עמנואל פצ'יפיצ'י
| לידה |
15 ביוני 1931 רומא, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 2014 (בגיל 82) רומא, איטליה |
| לאום | איטלקי |
| עיסוק | היסטוריון, סופר |
| שפות היצירה | איטלקית |
| תחום כתיבה | ספרים, פרסומים |
| נושאי כתיבה | דת |
עמנואל פצ'יפיצ'י (באיטלקית: Emanuele Pacifici ; נולד ברומא, איטליה ב-15 ביוני 1931 ונפטר ברומא ב-14 באפריל 2014) היה היסטוריון יהודי, שורד שואה.[1]
חייו לפני מלחמת העולם השנייה
עמנואל פצ'יפיצ'י נולד ברומא להוריו, הרב ריקרדו פצ'יפיצ'י וונדה אבנעים, נצר למשפחה רבנית ממוצא ספרדי שהתיישבה בטוסקנה במאה ה-16, תחילה בליבורנו ומאוחר יותר בפירנצה.
זמן קצר לאחר לידתו של עמנואל, עברה המשפחה להתגורר ברודוס, שבאותה עת הייתה חלק מהאימפריה האיטלקית, בשל מינויו של אביו לראש הישיבה הרבנית של הקהילה היהודית המקומית. בשנת 1935, שבה המשפחה לאיטליה, שם שימש אבי המשפחה כרב הראשי של העיר ג'נובה. בשנת 1933 נולדה אחותו של עמנואל, אשר מתה בטרם עת, ובשנת 1938 נולד אחיו רפאל.
חייו בתקופת מלחמת העולם השנייה
בשל חוקי הגזע שנחקקו באיטליה בשנת 1938, נאלץ להפסיק את לימודיו בבית הספר הציבורי שבו למד. בשנת 1940 הוא נשלח ללמוד בישיבה יהודית בטורינו ומאוחר יותר בקזאלה מונפראטו, בזמן שהוריו המשיכו להתגורר בג'נובה. לאחר פלישת הגרמנים לאיטליה בספטמבר 1943, 16 תלמידים מהישיבה, כולם ילדים בני 7 עד 15 שנים, הוחבאו במשך מספר ימים בביתה של גברת ג'וזפינה גוסמנו עד שהוריהם או קרוביהם היו יכולים לבוא לקחת אותם בחזרה. עמנואל הצליח להגיע לאמו ולאחיו הקטן, והם מצאו מקלט בעיר פיזה בעזרתו של קרלו אבנעים, דודם (לימים היה גנרל בצבא האיטלקי). אבי המשפחה לא רצה לעזוב את הקהילה היהודית בג'נובה, והוא נעצר יחד עם חברים נוספים בקהילה על ידי הגסטפו ב-3 בנובמבר 1943. חודש לאחר מכן, הוא נרצח באושוויץ.[2][3]
לאחר מעצרו של האב, פרנצ'סקו רפטו, עוזרו של קרדינל ג'נובה (לימים הוכר כחסיד אומות העולם), הזהיר את משפחת פצ'יפיצ'י באופן אישי לעבור למקום בטוח יותר. הם הועברו לפירנצה, שם נעזרו ברשת ההצלה של הקרדינל אליה דלה קוסטה. דלה קוסטה העביר את המשפחה לטיפולו של דון לטו קזיני. אמו וסבתו של עמנואל מצאו מקלט במנזר הפרנציסקני של מריה בכיכר קרמינה (Santa Maria del Carmine) בזמן ששני הילדים (עמנואל ואחיו רפאל) הצטרפו לילדי בית הספר לבנים של הנזירות של סנטה מרתה בסטיניאנו, שם שמרה עליהם הנזירה בנדטה וספיניאני (Benedetta Vespignani). בעקבות הלשנה, פשטו הגרמנים על המנזר של קרמינה. כך איבדו האחים פצ'יפיצ'י את אימם, לאחר שאיבדו גם את אביהם: האב והאם נשלחו ונרצחו בתאי הגזים יחד עם חברי משפחה נוספים ממשפחת פצ'יפיצ'י, כולל בן הדוד אלברטו והדוד סמואל, שניהם רבנים שגורשו עם משפחותיהם. האחים פצ'יפיצ'י, עמנואל ורפאל, המשיכו להסתתר במנזר בסטיניאנו עד שחרור פירנצה ב-4 באוגוסט 1944, כאשר חייל הבריגדה היהודית, אליהו לובינסקי פגש במקרה את הבנים והוביל אותם לרומא, שם הם אוחדו עם הסבים והדודים שלהם.[2]
חייו לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר המלחמה השתקע ברומא. הוא כתב וערך מספר עבודות שהוקדשו לשימור המורשת שבעל פה של המסורת האיטלקית היהודית הדתית והתרבותית.
