פול ת'רו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. פול אדוארד ת'רו (באנגלית: Paul Theroux, נולד ב-10 באפריל 1941), הוא סופר ומתעד מסעות אמריקאי, שכתב ספרים רבים ובהם יומני המסע "יריד הרכבות הגדול" (1975) והאקספרס הפאטאגוני הישן. אחדים מן הרומנים שלו עובדו לסרטי קולנוע. הוא קיבל את הפרס לזכר ג'יימס טייט בלק על ספרו "חוף מוסקיטו", שעובד לסרט באותו שם בשנת 1986 ולסדרת טלוויזיה באותו שם בשנת 2001.

אביהם של הסופרים ויוצרי סרטי תעודה מרסל ולואי ת'רו, אחיהם של הסופרים אלכסנדר ת'רו ופיטר ת'רו ודודו של השחקן והתסריטאי האמריקאי ג'סטין ת'רו.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

פול ת'רו נולד במדפורד, מסאצ'וסטס, השלישי בשבעה ילדים.[1] בן להורים קתולים; אמו, אן, הייתה איטלקייה-אמריקאית ומוצא אביו, אלברט יוג'ין ת'רו, היה צרפתי-קנדי.[2]

לאחר סיום התיכון של מדפורד, המשיך ת'רו בלימודיו באוניברסיטת מיין (1960-1959) ובאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, אותה סיים בתואר בוגר באנגלית בשנת 1963.

קריירה

לאחר סיום לימודיו הגבוהים, הצטרף ת'רו בשנת 1963 לחיל השלום כמורה במאלאווי.[3][4] בתוכנית חדשה, שלח חיל השלום את מתנדביו הראשונים אל מעבר לים בשנת 1961. ת'רו עזר ליריב פוליטי של ראש הממשלה הייסטינגס באנדה להימלט לאוגנדה. כעונש על כך גורש ת'רו ממאלאווי וסולק מחיל השלום. באנדה הכריז עליו כפרסונה נון גראטה במאלאווי בשל התייצבות לצד יאטוטה צ'יזיצה.[5] כתוצאה מכך, הרומן שכתב לאחר זאת, "Jungle Lovers", העוסק בניסיון הפיכה במדינה, נאסר להפצה במאלאווי למשך שנים רבות.

ת'רו עבר לאוגנדה בשנת 1965 ללמד אנגלית[6] באוניברסיטת מאקררה, שם גם כתב למגזין "טרנזישן",. בתקופת עבודתו במאקררה, התפתחה ידידותו עם ראג'אט נגוי, מייסד מגזין טרנזישן, ועם הסופר ו. ס. נייפול, שהיה אז מרצה אורח באוניברסיטה.[7] במהלך שהותו באוגנדה, איים אספסוף זועם בהפגנה להפוך את המכונית, שבה ישבה אשתו ההרה. ות'רו החליט לעזוב את אפריקה.[8]

בני הזוג עברו עם בנם מרסל לסינגפור, שם נולד בנם השני, לואי. לאחר שתי שנות הוראה באוניברסיטה הלאומית של סינגפור, התיישבה משפחת ת'רו בנובמבר 1971 באנגליה. תחילה התגוררו בדורסט ואחר בדרום לונדון. עם התפרקות נישואיו, בראשית 1990, חזר ת'רו לארצות הברית, שם הוא מתגורר מאז.

יצירתו הספרותית

ת'רו הוציא לאור את הרומן הראשון שלו, "ואלדו", בתקופת שהותו באוגנדה; הספר זכה להצלחה בינונית. במרוצת השנים הבאות פרסם כמה רומנים נוספים, בהם "Fong and the Indians", ‏ "Jungle Lovers" ו"חוף מוסקיטו". כששב למאלאווי כעבור שנים רבות, מצא שספרו "Jungle Lovers", המתרחש במדינה זו, עדיין אסור להפצה בה. הוא הזכיר זאת בספרו "Dark Star Safari" משנת 2002.[9]

אחרי שעבר ללונדון בשנת 1972, יצא ת'רו למסע אפי ברכבת מבריטניה ליפן וחזרה. סיפור המסע הזה יצא לאור כ"יריד הרכבות הגדול", הצלחתו הראשונה הגדולה כסופר מסעות וכיום קלאסיקה בסוגה זו.[10] מבקר הספרים הניגרי כותב, "ספרו של ת'רו, ,יריד הרכבות הגדול' (1975) נמכר ב-1,5 מיליון עותקים ומוזכר לעתים קרובות כחלוץ הגיאות בספרי מסע בשלהי המאה ה-20".[11] מאז כתב ת'רו מספר ספרי מסע, בהם מסע ברכבות מבוסטון לארגנטינה (האקספרס הפאטאגוני הישן), הקפת הממלכה המאוחדת ברגל ("The Kingdom by the Sea"), שיט בקאיאק בדרום האוקיינוס השקט ("The Happy Isles of Oceania"), ביקור בסין ("Riding the Iron Rooster"), ומסע חוצה אפריקה מקהיר לקייפ טאון ("Dark Star Safari"). ב-2015 הוציא לאור את "Deep South", המתאר ארבעה מסעות בכבישי מדינות הדרום של ארצות הברית. ב-2019 הוציא לאור את "On the Plain of Snakes", דין וחשבון של מסעותיו המקיפים במכוניתו הוא ברחבי מכסיקו.[12] ת'רו נודע בעושר תיאוריו לאנשים ומקומות, המתובלים בשפע באירוניה, או אפילו מיזנתרופיה. עוד מאת ת'רו "Sir Vidia's Shadow", תיאור ידידותו האישית והמקצועית עם זוכה פרס נובל לספרות ו. ס. נייפול, שנקטעה בפתאומיות אחרי 30 שנה.

