עלי באבא וארבעים השודדים
עלי באבא (בערבית: علي بابا) הוא דמות מהסיפור עלי באבא וארבעים השודדים (בערבית: علي بابا والأربعون لصا). סיפור זה, הכלול בגרסאות שונות ורבות של מקבץ הסיפורים אלף לילה ולילה, צורף לגרסה האירופית במאה ה-18 על ידי המתרגם הצרפתי אנטואן גלן (Antoine Galland). זהו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר מבין סיפורי אלף לילה ולילה והוא זכה למגוון גרסאות בספרים, סרטים ועוד. כמו כן, פורסמה גרסת ילדים במאה ה-19 בה דאגו להוריד את החלקים האלימים .
הסיפור עוסק בעלי באבא, חוטב עצים עני אשר מגלה את מערת ארבעים השודדים הסודית ומצליח להיכנס אליה עם הסיסמה "שומשום היפתח". השודדים מגלים זאת ומנסים להרוג את עלי באבא, אך לצערם הרב שפחתו הנאמנה מסכלת את מזימתם. בתמורה, הוא מחתן אותה עם בנו ומצליח לשמור על סוד המערה והאוצר הסודי.
רקע היסטורי על הספר והסיפור
סיפורי אלף לילה ולילה הם אוסף של סיפורי עם ערביים שמקורם בפרס, הודו, סין ובעמי ערב השונים. הסברה הרווחת כי האוסף הראשון של סיפורי אלף לילה ולילה נכתב במאות ה-9-8. אוסף סיפורי אלף לילה ולילה תורגמו לראשונה מערבית על ידי המתרגם הצרפתי, אנטואן גלן, שקרא ל-12 כרכיו בשם, Les Mille et une nuits, contes arabes traduits en français – "אלף לילה ולילה – סיפורי ערב מתורגמים לצרפתית". זהו התרגום הראשון מערבית של אוסף הסיפורים והוא פורסם בין השנים 1717-1704. גלן היה אוריינטליסט צרפתי שחי במאה ה-18 והודה כי הסיפור "עלי באבא וארבעים השודדים", כמו גם הסיפור על "אלאדין ומנורת הקסמים", לא הופיעו בטקסט הערבי המקורי וכי הוא שמע אותם ממספר סיפורים חלאבי בשם חנא דיאב (בערבית: حنا دياب). בתאריך ה-27 במאי 1709, הכניס גלן לראשונה ליומנו את הפתיחה של הסיפור "עלי באבא וארבעים השודדים" ששמע מדיאב, אף יש חוקרים הטוענים כי תרגומו של גלן היה חסר לעומת המקור.[1][2]
בעברית, התרגום הראשון לספר "אלף לילה ולילה" יצא לאור בין השנים 1971-1947 ב-32 כרכים שונים על ידי יוסף יואל ריבלין, מזרחן ישראלי וחבר האקדמיה ללשון העברית. ריבלין תרגם את הספר מהמקור בערבית, אותו מקור ששימש את גלן לתרגומו בצרפתית. ישנה גרסה עברית נוספת של ד"ר חנה עמית-כוכבי שיצאה לאור בין השנים 2010-2008 ונקראה "לילות ערב". על עבודת התרגום קיבלה עמית-כוכבי את פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת לשנת 2010.
