תיכון א' לאמנויות תל אביב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף עירוני אלף)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיכון א' לאמנויות תל אביב
סמל תיכון עירוני א' לאמנויות תל אביב
סמל תיכון עירוני א' לאמנויות תל אביב
סמל תיכון עירוני א' לאמנויות תל אביב
על-יסודי שש שנתי
תקופת הפעילות 1931–הווה (כ־93 שנים)
מייסדים ד"ר אלכסנדר קולר
מגמות

אמנויות: אמנות פלסטית, תיאטרון, קולנוע, מחול, מוזיקה ו־בינתחומי.

מדעים: מדעי הרוח, מדעים מדויקים (חמד"ע) ו־מדעי החברה.
שכבות לימוד ז'-יב'
בעלי תפקידים
מנהל יואב פרידן
באחריות עיריית תל אביב-יפו
תלמידים
1500
מיקום
מיקום שפרינצק 4, מרכז תל אביב-יפו
קואורדינטות 32°4′17.14″N 34°47′2.45″E / 32.0714278°N 34.7840139°E / 32.0714278; 34.7840139
אתר בית הספר

תיכון עירוני א' לאמנויות תל אביב הוא בית ספר תיכון בתל אביב-יפו. בית הספר נוסד בשנת 1931 כגימנסיה פרטית וב-1947 הפך לתיכון עירוני. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 פועלות בבית הספר מגמות רבות בתחום האמנות.

תולדות בית הספר

גימנסיה ריאלית בלפור, רח' בלפור 12 תל אביב, שנות השלושים המוקדמות

בית הספר נוסד בשנת 1931 על ידי ד"ר אלכסנדר קולר, כגימנסיה פרטית בשם הגימנסיה הריאלית בלפור. קולר, שניהל גימנסיה ממשלתית בגליציה שבפולין, החליט לבנות גימנסיה, הדומה ברוחה וברעיונה לאלה שבאירופה, שתיתן לתלמידיה השכלה עברית לאומית ואפשרות כניסה לאוניברסיטה. הגימנסיה שכנה ברחוב מזא"ה בתל אביב, ליד מגדל המים. קולר בחר בקפידה את מורי בית הספר, רובם משכילים יוצאי מזרח אירופה שאותם הכיר עוד מימיו בפולין. בנוסף למסגרת הלימודים הכללית, ניתנה אפשרות ייחודית לתלמידים מסוימים להיות במגמה המסחרית. תלמידים שהשתתפו במגמה זו לא המשיכו את הלימודים המורחבים באנגלית, עברית ומתמטיקה.

במהרה הפכה הגימנסיה למוסד יוקרתי וסלקטיבי, המעניק לימודים ברמה גבוהה ביותר. הגימנסיה נשאה אופי תרבותי יהודי בעל ערכים לאומיים. בזכות הצלחת הגימנסיה, הקים קולר גימנסיה נוספת ברמת גן, שנקראה "גימנסיה אוהל שם", ומשום עבודתו הרבה הפקיד בשנת 1935 את תפקיד הניהול הפדגוגי בידיו של שאול ריגר. ריגר ניהל את בית הספר עד שנת 1943, והשפיע ערכית ומעשית על הגימנסיה התל אביבית. בתקופתו השתפרו שיטות ההוראה בגימנסיה, עלתה רמת הלימודים, התוצאות ניכרו והביקוש ללמידה בגימנסיה התגבר. לאחר מספר רב של שנים, עזב ריגר את בית הספר והחל לנהל את בית הספר למסחר וסמינר לוינסקי. את מקומו תפס דוד רכבי (רקוביצקי).

