פאל ליגטי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. פאל ליגטי (במקור לוי, בהונגרית: Ligeti Pál; בודפשט, 29 במאי 1885[1] – בודפשט, 23 ביוני 1941)[2] היה אדריכל, צייר, פילוסוף, סופר אמנות יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
פאל לוי נולד בבודפשט במשפחה יהודית כבנם של וילמוש ליגטי (לוי) (1850–1932),[3] סוכן מניות, סוחר בניירות ערך בבורסה, ושל אנה הירשלר (1863–1945).[4] ב-1903 למד ציור במושבת האמנים של באיה מארה, ועבודותיו הוצגו גם בסלון הלאומי. מאוחר יותר בחר בקריירה של אדריכל. הוא נרשם לאוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה וכלכלה, וסיים את לימודיו שם. לאחר מכן ב-1911 פתח משרד אדריכלות משלו, שם עבדו במשך זמן מה שני אדריכלים מפורסמים לעתיד פרקש מולנר ומטה מיור וגם אישטוואן ליגטי, צייר זכוכית, עבד שם בין 1923 לבין 1929.
עבודותיו המשותפות עם פרקש מולנר היו (מבחר מבין מבני הוילות):
- וילת דליי ברחוב מיהאי ב-1929 (Mihály utcai Delej-villa)
- וילה שנבנתה ב-1931 בשכונת דרך בימבו (Bimbó út)
- וילה נוספת ב-1931 בשכונה אחרת ברחוב החמניה (Napraforgó).
ליגטי דיבר גם גרמנית וגם צרפתית מצוינות והיה בקיא בתולדות האמנות המודרנית ובתיאוריה של תחום מקצועו, כך שעד מהרה הפך לקול ולדובר של האדריכלות האוונגרדית ההונגרית. כמרצה, הוזמן לסדנאות רבות בנושא אדריכלות חדשה, כולל "חוג אופבואו" (Opbouw=מבנה) ההולנדי. גם העובדה שעמיתו פרקש מולנר עבד בעבר בסדנת ויימאר של ולטר גרופיוס מילאה תפקיד משמעותי בהזמנה זו ולאחר שובו הוביל את הקבוצה ההונגרית של CIAM-Ost כלומר ארגון המשנה של "הקונגרס הבינלאומי לארכיטקטורה מודרנית" (Congrès Internationaux d’Architecture Moderne - CIAM). יחד עם אלפרד פורבאט (מקודם פיכסל) הוא היה חבר בוועדה שניסחה את החלטת ועידת CIAM ב-1937 בפריז על עקרונות האדריכלות העירונית החדשה בקשר עם אמנת אתונה מ-1933. קברו נמצא בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
הרהוריו הפילוסופיים
על רקע זה, כתביו "לקראת פנתיאון החדש" ו-"Der Weg aus dem Chaos" הם קריאות מפתיעות. קשה לשלב אותם בכתבי התכנות של האדריכלות המודרנית. ספריושל ליגטי שייכים הרבה יותר להקשר אחר. הם שייכים לאותם מחקרי תולדות התרבות שהיו ניסיונות פרשנות מורפולוגית תרבותית מקיפים לשינוי בסגנונות ההיסטוריים. אדולף גלר (אנ'), פרופסור לארכיטקטורה בשטוטגרט, שהתעניין גם הוא בנושא, שאל ב-1887:
"איזה כוח מניע הוביל ומוביל גם כיום את האדם בהיסטוריה ליצור צורות יפות? ומה מניע את העמים לשנות ללא הירף את הסגנונות בהיסטוריה?"
פאל ליגטי היה עסוק בשאלות דומות כשניסה לתאר את הקביעות של התפתחות האדריכלות בהקשר של השינויים הגדולים בהיסטוריה של האנושות. ברקע עבודתו כבר הכירו מבקרים בני זמנו את תפיסת ההיסטוריה של פילוסוף התרבות הגרמני אוסוואלד שפנגלר.
עבודתו של ליגטי בגרמנית פורסמה על ידי הוצאת Callwey במינכן, שהייתה ידועה בעיקר בתור המוציאה לאור של המגזין Baumeister. קאלווי לא היה פורום לאוונגרד, אלא לשאיפות שמרניות דרום גרמניות. המו"ל שכר את שרותי היסטוריון האמנות הפרופסור לודוויג קאמרר כלקטור של כתב היד של ליגטי. במהדורה הגרמנית אישר ליגטי את האופי התרבותי-פילוסופי של עמדתו, ואף הצהיר הצהרות כלליות יותר בהפצה. הרוח ה"אדריכלית" היא ביטוי לעבודה מתוכננת, של חברה קיבוצית, ואילו העידנים ה"ציוריים" מתאפיינים בהגשמת חופש הפרט, המלווה באנוכיות, חוסר רסן, ריקבון חברתי, מהפכות ומלחמות.
עבודתו של ליגטי היא תוצר אופייני לעניין ה"תרבותי מורפולוגי" של שנות ה-30. העניין המורפולוגי הזה, באופן מעניין, מתחדש היום; די בהתייחסות לטרילוגיית "Sphären" (כדורים) של הפילוסוף הגרמני פטר סלוטרדיק (אנ'), שכרך השלישי שלה ראה אור לאחרונה. בו הוא מתאר "כדורים", בועות וקצפים לא רק כמטאפורות אלא גם כצורות מורפולוגיות בסיסיות (כדמויות גורל) וגלי ליגטי עדיין מכים גם במונחים כמו "הגל החדש".
כתביו
- לקראת פנתיאון חדש (בודפשט, 1926)
- Durch die Kunstgeschichte zur Neuen Architectitektur (בודפשט, 1930)
- Der Weg aus dem Chaos (הדרך מהכאוס, מינכן, 1931)
- דרך תולדות האמנות לארכיטקטורה חדשה (בודפשט, 1934)
לקריאה נוספת
- הביאנלה לארכיטקטורה בוונציה (2004) (בהונגרית)
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי I-II . עורכת ראשית. אגנש קניירש. בודפשט, הוצאת אקדמיה, 1967–1969.
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002, a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János
- Szögi László: Magyarországi diákok németországi egyetemeken és főiskolákon 1789-1919. Budapest, Eötvös Loránd Tudományegyetem Levéltára, 2001.
- Modern építészeti lexikon. Szerk. Kubinszky Mihály. Budapest, Műszaki Könyvkiadó, 1978.
- Művészeti lexikon. Fel. szerk. Lajta Edit. Budapest, Akadémiai Kiadó, 1965-1968.
- Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Budapest, Akadémiai Kiadó, 1993.
- Molnár Dénes: Erdélyi műtár. Képzőművészek, iparművészek, műépítészek, művészettörténészek, fotóművészek, műgyűjtők adattára. Déva, Corvina Kiadó, 2002.
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Budapest, Magyar Könyvklub
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 1081/1885. folyószáma alatt".
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XIII. kerületi polgári halotti akv. 858/1941. folyószáma alatt".
- ^ "Ligeti Vilmos halotti bejegyzése a Budapest V. kerületi polgári halotti akv. 386/1932. folyószáma alatt".
- ^ "Ligeti Vilmosné Hirschler Anna halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 886/1945. folyószáma alatt".
34510797פאל ליגטי