עצבונית החורש
 עצבונית החורש
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מכוסי זרע |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | שושנאים |
| משפחה: | עצבוניתיים |
| סוג: | עצבונית |
| מין: | עצבונית החורש |
| שם מדעי | |
 Ruscus aculeatus
| |
עצבונית החורש (שם מדעי: Ruscus aculeatus) הוא שיח קטן, קוצני רב שנתי וירוק עד, מהסוג עצבונית שבו שבעה מינים.
מאפיינים
ענפי העצבונית ירוקים, בדרך כלל אינם מסתעפים. על גבי הענפים הראשיים, צומחים פילוקלדים - ענפים שטוחים דמויי עלה (בדומה לצמח הצבר או האספרג שגם בהם ה"עלים" פילוקלדים). בקצות הפילוקלדים (פילו-עלה, קלדוס-ענף) קוצים חדים. העלים עצמם הם קשקשים קטנים ושקופים - הצומחים הן על הפילוקלדים והן על הענפים הראשיים בעודם צעירים. העלה צומח במרכז הפילוקלד, ומחיקו יוצאים הפרחים והפירות. הצמח דו ביתי, הפרחים בהירים, בעלי שלושה אבקנים בפרחים הזכריים ועמוד עלי אחד בנקביים. הפרי הוא ענבה אדומה, קוטרה עד כ-15 מ"מ. גודלו של הפרי ביחס לצמח ומיקומו המוזר - במרכז ה"עלה", הופכים את הצמח לייחודי. הגודל והצבע מעידים שהפצת הזרעים נעשית על ידי ציפורים האוכלות את הפרי. הצמח הוא דו ביתי ולכן לא על כל שיח ניתן למצוא פרי.
כיוון שהפילוקלד אינו עלה אלא ענף, הוא סימטרי משני עבריו ולכן יש לו יכולת הטמעה טובה גם בחלקו התחתון, תכונה זו היא יתרון בתנאי האור של חורש הצפוף. כיוון שה"עלה" הוא פילוקלד הוא אינו נושר ושורד זמן רב ולכן הפך לצמח נוי המשמש לקישוט זרי פרחים וכצמח נוי פופולרי בגינות, בעציצים, 'עצבונית גדולת עלים'.
תפוצתה של עצבונית החורש היא בכל האזור הים תיכוני. בישראל צומחת העצבונית בחורשים בכרמל, בגליל ובגולן. היא גדלה בעיקר בצל כבד בחורש הסבוך ומעדיפה חורשים של ער אציל בגליל, כרמל וגולן ואוהבת גם את קרבתו של ההדס. עצבונית החורש היא ערך טבע מוגן בישראל.[1] מינים אחרים של עצבונית צומחים באזור הים תיכוני, ובמזרח התיכון עד פרס.
שמו בעברית ובשפות אחרות
פירוש מקובל לשמה של העצבונית הוא על שם העצב, הכאב, שנגרם מקוציה. באנגלית הצמח מכונה לעיתים Jew's Myrtle היינו 'הדס היהודים'. שם זה נועד ללעוג ליהודים שכן זהו 'הדס' קוצני ובלא ריח. שמה ערבי הוא 'אס ברי' שפירושו גם כן 'הדס הבר' ואכן מראהו מזכיר את ההדס ולעיתים הצמח מלווה את ההדס. גם השם האחר באנגלית מציין את תכונתו של הצמח (צפוף וקשה ומתאים לטאטוא) אך בצורה הומוריסטית מעט: Butcher's Broom שפירושו הוא 'מטאטא הקצבים'. באירופה נהגו קצבים לתלות לצד הדוכן מטאטא עשוי אגד עצבוניות ולכן הצמח הפך מזוהה עימם. מטאטא עצבונית הוא נוקשה ומתאים לניקוי משטחים גסים.
עצבונית החורש במקורות
העצבונית צומחת לרוב בחברת ההדס בעובי החורש הים-תיכוני. את העובדה הזו ואת הדמיון והשוני בין שני הצמחים הציגו חכמי ארץ ישראל במדרש בראשית רבה[2]. מדרש על הפסוק "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד ויעקב איש תם יושב אהלים", ר' פינחס בשם ר' לוי אומר: "משל להדס ועיצבונות שהיו גדולים זה על גבי זה. וכיון שהגדילו הפריחו זה ריחו וזה חוחו, כך כל שלוש-עשרה שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר שלש-עשרה שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה-זרה. אמר ר' אלעזר: צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה ומכאן והילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה" נראה שחכמי המדרש הציגו גם משחק מילים בין שמו של הצמח 'עצבונית' ובין השם 'עשו'. חיים באר בספרו 'עת הזמיר'[3] תיאר את העצבונית וההדס תוך שימוש במדרש זה.
שימושים ורפואה
באירופה השתמשו בה כחומר משלשל ומשתן, טיפול בדרכי העיכול, רבייה ושתן על ידי הרתחת שורש או אבקת שורש במים או יין. הרופא דיסקורידס דיווח על שימוש נגד אבנים בכליות, הרבליסט אנגלי השתמש במאה ה-17 בתחבושות פירות עצבונית לאיחוי עצמות שבורות. ניסים קריספל מספר שלשם הרגעת תינוקות היו טובלים צמר גפן או מוצץ במרתח שורשים ומגישים לפיו של הינוקא.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
- ^ פרשה סג, י, עמ' 692 במהדורת תיאודור-אלבק. הנוסח על פי 'מאגרים' מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.
- ^ הוצאת עם עובד, תל אביב 1987, עמ' 445
22351176עצבונית החורש