ביולי 1947 הפסיקה הגימנסיה לפעול כמוסד פרטי, ונמכרה לעיריית תל אביב. החברה המנהלת נכנסה לפירוק מראשון וחוסלה לקראת סוף 1948[1]. מאז נקראת הגימנסיה "תיכון עירוני א'". גם לאחר הפיכתו לבית ספר עירוני, המשיך בית הספר להקנות את ערכיו ולהעניק מצוינות אקדמית לתלמידיו. בתקופה הראשונה לאחר רכישתו על ידי עיריית תל אביב ובשנותיה הראשונות של המדינה, המשיך בית הספר לשכון ברחוב מזא"ה ופעל בניהולו של דוד רכבי. לאחר מכן עבר למשכנו הנוכחי ברחוב שפרינצק 4 בתל אביב. לאחר רכבי, ניהלו את בית הספר ד"ר יוסף פריד (בשנים 1963-1975) ואחריו המורה הוותיק דוד בן-צבי (1976-1980).

התיכון מסוף שנות ה-80

מתחם הספורט של התיכון

השינויים הדמוגרפיים בתל אביב, שכללו הזדקנות והצטמצמות של האוכלוסייה באזור בית הספר, הובילו לירידה במספר התלמידים בבית הספר, דבר שהוביל בשנת 1988 ליוזמה של אילנה מינקין (מנהלת בית הספר בשנים 1981-2000) להקמת מגמות אמנות כחלק מתוכנית הלימודים. יוזמה זו התאימה למיקום בית הספר, לצד מוסדות כמו תיאטרון הבימה ומוזיאון תל אביב, והעלתה את מספר התלמידים, תוך הפחתה ניכרת בנשירת תלמידים.

משנת 2001 עד 2011 נוהל בית הספר על ידי רם כהן. בתקופתו מנה בית הספר כ-1,300 תלמידים במגמות אמנות פלסטית[2], תיאטרון[3], קולנוע[4], מחול[5], מוזיקה[6] (ג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקה אלטרנטיבית. בשנת הלימודים תש"ע [2009-2010] היה שיעור הזכאות לתעודת בגרות בבית הספר 98.45 אחוז, הגבוה ביותר בישראל. בית הספר עבר בתקופה זו "מתיחת פנים", המבנה הישן שופץ, החצרות עוצבו מחדש על ידי אדריכלים, הוצבו מיצבי אמנות, ובחורשה האחורית נבנו מקומות ישיבה לנוחות התלמידים. בתקופה זו נהרס המבנה הישן של אולם הספורט ובמקומו נבנה אולם ספורט חדיש שתוכנן על ידי האדריכל רוני זייברט. כמו כן, בית הספר מתמקד בעשייה אמנותית בקהילה ובמרחב הציבורי. יתרה מכך, בית הספר מטפח תרבות במובנה הרחב תוך העצמתן של מגמות מדעי הרוח, המדעים המדויקים ומדעי החברה (פסיכולוגיה וסוציולוגיה).

בשנות ניהולו של כהן ידע בית הספר מספר מחלוקות מתוקשרות; יצירתה של אסיה איזנשטיין, בה הוצג דגל ישראל בצורה פרובוקטיבית; כמה תלמידים שקשרו את עצמם לשער בית הספר[7] כאקט מחאה נגד הרצאת קצין צבא (יצחק כנר, בוגר בית הספר) במסגרת הלימודים; יצירתו של גיא ניסנהויז, בעלת הסממנים האנטי-ציוניים, וזעזוע הורה נוכח שימוש ביצירות מוזיקליות של ניצולי השואה. בתקופת כהונתו כמנהל בית ספר, התבטא כהן לא אחת בגנות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, שלילת זכויותיהם של הפלסטינים, המחסומים וההתנחלויות. כהן ביקר לא אחת את ממשלת ישראל על התנהלותה בנושא זכויות אדם ואזרח. כהן עורר סערה כשאמר לתלמידי כיתה י"א: "תחשבו על עצמכם: הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד, ושלא יהיו לכם תנאים בסיסיים? אני לא מצדיק פיגועים ומעשים אלימים, אבל אני יכול להבין מה גורם להם... כשתתגייסו לכו למחסומים, הביאו את רוח ההתמתנות, ותגיעו למסקנה שאין מקום לכיבוש."[8] בעקבות דברים אלה ואחרים בגנות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית המערכת הפוליטית קראה לפיטוריו, דבר שחזר על עצמו מספר פעמים. לאחר עשר שנות ניהול תיכון עירוני א', עבר כהן לנהל את תיכונט, בית ספר שאותו תיכנן והגה כבית ספר המותאם למאה ה-21.

