עמנואל לה רואה לדורי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תעתיקים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תעתיקים. |
.jpg) |
עמנואל לֵה רוּאָה לאדוּרי (בצרפתית: Emmanuel Le Roy Ladurie; 19 ביולי 1929 - 22 בנובמבר 2023) היה היסטוריון צרפתי שעבודתו התמקדה בעיקר על חבל לנגדוק והמשטר הישן בצרפת, ועסקה בהיסטוריה של האיכרים.
ביוגרפיה
עמנואל לה רואה לדורי נולד ב-Les Moutiers-en-Cinglais, קלבדוס, בנו של ז'אק לה רואה לדורי, שר החקלאות בממשלתו של אנרי פיליפ פטן. הוא התחנך ב-Caen, בקולג' סנט ז'וזף, בפריז ב-Lycée Henri-IV וב-Sceaux ב-Lycée Lakanal. עמנואל לה רואה קיבל תואר בהיסטוריה מאקול נורמל סופרייר ודוקטורט מאוניברסיטת פריז. לה רואה לדורי לימד ב-Lycée de Montpellier, באוניברסיטת מונפלייה, באקול פראטיק דה אוטז אטוד בפריז, באוניברסיטת פריז ובקולז' דה פראנס – הוא הופקד על הקתדרה להיסטוריה של התרבויות המודרניות בשנים 1999-1973 והיה פרופסור בקולז' דה פראנס.
בשנת 1993, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[1].
מחקריו
לה רואה לדורי זכה לתהילה לראשונה עם תזת הדוקטורט שלו "איכרי לנגדוק" (Les paysans de Languedo) שראתה אור כספר ב-1966 ותורגמה ופורסמה באנגלית ב-1974. במחקריו על האיכרות בלנגדוק במהלך מספר מאות שנים ("המשך הארוך" – longue durée), השתמש לה רואה לדורי בכמות עצומה של מידע כמותי כגון מעשר, משכורות, מיסים, חוזי שכירות ודוחו"ת רווח והפסד ויחד עם זאת יישם תאוריות של הוגים כמו ארנסט למברוז (Ernest Labrousse), מישל פוקו, דייוויד ריקארדו, פרנאן ברודל, קלוד לוי-שטראוס, תומאס מלתוס, פרנסואה סימיאן (François Simiand), זיגמונד פרויד ומקס ובר כדי לחקור את ההיסטוריה של לנגדוק "l'histoire immobile" ("היסטוריה נייחת"). לה רואה לדורי טען שניתן לראות בהיסטוריה של לנגדוק גלים של פריחה ושקיעה שביסודם השתנו מעט מאוד לאורך הזמן.
לה רואה לדורי טען שהסממן הבולט בהווי של לנגדוק היה תרבות של אנשים שחיו שם. הוא טען שהסיבה שבגינה אנשי לנגדוק לא יכלו לשבור את מעגלי ההתקדמות והנסיגה נגרמה לא כל כך בשל גורמים טכנולוגיים, אלא מכיוון שהתרבות מנעה מאנשים להתפתחותן של טכנולוגיות ופרקטיקות חקלאות מתקדמות יותר. לפי השקפתו של לה רואה לדורי, הרי ש"מבנים" שמורכבים מחומרים ותבניות מנטליות המשתנים באיטיות שעומדים בבסיס השינויים הדרמטיים יותר ולפי דעתו של לה רואה לדורי הרי ש"צרופי נסיבות" של מגמות ואירועים, בהם היסטוריונים מתמקדים בדרך כלל, הם פחות חשובים. לה רואה לדורי, בדומה לברודל, האמין שההיסטוריה מורכבת מ"מבנים", אולם בשונה מברודל, גילה לה רואה לדורי עניין בביוגרפיה וב-histoire évènementielle (היסטוריה של אירועים), אותה פטר ברודל כלא רלוונטית.
