ערבים איראנים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הערבים האיראניים (בערבית: عرب إيران) הם ברובם המכריע ערבים סונים והם חיים, בעיקר, באזור שלאורך החוף המערבי והדרום מערבי של איראן, באזורים הנקראים היום ח'וזסטן, בושהר והורמוזגן. בנוסף, קיימים ריכוזים קטנים בצפון מזרח המדינה, בפרובינציות צפון ח'וראסאן, ח'וראסאן רַזַוִי. אין נתונים מדויקים על מספרם. (ראה להלן)
.jpg)
מספר הערבים באיראן
ממשלת איראן אינה כוללת בדוחות הסטטיסטיים שהיא מפרסמת, את הרקע האתני וכאן שכל המספרים, הנשמעים, הם בגדר הערכות, בלבד.[1]
על פי ספר העובדות העולמי של ה-CIA אוכלוסיית איראן היא כ-87 מיליון איש והסונים מהווים 10-5% כלומר 4–8 מיליון איש, אולם המספר הזה כולל גם את הכורדים הסונים.[2]
ארגון Minority Rights Group נוקב במספר 4 מיליון[3]
בכתבה של העיתון "אל-ג'רידה" מוזכר המספר 11 מיליון, מהם כ-4.5 מיליון חיים באזור אהוואז.[4]
מבחינה גאוגרפית, הערבים האיראניים מחולקים ל-7 קבוצות נפרדות
- ערבים פרסיים: ערבים ממוצא ערבי, הדוברים את השפה הפרסית וחיים בערים הממוקמות עמוק בתוך איראן, כמו נישאפור ובמזרח המדינה, ליד גבול אפגניסטן.
- ערביי ערביסטאן (ער') או אהוואזים בשפה הרשמית נקראת הפרובינציה הזו חוריסטאן, או ח'וזסטאן. מבחינת מסורות, תרבות ומוצא, הם ערבים ומדברים ערבית בניב האוואזי - מקומי, או בניב עיראקי (ראה להלן)
- ערביי החוף המזרחי של המפרץ ו-ערביי האיים: במקורם, בדתם (סונא), בתרבותם, בדיאלקט ובמסורות, הם נמנים עם אותם שבטים שבאיחוד האמירויות, עומאן, בחריין וכווית. אין קשר היסטורי בין ערבים אלו לערביי אהוואז, ויחסיהם עם הממשלה האיראנית טובים.
- ערביי פרובינציית בושהר: אף הם ערבים סונים, ממוצא בחרייני, או כוויתי ללא קשר לאהוואזים.
- אל-בחארנה (ער') או: אל-בחראניין (ער'): מהגרים ערבים, סונים, מהאזור ההיסטורי של בחריין שהיגרו לאיראן בתקופות שונות מהתקופת הספאווית ועד המחצית הראשונה של המאה העשרים. חלקם גרים בערי חוף כגון כמו בנדר והם עדיין מדברים ערבית בניב הבחרייני. חלקם נטמעו בקרב ערביי החוף וחלקם נדדו לערים הפנימיות באיראן כמו שיראז, קום וטהראן והשתלבו בקהילות המקומיות, תוך שמירה על שמות משפחתם או שהם מכונים "הבחריינים".
- אל-כּנָאדרָה (ער'): ערבים סונים ערבים, וקבוצות מהם נקראו ה"הוולה". הם מתגוררים בבָּסתָכּ (ער') שבפרובינציית הורמוזגן, ובערי הרמה האיראנית. רובם ממוצא פרסי.
חלוקת האוכלוסייה הערבית באזור ערביסטאן, מבחינת מוצאם השבטי:[4]
- אל-מוּשעשעיוּן (المشعشعيون) הקימו את האמירות שלהם בשנת 827 לספירה, באזור חוויזה. בראשם עמד מוחמד בן פלאח (محمد بن فلاح), מלומד בדת, משפט ומדעים אחרים.