ת'רו הרבה לעבוד עם הצלם סטיב מק'קארי. ספרם "הדרך האימפריאלית" הופיע בשנת 1987, וצילומיו של מק'קארי כלולים ב"Deep South" של ת'רו[13] וב"On the Plain of Snakes". מגזינים כגון הסמית'סוניאן ונשיונל ג'אוגרפיק שלחו את ת'רו ואת מק'קארי כצוות במשימותיהם.[14]

רבים מספריו של ת'רו היו לסרטי קולנוא. הרומן "ג'ק ה"קדוש"" משנת 1972 הוסרט בידי פיטר בוגדנוביץ' ב-1979, עם בן גאזארה בתפקיד הראשי. הנובלה "דוקטור סלוטר" הוסרטה בשם "רחוב חצי הירח" בשנת 1986, עם מייקל קיין וסיגורני ויבר. בסרטו של פיטר ויר "חוף מוסקיטו" (1986) שיחקו הריסון פורד, הלן מירן וריבר פניקס. קובץ הסיפורים הקצרים של ת'רו "השגרירות הלונדונית" היה לסדרה בת שישה פרקים בטלוויזיה הבריטית בשנת 1987.[15] "שלג חג המולד", סרט טלוויזיה משנת 1986, עובד מן הרומן של ת'רו "שלג לונדון". ת'רו כתב את "סיפור הונג קונג", שעליו מבוסס הסרט "תיבה סינית" של ויין ואנג (1997). ב-2019 הודיעה חברת סרטי אפל ש"חוף מוסקיטו" נמצא בהפקה כסדרה בת עשרה פרקים, שתשודר ב-2021.

חייו האישיים

הרומן האוטוביוגרפי-למחצה שלו משנת 2017, "Mother Land" (וסיפור קצר קודם הקשור אליו, שהתפרסם במגזין ניו יורקר ומתרחש בפוארטו ריקו) מתייחסים לבן בכור, שנולד מקשר במכללה; נאמר, שהוא ובת-זוגו ללא נישואים מסרו את הילד לאימוץ, אך נראה שהוא חזר לחייו בזמן מן הזמנים. [16]

כשת'רו היה באוגנדה, חבריו מצאו בשבילו משרת הוראה באוניברסיטת מאקררה בקמפלה. שם פגש את אן קאסל, סטודנטית בריטית לתואר שני שלימדה בבית ספר תיכון לנערות בקניה, באמצעות שירות התנדבות מעבר לים.[17]

אחרי שעזבו את אסיה ודורסט, עברו בני הזוג ב-1971 לדרום לונדון, משום שהחיים שם היו זולים יותר מאשר בארצות הברית. היו להם שני בנים: מרסל ולואי, שניהם סופרים ויוצרי סרטי תעודה. ת'רו וקאסל התגרשו ב-1993.

ת'רו התחתן בשנית ב-18 בנובמבר 1995 עם שילה דונלי. אשתו מנהלת סוכנות יחסי ציבור למסעות ובתי מלון יוקרתיים. הם מתגוררים בהוואי ובקייפ קוד, מסצ'וסטס.

מחלוקת

הדיוקן, הארסי לעתים, של זוכה פרס נובל לספרות ו. ס. נייפול בממואר שלו "Sir Vidia's Shadow" משנת 1998 עומד בניגוד חריף לדיוקן הקודם, המעריץ, של אותו סופר ב"[V. S. Naipaul: An Introduction to his Work" משנת 1972. בין השניים שררה ידידות ארוכת-שנים, אבל ת'רו אמר, שאירועים במהלך 26 השנים המפרידות בין שני הספרים השפיעו על השקפתו בספר השני.[18] שני הסופרים חתרו לפיוס בשנת 2011[19] לאחר פגישה מקרית בפסטיבל היי לספרות, אפיזודה המתוארת בנספח למהדורה בכריכה רכה של "צלו של סר וידיה" שיצאה לאחר מכן, ונשארו ידידיםן קרובים עד מותו של נייפול ב-2018.[20]

הרומן שלו "Jungle Lovers" משנת 1971 נאסר להפצה על ידי ממשלת מאלאווי במשך שנים רבות. הרומן "Saint Jack" משנת 1973 נאסר להפצה על ידי ממשלת סינגפור למשך 30 שנה. שניהם נאסרו משום שנחשבו לביקורתיים מדי כלפי מנהיגי הממשל, או שהציגו את המדינה באור שלילי. כל ספריו של ת'רו נאסרו להפצה על ידי ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה, אבל ב-1995, אחרי מעבר דרום אפריקה לדמוקרטיה, תחת הנשיא נלסון מנדלה, הציב משרד החינוך של דרום אפריקה את "חוף מוסקיטו" של ת'רו כקריאת חובה לתלמידי כיתה י"ב לבחינת הבגרות בספרות.