עבודתו הידועה ביותר היא "מונטיו (Montaillou): חיי כפר באוקיטן (occitan) בשנים 1324-1294", אותה פרסם בשנת 1975[2]. הספר הוא מחקר על הכפר מונטיו באזור לנגדוק שבדרום צרפת בזמן מאבק הכנסייה הקתולית בקתרים. לה רואה לדורי נעזר ברשימות מפורטות של חבר האינקוויזיציה, ז'אק פורנייה, ששירת כבישוף פמייה בשנים 1325-1318 והפך לימים לאפיפיור בנדיקטוס ה-12, זאת על מנת לפתח מחקר רב-שכבות של החיים בכפר הצרפתי הקטן במהלך שנים אחדות. לה רואה לדורי השתמש ברשומות החקירה אותה ניהל פורנייה על מנת לצייר תמונה של עולמם החומרי והרוחני של הכפריים. לה רואה לדורי בחן את הראשון על רקע השתקפותו בפרקטיקות החקלאיות, בנעשה בתוך הבתים, ביחסיהם עם כפרים אחרים ועם כוח חילוני וכנסייתי ואת האחרון כפי שהשתקף באמונותיהם לגבי האל, הגורל, המין, המוות, החיים, הנישואים, הכשפים, החלל, הזמן והישועה.
עבודה ידועה אחרת של לה רואה לדורי היא "קרנבל ברומא"[3] שעוסקת בטבח של כעשרים בעלי מלאכה בעת הקרנבל השנתי בעיר רומאן (Romans), צרפת, בשנת 1580. בספר זה לה רואה לדורי השתמש בשני הדיווחים היחידים מפי עדי ראייה של הטבח (אחד מהם היה עוין כלפי קורבנות הטבח, והאחר, סימפתטי), לכך הוא צירף מידע כמו רשומות מגפה ורשומות משלמי המסים והוא בחן את הטבח כעולם בזעיר אנפין של החיים הפוליטיים החברתיים והדתיים של החברה הכפרית במחצית השנייה של המאה ה-16 בצרפת.
מחקרים דומים בהיסטוריה חברתית שפרסם לה רואה לדורי כוללים את "יסמין המכשפה"[4] ואת "הקבצן והפרופסור: דרמת משפחה בת המאה ה-16".[5]
ב"יסמין המכשפה" הלך לה רואה לדורי בעקבות קרלו גינצבורג שטען שרעיון הכישוף כפי שנראה בעיני האיכרים היה שונה מאוד מרעיון הכישוף כפי שנראה בעיני השופטים ואנשי הכנסייה. על מנת להבין את "תפקידו החברתי של הכישוף", השתמש לה רואה לדורי בשיר מ-1842 "פרנקואנטו" (Françouneto), מאת ז'אק בו (Jacques Boè) והתבסס על סיפור עם כפרי צרפתי מסורתי. לה רואה לדורי טען שהשיר מכיל עקבות רבים של אמונות עממיות בדבר הכישוף בצרפת הכפרית של המאות ה-17 וה-18. לה רואה לדורי טען ש"פשעה" של ה"מכשפה" פרנקואנטו היה הפרת הקוד החברתי הבלתי כתוב של "עושר מוגבל", כלומר היא הגדילה את הונה העצמי על חשבון אחרים. ב"הקבצן והפרופסור", השתמש לה רואה לדורי במכתבים וזיכרונות של משפחת פלטר (Platter) על מנת לבחון את הערכים החברתיים של המאה ה-16, במיוחד בהתייחס לדת, רפואה, פשע, חינוך ותשלום מס.
