פול גרייס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הרברט פול גרַייס (באנגלית: 'Herbert Paul Grice, חותם שמו פול פרייס ובראשי תיבות באנגלית H.P Grice, ויש הרושמים גראיס) 13 במרץ 1913 - 28 באוגוסט 1988, הוגה דעות בריטים משפיע בתחום הפילוסופיה של הלשון, ומנסח כללי עקרון שיתוף הפעולה (נקראים גם כללי גרייס) בשיח שהפרתם יוצרת משמעות משנית מכוונת (אימפליקטורה).
עקרון זה היה לאחד מיסודות ענף חקר כוונת השיח - הפרגמטיקה, ענף של חקר המשמעות המילולית - הסמנטיקה, ויש אומרים ענף עצמאי נפרד וחדש בבלשנות.
חייו
נולד בהרבורן (כיום פרבר של בירמינגהם באנגליה), למד במכללת קליפטון ולאחר מכן במכללת קורפוס קריסטי שבאוקספורד. לאחר תקופת הוראה בבית הספר רוסאל,[1] חזר לאוקספורד להשלמת לימודיו משנת 1936 עד 1938 במכללת מרטון שם וכמנחה ומרצה משנת 1938 במכללת סיינט ג'ון.[2]
בעת מלחמת העולם השנייה שימש גרייס בחיל הים ואחר המלחמה שב לעבודתו כמרצה במכללת סיינט ג'ון (יוחנן הקדוש) עד שנת 1967.[2] בשנה זו עבר לאוניברסיטת קליפורניה שבברקלי שם הורה עד מותו בשנת 1988. שנתיים לפני מותו בשנת 1979 שב לאנגליה והתארח בה במסגרת הרצאות ג'ון לוק בהם הרצה את מאמריו על היבטי ההגיון הישר.
הוא שב וליקט הרבה ממאמריו בספרו מחקרים אודות מלים (1989).
בעניין המשמעות השיח
השערותיו ורעיונותיו בעניין משמעות השיח היו למרכזיים בתחום חקר התקשורת והלשון, ובפרט בבלשנות. מאמרו הראשון משמעות נכתב בשנת 1948 אך יצא לאור רק בשנת 1957 בעידוד חברו פטר שטרשון. את גישתו בחקר המשמעות פיתח יותר בהרצאה החמישית והשישית בסדרת הרצאותיו במסגרת הרצאות ויליאם ג'יימס על "הגיון ושיחה" (On Logic and Conversation), באוניברסיטת הרווארד משנת 1969. מאמרים אלו פורסמו בשנתיים שלאחר מכן, האחד "משמעות המביע וכוונותיו" (Utterer's Meaning and Intentions) והשני "משמעות המביע, משמעות המשפט, ומשמעות ההמילה" (Utterer's Meaning, Sentence Meaning, and Word Meaning) שראו אור שוב בספרו מחקרים אודות מלים משנת 1989.
משמעות טבעית ולא טבעית
במאמרו "משמעות" משנת 1957 חילק גרַייס בין משמעות טבעית הנובעת מהמציאות לבין משמעות מלאכותית המוגדרת בידי אדם. דוגמה למשמעות טבעית של מבע הוא כאשר אדם אומר: יש על עורך פצעונים אדומים, משמעותו שאת חולה באבעבועות. מבע עם משמעות מלאכותית הוא כאשר אדם אומר: "הר שניר משמעותו הר החרמון." או "ג'ון מתכוון שהוא יאחר". הוא נשען על חמש הבחנות לשוניות בין השימושים השונים של המונח "משמעות" או "מובן" בשפה האנגלית, המורים על (לפחות) שני סוגי שימוש.[3]
משמעות מכוונת - סמנטיקת אינטציה
בדיוני ההמשך בנושא משמעות, גרַייס מתמקד במשמעות המלאכותית, זו הניתנת בידי אדם ואינה מתארת משמעות הנובעת ישירות מן המציאות. מאוחר יותר נקראה גישתו משמעות מבוססת כוונה (סמנטיקה אינטנציונלית, Intention based semantics) מכיוון שהוא דן בכוונותיו של הדובר.
ההגדרות של גרַייס מדגישות את הפסיכולוגיה והעיבוד המוחי של המשמעות, לעומת תפישות שדיברו על משמעות מילולית בלא הקשר למוען ולנמען במהלך השיח.