הסיפור
באחת מערי ח'וראסאן (בערבית: خراسان) שבפרס, חיו שני אחים, עלי באבא וקאסם. לאחר שאביהם מת, התחלקו השניים שווה בשווה בירושה הדלה שהשאיר להם. קאסם נשא אישה שירשה אחוזות, גנים, כרמים, חנויות וחפצים יקרי ערך, בעוד שעלי באבא נשא אישה ענייה כמותו וכדי לכלכל את ביתו נאלץ לעבוד כחוטב עצים.[3][4]
יום אחד, בעת שעלי באבא שהה ביער וכמעט סיים לחטוב את עציו לאותו היום, ראה מרחוק כנופיה גדולה המונה 40 גברים רכובים על סוסים בדרכם לכיוונו. מהחשש פן יפגעו בו, טיפס עלי באבא על עץ גבוה וצפה על הכנופיה. להפתעתו, גילה שאותם 40 גברים היו שודדים שעל סוסיהם שקי סחורות יקרות, ומנהיגם פילס את דרכו לכיוון סלע החוסם מערה. באותה מערה נמצא אוצר חבוי, חסום בסלע קסום הנפתח רק בהישמע המילים "שומשום, היפתח!". לאחר שיצאו השודדים מהמערה, ציווה מפקדם על הסלע "שומשום, היסגר!" והשודדים הסתלקו מהמקום במהרה. עלי באבא ירד מן העץ והחליט לבחון בעצמו את המערה, לאחר שהשתמש בסיסמה, נכנס פנימה ולהפתעתו גילה מערה רחבת ידיים ומוארת היטב. הוא לקח לעצמו כמה שקי זהב שחמוריו יכלו לסחוב, סגר אחריו את המערה ושם דרכו חזרה לביתו.[4][3]
כשחזר עלי באבא לביתו, אשתו ראתה את השקים מלאי הזהב וחששה שגנב אותם, אך עלי באבא הרגיע אותה ואמר לה כי אינו גנב כל זמן שהגונב מגנב פטור.[4] אשתו של עלי באבא חשקה בידיעת כמות ושווי הזהב שהגיע לביתה, לכן פנתה לאשת גיסה קאסם לבקש מאזניים. אשת קאסם, שידעה כי עלי באבא ואשתו עניים, תהתה לעצמה מדוע אשת עלי באבא צריכה מאזניים והחליטה למרוח את תחתית כף המאזניים בשעווה על מנת לגלות מה הם שקלו. להפתעתה הרבה, מצאה אשת קאסם מטבע זהב דבוק לאחד מכפות המאזניים ורצה לספר לבעלה. מרוב קנאה, קאסם פנה לאחיו והפעיל עליו לחץ על מנת שזה יגלה לו מאין הזהב, לבסוף עלי באבא ויתר וגילה לאחיו את סוד המערה ואת סיסמת הכניסה והיציאה ממנה. למחרת בשעה מוקדמת בבוקר יצא קאסם לכיוון המערה, ולקח איתו עשר פרדות הנושאות עליהן תיבות ענק על מנת למלא מכל טוב ולהביא עמו חזרה העירה. הוא נכנס למערה בעזרת מילות הקסם, "שומשום, היפתח!" אך מרוב התרגשות ורברבנות שכח את מילות היציאה ממנה. לאחר שניסה מספר רב של שמות גרגירים כסיסמת היציאה ונחל כישלון, הבין קאסם כי נשקפת לו סכנת חיים והוא עומד לשאת בתוצאות תאוות הבצע שלו. השודדים הגיעו ומצאו את פרדותיו של קאסם מחוץ למערה ותהו על מה הדבר, מנהיג השודדים קרב לסלע המערה ומשאמר את סיסמת הכניסה, קאסם החליט לנסות את מזלו ולברוח. בריצתו החוצה מהמערה, נתקל קאסם בחרבותיהם השלופות של השודדים ואלו הרגו אותו בהינף יד. מנהיג השודדים החליט לבתר את גופתו של קאסם לארבע חתיכות ולשים אותן בכניסה למערה לאור אזהרה ולמען יראו וייראו. כאשר הגיע הערב וקאסם לא חזר, אשתו מלאת חרדה פנתה לעלי באבא במטרה שיעזור לה. עלי באבא קם בבוקר, פנה לכיוון המערה וגילה את גופתו המבותרת של אחיו בכניסה אליה.[4][3]