אם כי לה רואה לדורי נודע במיוחד בשל מחקריו ב"מיקרו היסטוריה", הרי שהוא גם חקר את ההיסטוריה הפוליטית של צרפת בשנים 1460–1774. אחד מספריו המפורסמים ביותר על היסטוריה פוליטית הוא "מדינת המלוכה הצרפתית: 1610-1460",[6] לה רואה לדורי התחקה אחרי התפתחותה של המדינה הצרפתית בשנים 1460–1610. הוא טען שעיקר מעייניו של הכתר הצרפתי היו נתונים לכלכלה, לרפורמציה ולפוליטיקה האריסטוקרטית, וכי הסיבות העיקריות לגידול המדינה הצרפתית היו התרחבות צבאית לאיטליה, פרובאנס ובורגונדיה ויריבות עם ספרד. בספר ההמשך שלו "השלטון הישן"[7] טען לה רואה לדורי שהיה קשר קרוב בין מדיניות הפנים למדיניות החוץ של הכתר הצרפתי. במיוחד, הוא טען שתקופות הסמכותיות במדיניות הפנים באו בד בבד עם תוקפנות במדיניות החוץ ולעומת זאת תקופות של ליברליזם במדיניות הפנים עלו בקנה אחד עם תקופות של שלום במדיניות החוץ. למרות מעידות מסוימות בשנות החמישים של המאה ה-18, טען לה רואה לדורי ששלטונו של לואי ה-15 היה מאופיין בליברליזם מבית ושלום בחוץ בעוד ששלטונו של לואי ה-14 והקרדינל רישילייה עמד בסימן תוקפנות וריכוזיות. בשלהי ספרו בן שני הכרכים הצהיר לה רואה לדורי שצמיחת הפופולריות של רעיונות ההשכלה, אנטי-כנסייה והליברליזם שרווחו בצרפת של 1774, פילסו בפניה את הדרך למהפכה הצרפתית.
לה רואה לדורי נודע גם בשל היותו אחד מההיסטוריונים הסביבתיים המודרניים הראשונים, היות שעבודתו התמקדה בפעילות אנושית המתרחשת לאור שינוי סביבתי, כמו גם בגורמים סביבתיים המשפיעים על ההיסטוריה האנושית.
הוא היה היסטוריון פורה ביותר, מורהו הרוחני היה פרנאן ברודל, מהבולטים שבהיסטוריונים של אסכולת האנאל. בראשית שנות השבעים ייסד לדורי את תנועת "ההיסטוריה החדשה" (Nouvelle histoire). לה רואה לדורי היה מחשובי היסטוריוני ה"מיקרוהיסטוריה", שבה היסטוריון משתמש באירוע, זירת התרחשות, משפחה או חיים על מנת לחשוף את ה"מבנים" שמרכיבים את חיי בני האדם בתקופה אותה הוא חוקר. חוקרים אחדים כמו ניאל פרגוסון פקפקו בערכה של ה"מיקרוהיסטוריה" בטענם שטעות להניח שמחקר כפר אחד, תקרית אחת או משפחה אחת יקרב אותנו להבנה טובה ומקיפה יותר של צרפת, לא כל שכן של יתר אירופה. ביקורת אחרת שנמתחה על לדורי הייתה על שימושו במונח "מבנים", מבקריו טענו שהוא מעולם לא הגדיר או הסביר למה "מבנים" משתנים לאורך הזמן או אפילו אם ה"מבנים" שלדורי מתיימר למוצאם קיימים.
לה רואה לדורי היה חבר המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF) בשנים 1945–1963. הוא עזב את המפלגה לאחר שהמרד ההונגרי ב-1956 עורר בו תהיות רבות. מאז ועד למותו הוא ניתח את הנושאים הפוליטיים ואת הטוטליטריות הקומוניסטית בספריו.[8]
עמנואל לה רואה לדורי עבד גם על ההיסטוריה של אזורי צרפת[9] ועל אנתרופומטריקה היסטורית כמו גם על השפעת שינויי האקלים על ההיסטוריה האנושית. מלבד ספריו, לה רואה לדורי היה מסאי פורה שכתב על מגוון נושאים כמו השימוש במחשבים כמתודה למחקר היסטורי, שיעורי העבריינות בצבא הצרפתי במאה ה-19, התפשטות המחלות הגלובליות ואמונת האיכרים הצרפתים שכישוף יכול לגרום לאימפוטנציה. לדורי היה אינטלקטואל בולט בצרפת וכתב לעיתונים Le Nouvel Observateur, L'Express ולה מונד והופיע לעיתים קרובות בטלוויזיה הצרפתית.
