עין גדי מים מינרליים
עין גדי מים מינרליים בע"מ היא חברה להפקה ושיווק של מים מינרליים הנמצאת בבעלות משותפת של השותפות יפאורה-תבורי וקיבוץ עין גדי. מפעל החברה פועל בקיבוץ עין גדי החל מפברואר 1997. המפעל שמשתרע על שטח של 11 דונם[1] הוא הגדול מסוגו במזרח התיכון.
מקור המים
מפעלי המים של "עין גדי מים מינרליים" סמוכים לקיבוץ עין גדי, הממוקם בנווה עין-גדי, נוה המדבר הגדול והמרכזי בישראל. חלק ניכר מהשטח, לרבות המעיינות, מוכרז כשמורת טבע. מי הגשם היורדים בהרי יהודה מחלחלים במשך שנים דרך שכבות קרקע עליהן לא התקיימה כל פעילות תעשייתית או מזהמת ולכן הם נובעים צלולים ונקיים במיוחד. הצלילות הגבוהה של המים נובעת גם מהחלחול הארוך והמסנן דרך שכבות סלעי המשקע, תוך כדי חלחול וסינון המים סופחים מינרלים חיוניים כאבץ, מגנזיום, סידן ואשלגן.
המים נתפסים מנביעה טבעית ללא קידוח ומוזרמים ללא מגע יד אדם הישר לבקבוקים, לאחר תהליך סינון מיקרוביולוגי. בקבוקי המים נבדקים מדגמית כל שעתיים למניעת זיהומים, כפי שמתחייב מהתקן האירופאי.[דרושה הבהרה]
המאבק על מקורות המים
המפעל משתמש במים בהתאם למכסת מים שהוקצתה לקיבוץ ושימשה בעבר לצורכי חקלאות. עם זאת, בעוד שבעבר לא תמיד נוצלה המכסה במלואה, והעודפים זרמו לשמורת עין גדי, לאחר הקמת המפעל מנוצלת המכסה במלואה. פעילי איכות סביבה בישראל יצאו נגד השימוש במים למפעל וטענו שהדבר פוגע בשמורת הטבע. פרופ' יורם אבנימלך, מומחה לענייני מים מהטכניון המליץ בשנת 2004 לכנסת שהקיבוץ יחדול מן השימוש במי מעיין לצרכיו השוטפים[2] וח"כ נחמה רונן העלתה שאילתה בנושא.
ד"ר עוזי פז, שהיה ב-1958 מקימו של המדור לשמירה על הטבע במשרד החקלאות, כתב למערכת הארץ: "נאת עין גדי ... הייתה נאת מדבר מקסימה בשפע הצמחייה שבה, שהתבלטה למרחקים בצבעה הירוק. כיום לא נותר במדרון שמתחת למעיין עין גדי אלא יער מצבות של עצים ושיחים שמתו מיובש, לאחר שגזלו את מימיהם. ... הקיבוץ טוען כי קיבל מכסת מים לחקלאות ושואל מה ההבדל אם הוא 'אורז' אותם בקליפה של מלון או פומלה, או בפלסטיק מעוצב כבקבוק. אחד ההבדלים הוא שכתמי הירק של החקלאות משתלבים בנוף ואילו המבנה המפלצתי שהוקם בלב השטחים החקלאיים עומד בסתירה לכל מהותה של השמורה. ואם לא די במבנה כשלעצמו, הרי גם משאיות ענק פולשות לתוך השקט והשלווה שאמורים להיות במקום", וקרא לחרם צרכנים על המפעל.
הקיבוץ, מצידו, טען שהמפעל הוקם תוך תיאום עם גורמי שמירת סביבה ורשות העתיקות ושומר על שיווי משקל אקולוגי עם סביבתו, הכולל בידוד רעש וטיפוח נוי סביב שטח המפעל. לטענת הקיבוץ, הנזקים לשמורה נובעים מתופעות טבע שאין לקיבוץ שליטה עליהם, כמו ירידת מפלס ים המלח[3].
באפריל 2007 נחתם הסכם בין הקיבוץ לבין רשות הטבע והגנים, על פיו הקיבוץ ישתמש לצורך המפעל רק במי מעיין שולמית, ומים לצרכים אחרים הוא ייקח ממוצא השמורה במקום ישירות מהמעיין, כפי שהיה מאז הקמת הקיבוץ. כן נקבע, שבמידה והקיבוץ ירצה לקחת מים ממעיין עין גדי הוא יצטרך להזרים מים בכמות שווה ממוצא השמורה חזרה לנקודת הנביעה של המעיין[4]. בעקבות ההסכם הוסר הצינור שעבר בנחל דוד והזרימה שבה לנחל במהלך כל השנה[5].
עתירה לבג"ץ שבקשה את ביטול הרישיון למכירת מים מינרליים ממעיינות, כולל ממעיין עין גדי, נדחתה[6].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של עין גדי מים מינרליים- נרי ליבנה, כלו המים, באתר הארץ, 20 ביוני 2001
הערות שוליים
- ^ גביזון, יורם. "רווחי המיליונים של עין גדי - מהמים של כולנו". TheMarker. נבדק ב-2016-12-01.
- ^ צפריר רינת, החברים מתבקשים להפסיק לשתות מי מעיינות, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2004
- ^ מני גל, האם שמורת עין גדי מתייבשת?, 2006, אתר Nana10
- ^ צפריר רינת, האם ההסכם לחלוקת מקורות המים עם הקיבוץ יציל את שמורת עין גדי?, באתר הארץ, 30 באפריל 2007
- ^ הערוץ הראשון, מים בששון: שמורת עין גדי חוזרת לחיים, באתר וואלה!, 17 בנובמבר 2009
- ^ בג"ץ 4277/08