עלי באבא החליט להביא את הגופה המבותרת חזרה הביתה יחד עם שקי זהב נוספים, פנה לבית גיסתו ואת הדלת פתחה לו שפחת אחיו, מרג'אנה (בערבית: مَرْجَانَة), שפחה כושית, יפת פנים, בעלת דעה, שכל נוקב, יוזמה נעלה, אומץ גברים וכושר המצאה תחבולני. משהכיר עלי באבא את תכונותיה הטובות של מרג'אנה, הטיל עליה משימה קשה: לגרום למות קאסם להיראות כמוות טבעי. ראשית, פנתה מרג'אנה לרוקח שגר בסביבה, וביקשה ממנו תרופות לאדונה קאסם בטענה שהוא חולה במצב סופני וימיו ספורים. לאחר שווידאה כי השכנים של אדונה שמעו שהוא מת, פנתה לסנדלר זקן וחביב הידוע בשם באבא מוסטפא (בערבית: بابا مصطفى), שילמה לו בנדיבות מספר מטבעות זהב והובילה אותו כשעיניו מכוסות לבית אדונה. שם, במהלך הלילה, באבא מוסטפא תפר את חלקי גופתו של קאסם לגופה אחת כדי שאף אחד מאנשי העיר לא יחשוד. עלי באבא ומשפחתו יכלו בשלב זה לקבור את קאסם קבורה ראויה מבלי שאף איש בעיר יעלה צל של חשד לגבי מותו של קאסם.[4][3]
משחזרו השודדים למערה שלהם, מצאו כי גופתו המבותרת של קאסם איננה והבינו כי אדם נוסף היה חייב לדעת את הסוד שלהם, באותו רגע החליט מנהיגם לצאת לחפש את אותו אדם, הלא הוא עלי באבא. המנהיג ביקש מתנדב אמיץ, שירד לעיר במסווה של נוסע נכרי וישיג מידע במרמה מתושבי העיר בדבר גופתו של האדם שביתרו, מי הוא היה והיכן התגורר. אחד מהשודדים התנדב, הגיע לעיר ונתקל בזקן החביב באבא מוסטפא, האחרון ציין כי לא מזמן תפר גופת גבר מבותרת. השודד הבין כי הגופה שהזקן תפר, הייתה חייבת להיות הגופה שהשודדים ביתרו וביקש ממנו להוביל אותו לבית שבו הוא ביצע את תפירת הגופה. כיוון שהזקן הובל בעיניים מכוסות לביתו של קאסם, השודד כיסה את עיניו, שילם לו בנדיבות, וכך הצליח לשחזר את צעדיו עד אשר הגיעו לדלת ביתו של קאסם. כיוון שכל דלתות הבתים באזור היו זהות, לקח השודד גיר לבן וסימן את הדלת שהצביע עליה באבא מוסטפא כדי שהשודדים יוכלו להגיע ולנקום את גניבת אוצרם. השודד חזר להר וסיפר לשאר השודדים את שאירע.[4][3]
למחרת בבוקר, כשחזרה מרג'אנה מהשוק, ראתה את סימן הגיר הלבן על דלת הבית ותהתה האם זהו מעשה קונדס או שמא מישהו מנסה לפגוע בעלי באבא ומשפחתו. מהחשש לחיי משפחת אדונה החדש, לקחה גיר לבן וסימנה את כל דלתות השכנים באותו סימן. באותו הלילה, הגיעו השודדים לעיר בקבוצות קטנות על-מנת לא ליצור מהומה בעיר, כשהגיעו לאזור המגורים ראו כי כל דלתות האזור מסומנות בסימן הגיר הלבן וכשהבין המנהיג כי אין תועלת בכך, חזר עם אנשיו להר ושם ערף את ראשו של השודד הבודד. לבקשת מנהיג השודדים התנדב שודד אמיץ עוד יותר לביצוע משימת איתור בית האדם שביתרו. אותו שודד יצא מוקדם בבוקר ופגש את באבא מוסטפא, שילם לו בנדיבות, הובילו בעיניים מכוסות לדלת הבית והחליט הפעם לסמן את הדלת בסימן אדום קטן על מנת שתיבדל משאר דלתות האזור. למחרת, יצאה מרג'אנה שוב לשוק ומשחזרה לביתה ראתה את הסימן האדום שלא אבד מעיניה, הגיעה לאותה מסקנה שהדבר מסמן רעות וסימנה את כל דלתות השכנים באותו סימן אדום. כשהגיעו השודדים באותו הלילה, גילה מנהיגם כי שוב אין ביכולתו לזהות את הבית הנכון, ובשובם להר ערף את ראשו של השודד המתנדב.[4][3]