ספריו
- Les Paysans de Languedoc - 1966
- Montaillou, village occitan, 1975, מסת"ב 0-394-72964-1 (English), מסת"ב 2-07-032328-5 (French)
- Le Territoire de l'historien Vol. 1 - 1973
- Le Territoire de l'historien Vol. 2 - 1978
- Le Carnaval de Romans, 1579-1580 - 1980
- Histoire du climat depuis l'An Mil, 1983
- L'État royal - 1987
- L'Ancien Régime - 1991
- Le Siècle des Platter (1499-1628), Le mendiant et le professeur - 1995
- Saint-Simon, le système de la Cour - 1997
- Histoire de la France des Régions - 2001
- Histoire des paysans français, de la peste noire à la Révolution - 2002
- Histoire humaine et comparée du climat - 2004
- Abrégé d'Histoire du climat - 2007
ביבליוגרפיה
- Barzun, Jacques Clio and the Doctors: Psycho-history, Quanto-history and History, Chicago, II: University of Chicago Press, 1974
- Burke, Peter The French Historical Revolution: The Annales School, 1929-1989, Cambridge: Polity Press, 1990
- Cantor, Norman Inventing the Middle Ages: the Lives, Works and Ideas of the Great Medievalists in the Twentieth Century, New York: W. Morow, 1991
- Carrard, P. "The New History and the Discourse of the Tentative: Le Roy Ladurie's Question Marks" pages 1–14 from Clio, Volume 15, Issue #1, 1985
- Carrard, P. Poetics of the New History: French Historical Discourse from Braudel to Chartier, Baltimore, M.D.: Johns Hopkins University Press, 1992
- Hartigan, F.X. "Montaillou" pages 275-283 from Proceedings of the Annual Meeting of the Western Society for French History, Volume 21, 1994
- Himmelfarb, Gertrude The New History and the Old: Critical Essays and Reappraisals, Cambridge: Cambridge University Press, 1987
- Newman, E.L. "Le Roy Ladurie's Magic: Jasmin's Witch" pages 285-292 from The Proceedings of the Annual Meeting of the Western Society for French History, Volume 21, 1994
- Sonnino, P. "Les paysans de Languedoc: vingt-sept ans aprèś" pages 293-300 from The Proceedings of the Annual Meeting of the Western Society for French History, Volume 21, 1994
- Stone, Lawrence "In the Alleys of Mentalité" pages 20–23 from New York Review of Books, Volume 26, Issue #17, November 8, 1979
- Willis, F.R. "The Contribution of the Annales School to Agrarian History: a Review Essay" pages 538-548 from Agricultural History, Volume 52, Issue #4, 1978
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
- ^ המקור הצרפתי Montaillou, village occitan de 1294 à 1324; התרגום לאנגלית Montaillou: The Promised Land of Error.
- ^ המקור הצרפתי Le Carnival de Romans: de la chandeleur au mercredi des cenders; התרגום לאנגלית Carnival in Romans.
- ^ המקור הצרפתי La sorcière de Jasmin; התרגום לאנגלית Jasmin's Witch.
- ^ המקור הצרפתי Le siècle des Platter, 1499-1628; התרגום לאנגלית The Beggar and the Professor: a Sixteenth Century Family Drama.
- ^ המקור הצרפתי L'Etat royal: de Louis XI à Henri IV, 1460-1610; התרגום לאנגלית The French Royal State: 1460-1610.
- ^ המקור הצרפתי Ancien Régime: de Louis XIII à Louis XV, 1610-1774; התרגום לאנגלית The Ancien Régime.
- ^ Ouverture, société, pouvoir : De l’Edit de Nantes à la chute du communisme (2004) וכן Les grands procès politiques ou la pédagogie infernale (2002).
- ^ Histoire de France des régions, 2004
37537671עמנואל לה רואה לדורי