולים המקורי. הילדים הועברו לרדהיל, סארי, שם מנזר עתיק שימש כאכסניה זמנית לילדים. ב־1935 הם עברו למבנה חדש, שנבנה בברקהמסטד, הרטפורדשייר.

כאשר בשנות החמישים השתנה החוק הבריטי, בעניין מסירת ילדים עזובים, והוחלף בפתרונות משפחתיים כגון אימוץ ואומנה, הפסיק ״בית החולים״ את מרבית פעילותו. בנייני המוסד החדש, נמכרו למועצת המחוז כדי לשמש בית ספר. מוסד ״פאונדלינג הוספיטל" שינה את שמו ל״קרן תומאס קוראם לילדים״.[21]

הווה

למוסד ״פאונדלינג הוספיטל״ ישנה עדיין מורשת על האתר המקורי. שבעה דונם נרכשו לשימוש כמגרש משחקים לילדים, בתרומה הכספית של בעל העיתון לורד Rothermere. המוסד עצמו רכש קרקע ב-1937 בשטח של כ-2.5 דונם, ובנה מטה חדש ומרכז לילדים. הבניין הישן שוחזר בסגנון דומה לבית החולים המקורי והיבטים חשובים של אדריכלות הפנים נשמרו שם. כיום הוא מאחסן את מוזיאון ״בית החולים פונדלינג״, שהוא ארגון צדקה עצמאי, שבו ניתן לראות את אוסף האמנות ואת תולדות המוסד במהלך מאות השנים של קיומו.[22]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאונדלינג הוספיטל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 McCLure, Ruth K. (1981). Coram's Children: The London Foundling Hospital in the Eighteenth Century. New Haven, CT: Yale University Press. pp. 205–210.
  2. ^ McClure, Ruth K. (1981). Coram's Children: The London Foundling Hospital in the Eighteenth Century. New Haven, CT: Yale University Press. p. 219.
  3. ^ 3.0 3.1 Elizabeth Einberg, 'Elegant Revolutionaries', article in Ladies of Quality and Distinction Catalogue, Foundling Hospital, London, 2018, pp. 14-15, p.15.
  4. ^ Ladies of Quality and Distinction' exhibition guide. London: Foundling Museum. 2018. p. 2.
  5. ^ Godfrey, Walter H.; Marcham, W. McB. (eds.) (1952). 'The Foundling Hospital', in Survey of London: Volume 24, the Parish of St Pancras Part 4: King's Cross Neighbourhood. London: London County Council, pp. 10-24. Accessed 19 December 2015.
  6. ^ Copy of the Royal Charter Establishing an Hospital for the Maintenance and Education of Exposed and Deserted Young Children. London: Printed for J. Osborn, at the Golden-Ball in Paternoster Row. 1739.
  7. ^ London Metropolitan Archives: A/FH/A/03/005/003, p.79
  8. ^ London Metropolitan Archives: A/FH/A/09/001/124-200 (Admission billets)
  9. ^ Mcclure, Ruth (1981). Coram's Children: The London Foundling Hospital in the Eighteenth Century. Yale University Press. p. 78. מסת"ב 978-0300024654.
  10. ^ Levene, Alysa (2007). Childcare, Health and Mortality at the London foundling Hospital, 1741-1800: 'Left to the mercy of the world'. Manchester and New York: Manchester University Press. p. 7. מסת"ב 9780719073540.
  11. ^ 1916-, McClure, Ruth K., (1981). Coram's children : the London Foundling Hospital in the eighteenth century. New Haven: Yale University Press. pp. 139–142. מסת"ב 0300024657. OCLC 6707267.
  12. ^ Coram's Children: The London Foundling Hospital in the Eighteenth Century. pp. 137–139. מסת"ב 0300024657.
  13. ^ Correspondence of the Foundling Hospital inspectors in Berkshire, 1757-68. Clark, Gillian (Independent researcher), Berkshire Record Society. Reading: Berkshire Record Society. 1994. pp. Xiii. מסת"ב 0952494604. OCLC 32203580.
  14. ^ 916-, McClure, Ruth K., (1981). Coram's children : the London Foundling Hospital in the eighteenth century. New Haven: Yale University Press. p. 47. מסת"ב 0300024657. OCLC 6707267.
  15. ^ Lewis, Samuel. A Topographical Dictionary of Ireland. S. Lewis & Co, 1837, 'Cork' Section.
  16. ^ "Foundling Hospital". Jane Austen. Retrieved 14 July 2018.
  17. ^ "William Hogarth". Coram. Retrieved 14 July 2018.
  18. ^ Howell, Caro (13 March 2014). "How Handel's Messiah helped London's orphans – and vice versa". The Guardian. Archived from the original on 25 July 2017. Retrieved 25 July 2017.
  19. ^ The Foundling Museum Guide Book, Second edition, 2009
  20. ^ Howell, Caro (13 March 2014). "How Handel's Messiah helped London's orphans – and vice versa". The Guardian. Archived from the original on 25 July 2017. Retrieved 25 July 2017.
  21. ^ Our story". Coram. Retrieved 14 July 2018.
  22. ^ Charity Commission. The Foundling Museum, registered charity no. 1071167.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30827805פאונדלינג הוספיטל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פאונדלינג_הוספיטל&oldid=1825674"