מנהיג השודדים הבין כי אין תועלת בדבר ולכן החליט ליזום מזימה שהוא בעצמו יוביל, על מנת להגיע לביתו של עלי באבא, לרצוח את בני הבית ולהחזיר את מטבעות הזהב האבודים. מנהיג השודדים יצא לעיר וביקש לדבר עם באבא מוסטפא ואחרי שזה הוביל אותו לבית עלי באבא, שינן מנהיג השודדים את הדרך וספר את הדלתות עד הדלת של עלי באבא כך שלא היה צורך בסימן. המנהיג חזר לחבורתו וציווה עליהם ללכת ולקנות ארבעים נאדות שמן גדולים ועשרים פרדות. כעבור יומיים, השיגו השודדים את שחפץ מנהיגם, והאחרון הכניס כל אחד מ-38 השודדים שנשארו לתוך הנאדות ואת שני הנאדות הנותרים מילא בשמן. המנהיג התחפש לסוחר שמן ויצא עם הפרדות העמוסות בשודדים לכיוון העיר ולביתו של עלי באבא. כשהגיע אל הבית, ביקש המנהיג ללון במקום כי הוא עייף מן המסע, ותכנן בחסות הלילה להעיר את שודדיו ולרצוח את בני הבית. עלי באבא קיבל בזרועות פתוחות את מנהיג השודדים וציווה על מרג'אנה להכין סיר מרק למחרת בבוקר. משהלכו לישון, מרג'אנה ירדה להביא שמן מן הנאדות וגילתה כי מתחבאים בהם השודדים והם מעוניינים בנקמה. מרג'אנה לא חשבה פעמיים, לקחה שמן מהנאדות המלאים בשמן, הרתיחה אותו ושפכה בכל אחת מהנאדות שבהם התחבאו השודדים. כך הרגה מרג'אנה את השודדים והצילה שוב את עלי באבא ובני הבית. מרג'אנה התחבאה בשיחים והמתינה למנהיג השודדים שיגיע ויראה את גורל שודדיו. מנהיג השודדים הגיע לנאדות וגילה כי השודדים כולם מתים, מחשש לחייו החליט לברוח כל עוד נפשו בו, כל זאת בזמן שמרג'אנה צפתה במעשיו. למחרת בבוקר סיפרה מרג'אנה לעלי באבא את שהתרחש במהלך הלילה ובימים האחרונים, הראתה לו את השודדים המתים בתוך נאדות השמן וסיפרה לו כי סוחר השמן שאירח בלילה הוא לא אחר ממנהיג השודדים בתחפושת. עלי באבא הודה למרג'אנה על אומץ ליבה ותושייתה והחליט להעניק לה את חירותה, לאחר מכן קבר עלי באבא את 38 השודדים בחצרו יחד עם העבד הנוסף שלו עבד-אללה.[4][3]
באשר למנהיג השודדים, לאחר שחזר למערה כשהוא מובס וכל כנופייתו הושמדה, החליט בו בלילה להגות תוכנית נקמה על-מנת להרוג את עלי באבא. למחרת בבוקר, קם ויצא לכיוון העיר במסווה של סוחר ושמו ח'ואג'ה חוסיין (בערבית: خواجا حسين). בשוק, שכר חנות אריגים ובדים יקרים, שאותה תחזק באמצעות האריגים והבדים יקרי הערך שהוא וכנופייתו שדדו ואכסנו במערה ביער. לאחר שהתיידד כמעט עם כל תושבי העיר והיה חביב על כולם, התיידד חוסיין עם מוחמד, בנו של עלי באבא שירש את חנותו של קאסם בשוק. חוסיין לימד את מוחמד את עקרונות המסחר והתיידד עמו כשהבין שהוא בנו של עלי באבא. אחרי זמן מה, פנה מוחמד לאביו בבקשה לארח את חברו החדש בביתו ולערוך לו סעודה, עלי באבא הסכים והזמינו לסעודת יום שישי שתוכננה מראש על ידי מרג'אנה.[4][3]
