אוסוואלד שפנגלר

אוסוואלד שפנגלר

הושפע מ	גתה, הגל, שופנהאואר, ניטשה, הרקליטוס, וינקלמן
השפיע על	ארנולד טוינבי, הנרי מילר, סקוט פיצג'רלד, פריץ לאנג, אלן גינסברג, ויליאם ס. בורוז, ג'ק קרואק, ג'ורג' קנאן, הנרי קיסינג'ר

אוסוואלד ארנולד גוטפריד שפנגלר (בגרמנית: Oswald Arnold Gottfried Spengler; ‏29 במאי 1880 – 8 במאי 1936) היה היסטוריון ופילוסוף גרמני אשר גילה עניין וידע גם בתחומי המדע והאומנות. שפנגלר ידוע בעיקר כמחבר הספר "שקיעת המערב" - חיבור היסטורי פילוסופי רחב יריעה המתאר את עלייתן ושקיעתן של תרבויות כתהליך מעגלי.

חייו

שפנגלר נולד למשפחה בורגנית בעיר בלנקנבורג שבמרכז גרמניה, הבכור והזכר היחיד מבין ארבעה ילדים. אביו, שהיה בן לשושלת ארוכה של עובדי מכרות, הועסק בתחילה כטכנאי מכרות, ולאחר מכן עבד כפקיד דואר. כבר מילדות סבל מבריאות לקויה וכל חייו סבל ממיגרנות תכופות. בילדותו זכה לחינוך שמרני והרבה בקריאה ולימוד עצמי. בגיל 10 עברה משפחתו לעיר האלה, ושפנגלר המשיך בלימודיו בגימנסיה המקומית, בעיקר לימודים קלאסיים, יוונית, לטינית, מדעים ואומנות. במהלך לימודיו גילה משיכה לאומנות ואף ניסה כוחו בכמה יצירות אומנותיות. בתקופה זו נחשף לראשונה להגותם ולהשפעתם של ניטשה וגתה, שני הוגים אשר לאורם יעצב את הגותו הבוגרת.

לאחר מות אביו ב-1901, נכנס שפנגלר בן ה-21 לאוניברסיטת מינכן. בהתאם לנהוג באותו זמן, לאחר שנה הוא עבר לאוניברסיטה אחרת: תחילה לברלין ולאחר מכן להאלה. מסלול לימודיו באוניברסיטה התרכז בעיקר סביב לתרבויות הקלאסיות, מתמטיקה ומדעי הטבע. בשנת 1904 קיבל את הדוקטורט שלו, העוסק בפילוסוף הקדם סוקרטי הרקליטוס. מעט אחר-כך כתב את התיזה השנייה שלו בשביל להתקבל כמורה תיכון: התפתחות איבר הראייה בחיות עילאיות. המאמר אושר ושפנגלר הוסמך כמורה.

משרתו הראשונה הייתה בזארבריקן, לאחר מכן עבר לדיסלדורף ולבסוף להמבורג. מ-1908 עד 1911 לימד בהמבורג מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה וספרות גרמנית. ב-1911 נפטרה אימו והותירה לו ירושה מכובדת, אשר אפשרה לו מידה מסוימת של עצמאות כלכלית והוא עזב את משרת ההוראה בשביל לחיות כמלומד עצמאי.

הוא התיישב במינכן, שם החל לכתוב ספר על סוגיות פוליטיות בנות זמנו. הספר יועד להיקרא "שמרנות וליבריאליזם", כאשר תוכנו סוקר מגמות באירופה כגון מרוץ החימוש, שרשרת משברים בינלאומיים, קיטוב גובר בין האומות - ומסביר לאן יובילו. בסוף 1911 הגיע למסקנה כי המגמות באירופה מוסברות רק באופן "עולמי" וללא תלות בתרבות. אירופה צעדה להערכתו לעבר התאבדות, וזאת כשלב ראשון בהסתלקותה מעל במת ההיסטוריה. מלחמת העולם הראשונה רק אישררה להערכתו את התזה, ועבודתו התרחבה הרבה מעבר לגבולותיה המקוריים.

שפנגלר השקיע את רוב כספו מעבר לים, אשר המלחמה הפכה לבלתי נגיש, והביאה אותו למצב של עוני. על אף זאת, המשיך לכתוב, ולעיתים קרובות גם תחת אור נר. ב-1917 הספר היה מוכן להדפסה. הוא נתקל בקשיים גדולים במציאת מו"ל, הן בשל אופיו ונושאו של החיבור והן בשל האנארכיה ששררה בגרמניה באותה העת. אף על פי כן, בקיץ 1918, במקביל לכניעה הגרמנית, הופיע הכרך הראשון בספרו המפורסם "שקיעת המערב".