מספטמבר 2011 ועד נובמבר 2015 ניהלה את בית הספר גלית והבה-שאשו. עם הגיעה לעירוני א' פיתחה את תחומי האמנות במרחב הציבורי והאמנות בקהילה. והבה-שאשו הובילה את בית הספר יחד עם צוות המורים להצלחות במבחני המיצ"ב בשנת 2013 ובשנת 2015. בתקופת כהונתה של והבה-שאשו הוקמה בבית הספר המגמה הבין-תחומית, שבגינה זכה בית הספר בפרס החדשנות מטעם האגף לחינוך בעיריית ת"א-יפו. בשנים האחרונות גדל מספר התלמידים בבית הספר, וכך גדל גם מספר התלמידים המרחיבים לימודי מדעים. בשיתוף פעולה עם ועד ההורים, משנת הלימודים תשע"ד לומדים בבית הספר באורח מתוקשב, בשילוב לוחות מחשב (טאבלטים). בבית הספר פועלות בשנים האחרונות תוכניות מיגדר ייחודיות ותוכניות למידה מבוססות פרויקטים. והבה-שאשו פרשה מניהול בית הספר לאחר זכייתה במכרז לניהול מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט, ובמקומה מונתה לתפקיד בתיה כץ; אולם לאחר פחות משנה בתפקיד, תקופה שאופיינה בחיכוכים רבים ומתמשכים עם חלק ממורי בית הספר הוותיקים ועם ועד ההורים, נאלצה כץ לפרוש. במקומה נבחר לנהל את בית הספר יואב פרידן, שנכנס לתפקידו בשנת הלימודים תשע"ז (2016-17).

מפעל הנצחה לזכר בוגרי בית הספר

אנדרטה לזכר בוגרי בית הספר – ״קיר זמן זיכרון״

בבית הספר נבנתה אנדרטה לזכר בוגרי הגימנסיה ״בלפור״ וביה״ס התיכון עירוני א' לאמנויות שנפלו במערכות ישראל. הפסל הוקם על ידי דן רייזנר ורם כהן, מנהל התיכון לשעבר. העבודה בנויה מ־150 יחידות מודולריות יצוקות בבטון, שצורתן אינסוף. היחידות מאוגדות ב־11 מוטות מתכת ויוצרות קיר מתעקל שמתפתח בצורת האינסוף, אך אינו מסיים אותה. לכל נופל הוקדשה חוליה נפרדת, עליה חקוק שמו ותאריך מותו. שילוב החוליות יחד יוצר יסוד איתן, המייצג חברה חזקה הזוכרת ומוקירה את בניה.

מגמת המוזיקה של בית הספר

ראו גם

קטגוריה:בוגרי תיכון עירוני א' (תל אביב)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גימנסיה ריאלית בלפור חברה לתרבות וחנוך בע"מ, העיתון הרשמי 18, עמ' 112
  2. ^ מגמת אמנות פלסטית
  3. ^ מגמת תיאטרון
  4. ^ מגמת קולנוע
  5. ^ מגמת מחול
  6. ^ מגמת מוזיקה
  7. ^ מורן זליקוביץ' ומירי חסון, תלמידים נקשרו בשלשלאות למנוע הרצאת קצין, באתר ynet, 28 בדצמבר 2004
  8. ^ נעמי רייכמן, תלמידים, צריך להילחם בכיבוש, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 3.1.2010
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24773581תיכון א' לאמנויות תל אביב