כשהגיע יום שישי, ולאחר תפילת הצהריים במסגד, הגיעו מוחמד ועמיתו לביתו של עלי באבא. לאחר שכנועים רבים הסכים חוסיין להיכנס ולשבת לארוחת שישי אך ביקש שהאוכל לא יומלח. מרג'אנה, שעבדה במטבח על ארוחת יום השישי, התפלאה מי הוא האדם שלא ממליח את האוכל שלו ויצאה החוצה לבדוק את הדבר. ברגע שהתבוננה בפניו של חוסיין זיהתה כי הוא מנהיג השודדים וממבט בוחן עוד יותר שמה לב כי הוא מחביא פגיון תחת בגדיו. מרג'אנה שמה לעצמה מטרה לעצור אותו פן יקרה אסון. לאחר שהגישו את הקינוחים, לבשה מרג'אנה בגדי רקדנית, עבד אללה לקח את התוף ויצאו שניהם לחצר על-מנת לבדר את הנוכחים בריקוד, כפי שנהגו לבדר את עלי באבא בשאר הערבים. במהלך הריקוד שלפה מרג'אנה פגיון שהחביאה תחת בגדיה ורקדה עמו ריקוד כאשר היא מעבירה את הפגיון על גופם של הנוכחים. מרג'אנה לקחה את התוף כדי לבקש כסף, בידה האחת תוף ובידה השנייה הפגיון. ראשית, עברה אצל עלי באבא וזה זרק לה דינר, משם עברה למוחמד וגם זה זרק לה דינר. כשעברה אצל מנהיג השודדים, בעת שבא להוציא דינר מכיסו, נעצה בלבו את הפגיון.[4][3]
עלי באבא ומוחמד, המומים לנוכח המראה, קמו וקיללו את מרג'אנה בגלל פעולתה התמוהה, אולם מרג'אנה הרגיעה אותם וחשפה בפניהם את זהותו האמיתית של ח'ואג'ה חוסיין הלא הוא סוחר השמן ומנהיג השודדים. עלי באבא הבין כי מרג'אנה שוב הצילה אותו מחורבן ולכן החליט להשיא אותה לבנו מוחמד כאות תודה והכרה. מאז מות אחיו קאסם, נמנע עלי באבא להגיע למערת האוצר מחשש שישנם עוד שני שודדים, כיוון שמרג'אנה הרגה רק 38 שודדים ואת המנהיג. כעבור שנה, כשהבין עלי באבא כי לא נשקפת סכנה לחייו, לקח את בנו מוחמד ליער ושם הובילו לכניסה למערה שהייתה כעת סבוכה, דבר שחיזק את דעתו של עלי באבא כי לא נשאר זכר לכנופיית השודדים. עלי באבא לימד את בנו את סיסמת הכניסה, הובילו פנימה ושניהם לקחו מהמערה את כל מה שיכלו לשאת. כך סיסמת "שומשום היפתח" עברה בדורות משפחתו של עלי באבא והם חיו בהדר ופאר בעיר וזכו לכבוד והוכרה מצד התושבים.[4][3]
השפחה מרג'אנה כאבן בוחן לתפיסת העבדות בחברה המוסלמית הימי ביניימית
סיפורי אלף לילה ולילה הם אחד המקורות המשמעותיים לחקר החברה המוסלמית הימי ביניימית. כמקרה בוחן לטענה זו נתמקד בשפחה מרג'אנה ותפיסת החברה המוסלמית את העבדות באותה תקופה. בחברה המוסלמית הימי ביניימית היה נהוג להביא עבדים מאזור אתיופיה, סודאן (בערבית: ארצות השחורים, ובערבית בת-התקופה הכוונה לאפריקה שמדרום לסהרה), גאורגיה והקווקז. כנהוג בחברות עבדים, גם בחברה המוסלמית הם היו מעוטי זכויות, תחת סמכות בעליהם, ללא קשר לדתם או גילם.[5]
בסיפורנו, קאסם נישא לאשה שירשה הון רב ולקח לעצמו שפחה, אותה שפחה הייתה מרג'אנה השחורה ויפת התואר ששירתה את קאסם וביצעה את משימותיה השונות בבית. בחברה המוסלמית הימי ביניימית רווחה הטענה כי השפחות מאותן אזורים ניחנו ביופי רב ועבודתן בבית אדונם הייתה בעיקר בישול, תפירה, משימות בזויות, נגינה וריקוד.[5] לאחר מותו של קאסם, עלי באבא לוקח את אשת אחיו לאשה ואת מרג'אנה כשפחתו. בימי הביניים היה נהוג שעבד/שפחה שלא שוחררו, בעת מות בעליהם הופכים לרכוש יורשו של בעליהם המת.[5] במקרה של עלי באבא, הוא היה היורש היחיד לקאסם ולכן ירש את השפחה מרג'אנה.