את שנותיו האחרונות בילה שפנגלר בביתו לצד אוסף ספרים ענק ואוסף כלי נשק מזרחיים שטיפח. שפנגלר נפטר בשנת 1936. זמן קצר לפני מותו חזה כי הרייך השלישי לא יאריך ימים יותר מ-10 שנים נוספות כפי שאכן קרה במציאות.

משנתו

ספרו "שקיעת המערב" שפורסם ב-1917 זכה להצלחה גדולה בעיקר בהשפעת תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה והתנאים הקשים שהוטלו על גרמניה במסגרת חוזה ורסאי. המשבר הכלכלי הכבד שפקד את גרמניה בשנים הבאות חיזק עוד יותר את רעיונותיו של שפנגלר אשר חזה תהליך נסיגה של גרמניה ושל התרבות המערבית כולה, כחלק מתהליך היסטורי כולל.

שפנגלר הציג גרסאות לאומניות של סוציאליזם וטען כי הן מהוות חלק מן התהליך הטבעי. שפנגלר שתמך בהגמוניה גרמנית באירופה התחבב על הנאצים בראשית דרכם, והם ראו בו את אחד מהוגי הדעות שעליהם ביססו את תאוריות העליונות הגזעית שלהם. גם התנגדותו של שפנגלר לליברליזם התחבבה על האידאולוגים הנאצים והם התעלמו מהביקורת שהשמיע נגד הרעיון של העליונות הגזעית על בסיס ביולוגי, והאנטישמיות הגלויה שעמדו ביסוד הרעיון הנאצי.

בתחילת שנות ה-30 סר חינו שכן בכתביו צפה עתיד פסימי לגרמניה ולאירופה כולה, ודחה את רעיון העליונות הגזעית הנאצית. שפנגלר הרבה למתוח ביקורת על היטלר בוויכוחים עם אלפרד רוזנברג, האידאולוג הנאצי המרכזי, ובהוראתו של גבלס נידון לבידוד ציבורי ולהשתקה פומבית בידי המשטר, אם כי נשאר חבר באקדמיה הגרמנית.

שפנגלר זכה לביקורות רבות על התאוריות שהציג אך בצידן גם לתומכים רבים. השינויים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים הגדולים אשר התרחשו במחצית הראשונה של המאה ה-20, תאמו במידה רבה את התחזיות והתאוריות שהציג בכתביו.

השפעתו

רעיונותיו של שפנגלר היו בעלי השפעה משמעותית על מלומדים אחרים ובהם ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי, אשר בספרו "מחקר ההיסטוריה" מעלה רעיונות דומים במיוחד. גם העתידן האמריקני הרמן קאהן ממכון ראנד, עשה שימוש במונחים הייחודיים שטבע שפנגלר, בספרו "שנת 2000". גם בספרו של סמואל הנטינגטון, התנגשות הציוויליזציות, ניתן למצוא את ההשפעה המשמעותית של שפנגלר וכתביו והרעיונות העיקריים שהועלו בהם.

אנשי זרם "דור הביט" באומנות כגון אלן גינסברג, ויליאם ס. בורוז וג'ק קרואק אימצו בעיקר את הרעיון של המעגל הטבעי של התרבות, וראו בעצמם את תחילתה של עליית תרבות חדשה אשר תחליף עם הזמן את זו הקיימת כיום. בין האמנים והסופרים הרבים שהושפעו משפנגלר היו הסופרים הנרי מילר, סקוט פיצג'רלד והקולנוען פריץ לאנג.

גם בתחום הפוליטי והמדיני ניכרת השפעת רעיונותיו של שפנגלר. בנוסף לנאצים שבחרו לעשות שימוש מעוות ברעיונות כפי שהתאימו לצרכיהם, הרי שגם אחרים התבססו עליהם ובהם ג'ורג' קנאן, הנרי קיסינג'ר והמהפכן מלקולם איקס.

כיום מוכר שפנגלר גם כשם העט בו משתמש ההוגה השמרני והכלכלן דייוויד פ. גולדמן כמחווה לפילוסוף הגרמני.

מתרגומיו לעברית

• אשר ברש, (תרגם מגרמנית), הערכה חדשה להיסטוריה, הוצאת הדים, תל אביב, תרפ"ז, 1927.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסוואלד שפנגלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26688252אוסוואלד שפנגלר