ת'רו מתח ביקורת על הבדרן בונו והשחקנים בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי כ"מיתומניאקים, אנשים שמתאמצים לשכנע את העולם בגדולתם"[21] הוא אומר, כי "הרושם שאפריקה נמצאת במצוקה קטלנית ורק עזרה מבחוץ יכולה להציל אותה - שלא לומר ידוענים ומופעי צדקה - היא שחצנות הרסנית ומוליכת שולל".

פרסים ואותות הוקרה

ת'רו קיבל מספר רב של פרסים ואותות הוקרה.[22]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פול ת'רו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פול ת'רו
  2. ^ מי ומי בינלאומי, עמ' 1668
  3. ^ אתר חיל השלום העולמי, "עוד על פול ת'רו (מאלאווי 1965-1963) - חיל השלום ברחבי העולם
  4. ^ פול ת'רו: "מאלאווי שאהבתי"
  5. ^ Living on the Edge: Paul Theroux, Peace Corps Writers כתבי חיל השלום: חיים על הקצה", פול ת'רו]
  6. ^ וול סטריט ג'ורנאל, "פול ת'רו על פאדהילי ויליאם של קניה" 9 במאי 2017
  7. ^ https://www.telegraph.co.uk/culture/donotmigrate/3672064/Patrick-Frenchs-biography-of-VS-Naipaul-Naipauls-friendship-with-Paul-Theroux.html Patrick French's biography of VS Naipaul: Naipaul's friendship with Paul Theroux דיילי טלגרף פטריק פרנץ', ביוגרפיה של ו. ס. נייפול: הידידות בין נייפול לת'רו] 23 במרץ 2008
  8. ^ אתר כתבי חיל השלום, ג'ון קוין, "שיחה עם פול ת'רו" 3 במרץ 2003
  9. ^ Dark Star Safari by Paul Theroux, page 329, Penguin edition publ. 2002, מסת"ב 978-0-14-028111-8
  10. ^ ספרות מסעות, סקירות ל"יריד הרכבות הגדול"
  11. ^ שבט כותבי המסעות, טים האניגן, סקירת ספרים
  12. ^ ביקורת: "מה קרה כשפול ת'רו קנה ביואיק ישנה ויצא לתור את מכסיקו"25 באוקטובר 2019
  13. ^ ג'ורדן טייכר, סלייט מגזין, "מה שסטיב מק'קארי ופול ת'רו ראו במסעם בדרום האמריקאי24 בנובמבר 2015
  14. ^ נעמי שאבין, הסמית'סוניאן, "הדרום העמוק, כפי שהוא נראה בעיני הצלם הנודע סטיב מק'קארי.
  15. ^ מגזין טי.וי. גייד
  16. ^ דייב סמינארה, ניו יורק טיימס, "למה פול ת'רו אוהב את קייפ קוד"16 באפריל 2018
  17. ^ [=https://www.theguardian.com/books/2017/sep/30/marcel-theroux-keep-life-normal-keep-work-weird ג'סטין ג'ורדן, הגרדיאן ספרים, מרסל ת'רו: "החיים צריכים להיות רגילים, העבודה צריכה להיות מוזרה"] 30 בספטמבר 2017
  18. ^ "ו. ס. נייפול, פול ת'רו ואני: מה שלמדתי מקריאה על יחסיהם הסוערים." 23 בספטמבר 2018
  19. ^ דן נלסון, טלגרף, "ו.ס.נייפול ופול ת'רו במפגש טעון רגשות בפסטיבל ספרות בג'ייפור 30 במאי 2011
  20. ^ ו.ס. נייפול ופול ת'רו חותמים סכסוך בן 15 שנים 30 במאי 2011
  21. ^ ניו יורק טיימס, פול ת'רו, "משאו של כוכב הרוק" 15 בדצמבר 2005
  22. ^ סוכנות ליציאום, פול ת'רו אירועים, שיחה, הרצאות 10 באוקטובר 2009
  23. ^ [http://www.peacecorpswriters.org/pages/depts/archives/awards/fiction.html ארגון סופרי חיל השלום, פרס הסיפורת ע"ש מריה תומאס
  24. ^ חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35168533פול ת'רו

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פול_ת%27רו&oldid=2179040"