פומבדיתא
| מדינה / טריטוריה | האימפריה הפרסית |
|---|---|
| קואורדינטות | 33°21′04″N 43°47′10″E / 33.35118°N 43.78601°E |
פּוּמְבֶּדִיתָּא הייתה עיר בבבל, על חופו המזרחי של הפרת, ליד מוצא תעלה גדולה שחיברה בינו ובין החידקל. פירוש השם בארמית "פומא בדיתא" לאמור "פי התעלה". העיר המודרנית פלוג'ה (الفلوجة) ניצבת על חורבותיה של העיר.
יישוב יהודי גדול התקיים בפומבדיתא בתקופת התלמוד בזכות ישיבת פומבדיתא, שפעלה בעיר מהמאה ה-3 לספירה ועד למאה ה-11 לספירה. נתן אלתרמן עשה שימוש בשמה של העיר, בה התקיימה גלות-של-קבע, כגינוי ליהדות ארצות הברית המסרבת לעלות לארץ ישראל בשירו "ניו פומבדיתא".
ישיבת פומבדיתא
ערך מורחב – ישיבת פומבדיתא
ישיבת פומבדיתא נוסדה אחרי חורבן נהרדעא בשנת 260. באותה התקופה ישיבת פומבדיתא הייתה המרכז היחיד של לימודי יהדות בבל (כיום עיראק). במאה ה-5, גרם גל של רדיפות נגד היהודים בפרס (באותה תקופה) לסגירה זמנית של הישיבה. רק בימי מלכותו של ח'וסרו השני (531–579) חודשו הקהילות היהודיות בבבל ובייחוד בפומבדיתא. בימי יורשו, נסגרה פעם נוספת ישיבת פומבדיתא כתוצאה מהתפרצויות נגד יהודים. במאה ה-7 נשבע מר יצחק מפומבדיתא אמונים לח'ליף עלי המנצח, וכך חודשו הישיבות בפומבדיתא ובסורא. מאותה תקופה כונו ראשי הישיבות "גאונים". אחרי מותו של רב האי גאון בראשית המאה העשירית עברה הישיבה לבגדאד אך שמה נשאר "ישיבת פומבדיתא" (בדומה לישיבת חברון, שכיום יושבת בירושלים).
חכמי ישיבות פומבדיתא נודעו בחריפות שכלם, ובנוסף נאמר עליהם שהם "משחילים פיל בקוף של מחט".
.png){kind=small}
30294995פומבדיתא