- בָּנו כּעב (بنو كعب). מייצגים את השבטים הערבים החשובים ביותר באחוז. שבט ענק זה
- אל - סייד נעמה (آل سيد نعمة). של בני מספר שבטים ערבים שהתיישבו בעיר אחוואז ובסביבותיה.
- בָּנוּ טרף (بنو طرف) מוצאו משבט הטָי (طي). התיישבו באל-חפאג'יה ואל-חוויזה. מחולקים לשני בתי אב עיקריים: בית סעיד (بيت سعيد) ובית סיאח (بيت صياح).
- אל-בָּאוויה (الباوية) מוצאם מאזור רביעה, מזרחית לנהר קארון.
- אל-זרקָאן (الزرقان). מוצאם משבט אל-באוויה (الباوية)
- בָּנוּ לָאם (بنو لام) מוצאו משבט הטָי (طي), שבחיג'אז והגיע לעיראק. משם, חלק מהשבט עבר לערביסטאן.
- אל-עָנָאפג'ה (العنافجة)
- כְּת'יר (كثير). החמולה הגדולה ביותר במספר בצפון ערביסטן.
- בָּנוּ סאלה (بنو سالة). אחת החמולות הגדולות בדרום ערביסטן. השושלת שלה מגיעה משבט בני תמים (بني تميم).
- בית סעד (بيت سعد). מוצאם משבט כת'יר
- חמיד (حميد)
- אל-סודאן (السودان). מוצאם מהשבט הערבי קינדה (كندة) מכּופה, שאחד מבניו הוא: אל-מקדאד בן אל-אסווד אל-קינדי (المقداد بن الأسود الكندي) שהיה אחד מ"חברי הנביא".[5]
מצב הערבים באיראן
בהיותם מיעוט שדתו (סונא) "יריבה" לדת השלטת במדינה (השיעה) ושפתו (ערבית) שונה משפת המדינה (פרסית), רוב הערבים חשים קיפוח.
לתחושת הקיפוח תורמות יוזמות של הממשלה, כמו:
- ניצול משאבי טבע בערביסטאן, אך הערבים - תושבי האזור אינם שותפים לחלוקת הרווחים.[3] על אף שפרובינציה ערביסטאן תורמת כ-90% מהכנסות הנפט של איראן, התושבים הערבים - עניים.[4][1]
- הקמת סכרים והטיית חלק ממסלול אחד הנהרות הראשיים - כָּארון, ללא כל מענה לצרכים חקלאיים ומסחריים של הערבים - תושבי האזור.[1]
- רדיפת האסלאם הסוני ובכלל זה איסור על קיום פולחן דתי ברשות הרבים, אי אישור הקמת מסגדים חדשים.[3][4]
- רדיפת השפה הערבית, ובכלל זה לימודים רק בשפה הפרסית, היעדר אמצעי תקשורת מקומיים, מי שנתפס מלמד את השפה הערבית - צפוי לענישה כבדה, ושיעור גבוה של אנאלפביתיות, בקרב הערבים תושבי ערביסטאן[4]
- תוכנית ממשלתית לדלל את האוכלוסייה הערבית באזור ערביסטאן והבאת מתיישבים ממוצא פרסית ואזרית.[3]
- דיכוי הפגנות באמצעים אלימים במיוחד.[3]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Iran's Ahwazi Arab minority: dissent against 'discrimination', Middle East Eye (באנגלית)
- ^ CIA, MIDDLE EAST : IRAN, CIA, 17 ינואר 2018
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Arabs in Iran, minority rights.org, דצמבר 2017
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 جريدة الجريدة الكويتية, حمزة عليان, الجريدة. تعيد فتح ملف «عربستان» وتسلط الضوء على التاريخ المنسي (1), جريدة الجريدة الكويتية, 2021-08-09 (בערבית)
- ^ هند الخولي, المقداد بن الأسود (المقداد بن عمرو), الموسوعة العربية (באנגלית)