הוא הגדיר שני סוגי כוונה: כוונת המביע Utterer's intention השונה לעיתים מהמקובל, לעומת כוונה על-זמנית הקיימת בכל עת מתוך המשמעות המקובלת בדרך כלל על דוברי השפה. את הכוונה הנצחית העל-זמנית והאַל-זמנית הוא מתאר כשימוש של המביע במוסכמה של ציבור המביעים וכוונתם במשמעות שאמורה לפי זה להגיע לאוזני השומע או לעיני הקורא.
בהמשך הוא דן במבעים היוצרים מציאות או מובילים לפעולה ולא במבעים שהם טענות על המציאות או מבעים המתארים אותה.
סטפן שיפר המשיך את הרעיונות של גרייס וניסח אותם באופן שהתקבל יותר במחקר.[4]
עקרון שיתוף הפעולה בשיח והפרתו
ערכים מורחבים – עקרון שיתוף הפעולה, משמעות מרומזת (אימפליקטורה)
ההשפעה החשובה ביותר על תחום חקר המשמעות באה מניסוח עקרון שיתוף הפעולה של השיח, וארבעת כללי השיח על פי עיקרון זה. גרייס טוען שבבסיס כל שיחה קיים שיתוף פעולה הדדי בין הדוברים, ומתוך כך המבעים מקבלים את משמעותן. הדובר המפעיל עקרון זה על מבעיו ידבר על פי כללים המשמרים את שיתוף הפעולה. ארבעת כללי שיתוף הפעולה הם: כמות - התאמת עומק ואורך המבע למצופה, איכות - שיח ישיר כנה אמיתי ונכון, שייכות - היצמדות לנושא, ואופן - בהירות ונהירות הדברים. השומע (או הקורא) מניח שהדובר משתף אתו פעולה על פי כללים אלו, ולאור זאת מבין את דבריו. אם הדובר יחרוק מצורת שיח זו, השומע ישתדל להבין אם יש פה מסר נוסף חבוי במבע, או שמא הדובר מתעמת עם השומע ואינו מקיים דו-שיח.
לעיתים נדרשת שיחה לא ישירה, למשל לפי כללי הנימוסים המגינים על השומע מפני תוקפנות, או לצורך מחאה, התחמקות או בידור. כדי ליצור שיח לא ישיר כזה ולומר מבע שאינו במשמעות הראשונית המפורשת שנאמרה, כלומר כדי להפיק משמעות משנית מרמזת (אימפליקטורה) יש להפר את אחד מכללי שיתוף הפעולה.
גרַייס מדגים זאת בארבע צורות ביטוי (פיגורות רטוריות) המפרות את עיקרון האיכות לצורך התחמקות ומחאה.[5] ואלו הן: עקיצות ולעג מר (סרקאזם ואירוניה), שימוש בדימוי והשאלה לשונית (מטאפורה ומטונימיה), עידון לשון ושימוש בלשון המעטה (מיאוזיס, אנדרסטייטמנט) מתוך נימוס או לעג, והפרזה או הגזמה (היפרבולה לשונית) כדי להרשים, להצחיק, לפגוע, להחמיא או להביע מחאה.
כדי שהמשמעות המשנית תיחשב מרומזת ומכוונת ותהווה בכך "אימפליקטורה" (מלשון imply לְרָמֵּז או להשליך על אחרים) שחבוי בה מסר משני אשר אינו במשמעות הראשונית של מה שנאמר במפורש, עליה לקיים את התנאים הבאים: צירוף הכרחי Nondetachability - אין לנתק את הביטוי, ברת השבה cancelable - ניתן לבטל את הרמיזה באמצעות הבהרה או בדרך אחרת ובכך להשיב את המשמעות הראשונית על כנה, בלתי מקובלת - המשמעות המרומזת אינה מוסכמת כמשמעות הראשונית של המבע, ברת השגה calculability - ניתן להבין את המרומז מתוך הדברים.
קישורים חיצוניים
מאמריו וספריו
- (באנגלית) מחקרים בדרכם של מילים (גישה מקוונת לסריקת הספר, בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים)
- (באנגלית) תפישת הערך ספרו של פול גרַייס (בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים)
- רשימת המאמרים והכתבים שלו ואודותיו באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