מכאן מתחיל הסיפור להיות דרמטי ומותח כאשר מרג'אנה מסכלת כל ניסיון של השודדים להגיע ולרצוח את עלי באבא מפני שגילה את סוד המערה. בתמורה להצלת בני הבית, עלי באבא מחליט לשחרר את מרג'אנה ולהשיא אותה לבנו מוחמד. בחברה המוסלמית הימי ביניימית, בעל העבד/שפחה יכול להחליט למי להשיא אותו/אותה אך לא יוכל להפריד ביניהם לאחר המעשה.[6] בסיפורנו, בנו של עלי באבא אף טוען כי רצה את מרג'אנה לאשה עוד לפני שאביו החליט על כך.[4][3] בנוגע לעניין הנישואין בחברה המוסלמית הימי ביניימית, היה נדיר לראות שפחה ששוחררה מבלי שנישאה לגבר שיכול לתמוך בה ולספק לה בית, לבוש ואוכל. בעיקרון, גם אחרי ששוחררו, היו העבדים והשפחות חייבים בנאמנות לבעליהם המשחררים, והבעלים חייבים להמשיך ולדאוג להם.[6][5] כך גם בסיפורנו, עלי באבא משיא את מרג'אנה לבנו בידיעה שהאחרון ידאג לכלכל את מרג'אנה, הרי האוצר החבוי גלוי רק למשפחתו שלו.
על אף הכותרת, המציבה את עלי באבא כדמות המרכזית, בסיפור "עלי באבא וארבעים השודדים" ניתן לראות כי מרג'אנה היא הגיבורה. מרג'אנה גרמה למותו של קאסם להיראות טבעי על ידי כך שדיברה עם הרוקח בדבר תרופה למחלתו ושיחדה את באבא מוסטפא לתפור את גופתו של קאסם. בנוסף, מרג'אנה גרמה לבלבול השודדים כשסימנה את דלתות השכנים בסימנים זהים, שפכה שמן רותח לנאדות השמן שבהן התחבאו השודדים ואף רצחה את מנהיגם לעיניי עלי באבא ומוחמד בנו, כל זאת על-מנת להציל את בעליה ומשפחתו ללא תמורה.
גלריית תמונות
מנהיג השודדים מחפש את ביתו של עלי באבא
השודדים הורגים את קאסם
ארבעים השודדים
קאסם יושב במערה
קישורים חיצוניים
- עלי באבא וארבעים השודדים (1944) – IMDb.
- לילות ערב (2000) – IMDb.
- אלאדין ומלך הגנבים (1996) – IMDb.
- המחזמר "עלי באבא וארבעים השודדים" – עכבר העיר.
- Ali baba and 40 Thieves (1982) – Sega Retro.
- סיפורי אלף לילה ולילה (2012) – ספרים, סופרים ומה שביניהם.
הערות שוליים
- ^ 1. B. MacDonald, Duncan, "Ali Baba and the Forty Thieves" in Arabic from a Bodleian MS, the Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland, עמ' 327-386
- ^ 2. C. Torrey, Charles, The Newly Discovered Arabic Text of "Ali Baba and the Forty Thieves",, the Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland, עמ' 221-229
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 יוסף יואל ריבלין, אלף לילה ולילה, קריית ספר ירושלים, 1956
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 חנה עמית כוכבי, לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה, כרך ב', בבל, 2010
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 6. William Lane, Edward, Arabian Society in the Middle Ages, Chatto and Windus, Piccadilly., 1883
- ^ 6.0 6.1 5. Farag, Rofail, "The Arabian Nights: A Mirror of Islamic Culture in the Middle Ages", Arabica, עמ' 197-211