עמינדב אלטשולר
עמינדב אלטשולר (תרס"א, 1901 - ג' בניסן תשכ"ח; 1 באפריל 1968) היה איש "ההגנה", שעסק בגאולתן של אדמות הנגב.
תולדותיו
נולד ברחובות, בנם הצעיר של מחלה ויצחק זאב אלטשולר, מחלוצי העלייה הראשונה, שהיו ממייסדי המושבה. בשנת 1918 התנדב אלטשולר לגדודים העבריים. בשנים 1923-1920 עסק באימון שוטרים בעיר טבריה, ולאחר מכן שירת במשטרה העברית של תל אביב עד 1930. היה חבר בהגנה.
בשנת 1930 הצטרף אלטשולר למשה סמילנסקי בגאולת קרקעות בנגב. הוא דיבר ערבית על בוריה, הכיר את מנהגי הבדואים ונודע בכינוי חווג'ה אמין. הדבר סייע לו ליצור קשרים עם ראשי ההנהגה המקומית בנגב ובעזה, וכך יצר חוזי קנייה לכשישים אלף דונם של קרקעות שהיו בבעלות ערבית. בעקבות משבר כלכלי שפקד את היישוב, נבצר מסמילנסקי לקיים את החוזים ולשלם את סכומי הכסף למוכרים הערבים, וגאולת הקרקעות הועמדה בסכנה. קיום ההסכמים עבר לידי הקרן הקיימת לישראל, ואלטשולר המשיך לעסוק בתחום זה בשליחותה.
למרות גזירות הספר הלבן, לפיה נכלל הנגב כולו באזור שבו אסורה לגמרי כל העברת קרקע ליהודים, הצליח אלטשולר להמשיך בגאולת הקרקעות. לשם כך הוא זייף תאריכים מוקדמים מן התקופה שקדמה לגזירות הספר הלבן. בסך הכל הצליחו אלטשולר ועמיתו חירם דנין לגאול כרבע מיליון דונם. השטחים שנרכשו והועברו לבעלות יהודית שימשו בסיס להתיישבות היהודית בנגב. במשך שנים היה אלטשולר התושב היהודי היחיד בבאר שבע הערבית, אך בתקופת המאורעות עקר מבאר שבע ועבר להתגורר בבית אשל. הוא נהג להסתובב במרחבי הנגב ברכב משוריין של "ההגנה" כדי שיוכל להמשיך בפעילותו.
בשנת 1939 התמנה אלטשולר לקצין ביטחון בדרום ים המלח מטעם חברת האשלג. בשנת 1942 חזר לפעילות של גאולת האדמות בנגב, עד להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, בכ"ט בנובמבר 1947. על השטחים שנגאלו על ידו הוקמו, בשנת 1943, שלושת המצפים הראשונים בנגב: גבולות, בית אשל ורביבים. על שטחים אחרים בנגב שנגאלו על ידו הוקמו כעבור שלוש שנים, ב-6 באוקטובר 1946, יישובי 11 הנקודות. הנשיא חיים ויצמן והרב אברהם יצחק הכהן קוק כינוהו "גואל אדמות הנגב".
בהכירו את שפתם ומנהגיהם, התרועע אלטשולר עם בני השבטים הבדואים בנגב ועם נכבדי הערבים בבאר שבע ועזה, והדבר סייע לו לשאוב מהם מידע לצורך פעילותו. כאשר שמע כי שטח אדמה גדול בדרך לבית גוברין, שהיה שייך לעשיר ערבי, עומד להימכר לבנק הערבי, מיהר להגיע אל בעל האדמות ועל דעת עצמו נקב בסכום גבוה יותר מזה שהציע הבנק הערבי. רק לאחר מכן השיג את הסכמת יוסף ויץ (שהיה גיסו) לעסקה וסכומי הכסף גויסו לצורך ביצועה. על אדמות אלו הוקם הקיבוץ גלאון.
לאחר קום המדינה המשיך אלטשולר להתגורר בנגב ועבד בשרות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בשנת 1952 שב לרחובות והתמנה לממונה על השמירה במושבה.
משפחתו
אלטשולר היה נשוי לפנינה בת אליעזר וולטוך. בנותיהם: אביבה קופרמינץ, אמו של האמן יורם קופרמינץ, ודליה פלד.
אחיו הוא נקדימון אלטשולר, אביו של גדעון אלטשולר. גיסיו, נושאי אחיותיו, הם: יוסף ויץ וגרו גרא.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "עמינדב אלטשולר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5246
- דוד תדהר (עורך), "עמינדב אלטשולר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3597
- חרות אלטשולר, משפחות אלטשולר-ויץ, בתוך: סיפורי משפחות, עורך זאב ענר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1990, עמ' 32-26.
- נפטר ע. אלטשולר, מעריב, 8 באפריל 1968
24884140עמינדב אלטשולר