ב-9 באוקטובר 1982 נפצע קשה מאוד במתקפת הטרור על בית הכנסת ברומא, שבו נפצעו 36 אנשים נוספים ונרצח ילד אחד. עמנואל עצמו היה שרוי בין חיים למוות במשך מספר ימים.[1]
בשנת 1993 פרסם ספר אוטוביוגרפי בשם "אל תסתובב לאחור: ביוגרפיה של יהודי" (Non ti voltare: autobiografia di un ebreo). מדובר באחת העדויות האוטוביוגרפיות הראשונות שהתמודדו עם ההשפעה הטראומטית שהייתה לרדיפות הנאצים על הילדים היהודים באיטליה, גם על אלה שלא נשלחו למחנות ההשמדה אך נאלצו לעזוב את בתיהם ולהסתתר בפחד ובכאב מהפרידה או מהאובדן של הוריהם. חייו של עמנואל פצ'יפיצ'י היוו השראה לספר שנקרא "הצייד של ג'וסטי " אשר נכתב על ידי הוגו וסלביה פצ'יפיצ'י נויה (Ugo e Silvia Pacifici Noja).[4]
היה נשוי במשך כמעט שישים שנים לג'ויה פצ'יפיצ'י טליאקוצו (Gioia Pacifici Tagliacozzo) אשר להם נולדו שני ילדים: מרים פצ'יפיצ'י לסרי (Miriam Pacifici Lasry), אשר חיה בישראל, וריקרדו פצ'יפיצ'י (Riccardo Pacifici), שהיה לנשיא הקהילה היהודית של רומא בין השנים 2008-2015.
ספרים ופרסומים שחיבר או ערך
- Testimonianza sulla deportazione, Roma: Associazione Nazionale ex Internati, 1968
- Seder Berit-Mila, Roma: Tipografia Veneziana, 1979 (a cura di)
- La mezuza, introduzione e di Abramo Alberto Piattelli, Roma: Tip. Veneziana, 1980 (a cura di)
- Higgereth Musar, Lettera Morale di R. Moshe ben Nachman: Un messaggio di umiltà dal fondo dei secoli, presentazione e traduzione dall'ebraico di Alberto A. Piattelli, a cura di Emanuele Pacifici, Roma: Tip. Veneziana, 1982 (a cura di)
- Luci di Chanukka, Firenze: Giuntina, 1982 (a cura di)
- Un'antica usanza per il capodanno, Firenze: Giuntina, 1982, 19932 (a cura di)
- Riccardo Di Segni, La mitzva dei tefillin, Firenze: Giuntina, 1984 (a cura di)
- Kiddush, Havdalah per il sabato e le solennità, Firenze: Giuntina, 1985 (a cura di)
- Selichot: secondo il rito della comunità di Roma, trad. di Elio Piattelli e Abramo Alberto Piattelli, prefazione di Elio Toaff, s.l.: s.n., 1986 (a cura di)
- Abramo Alberto Piattelli, Benedizione della luna, Firenze: Giuntina, 1987 (a cura di)
- Berachot, Firenze: Giuntina, 1987 (a cura di)
- Non ti voltare: autobiografia di un ebreo, prefazione di Elio Toaff, postfazione di Riccardo Di Segni, Firenze: Giuntina, 1993, 20042 (postfazione alla seconda edizione di Antonia Dei)
- Davide Panzieri, Preghiere mattutine per giorni feriali, festivi e per il venerdì sera, Roma: La Deputazione Ebraica di Roma, 1996, 19892 (a cura di)
- Passeggiando per Roma ebraica e provincia: itinerari storici e tradizionali, raccontati da Emanuele Pacifici, testi di Veronica Rossi Coen e Stefano Testini, s. l. (ma Roma): s. n. (ma Litos), 2000 [anche in inglese: Strolling along Jewish Rome and Its Provinces: Historic Tours and Traditions]
- Rituale che gli ebrei di Roma usano recitare la sera precedente alla circoncisione ed in altre liete occasioni, introduzione e note di Nello Pavoncello, s.d.
ראו גם
קישורים חיצוניים
Addio a Emanuele Pacifici, memoria storica dell'ebraismo. Oggi i funerali
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Morto Emanuele Pacifici, memoria storica dell'ebraismo". Repubblica.it (באיטלקית). 2014-04-14. נבדק ב-2018-04-13.
- ^ 2.0 2.1 Vespignani Benedetta, Database of the Righteous Among The Nations
- ^ La Shoah dei bambini, Turin: Einaudi, 2013, עמ' 187-188
- ^ Anna Baldini, La memoria italiana della Shoah (1944-2009), Atlante della letteratura italiana 3, Einaudi, 2012, עמ' 758-763
29599276עמנואל פצ'יפיצ'י