עתר ארד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף עטר ארד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עתר ארד
לידה 8 במרץ 1945 (גיל: 79)
תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות ארצות הברית
עיסוק ויולן, פרופסור למוזיקה, מסאי, מלחין
http://www.atararad.com

עתר ארד (נולד ב-8 במרץ 1945) הוא ויולן, פרופסור למוזיקה, מסאי ומלחין ישראלי הפועל בארצות הברית.

ביוגרפיה

ארד נולד בתל אביב וגדל בתל ברוך כבנם הבכור של הציירת אסתר פרץ-ארד והפסל והצלם גרישה ארד. למד בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב, שם סיים את לימודיו בשנת 1966; מורו לכינור היה ישראל עמידן.[1] את שירותו הצבאי עשה בתזמורת הגדנ"ע. בשנת 1968 יצא ללימודים בבלגיה, בקפלה למוזיקה ע"ש המלכה אליזבת בבריסל, שאותם סיים בהצטיינות יתרה בשנת 1971. כן למד בקולג' המלכותי במנצ'סטר שבאנגליה, בבית הספר איסטמן למוזיקה ברוצ'סטר, ניו יורק ועוד. ב-1971 בחר סופית בוויולה ככלי הנגינה שלו; כעבור שנה זכה בפרס הראשון בשתי תחרויות יוקרתיות לוויולה - תחרות "העיר לונדון" והתחרות הבינלאומית לוויולה בז'נבה. כוויולן הופיע רבות – כסולן עם תזמורות חשובות, ברסיטלים ובפסטיבלי מוזיקה יוקרתיים, וכנגן מוזיקה קאמרית עם רביעיית קליבלנד. הוא שיתף פעולה עם גדולי האמנים, ובהם יו-יו מה ופנחס צוקרמן. ארד הקליט יצירות רבות, עם תזמורות ועם הרכבים קאמריים.

משנת 1980 עד 1987 היה ארד חבר ברביעיית קליבלנד. הוא מופיע בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, ביהם פסטיבל אדינבורו, פסטיבל זלצבורג, פסטיבל ישראל ועוד. כן הרבה להקליט מוזיקה עבור חברות תקליטים שונות.

מאז 1992 עוסק ארד גם בהלחנה ויצירותיו בוצעו והוקלטו.

ארד מכהן כפרופסור למוזיקה בבית הספר למוזיקה ג'ייקובס שליד אוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, וכן הוא מלמד בבית הספר איסטמן למוזיקה ובמכון סטימס לאמנים צעירים ברוויניה שליד שיקגו. בישראל הוא מלמד נגינה בוויולה במפעל המוזיקלי "קשת אילון" שבקיבוץ אילון.

עתר ארד מנגן בוויולה מקורית של ניקולו אמאטי מסוף המאה ה-16. שמה הרשמי של הוויולה הוא "ניקולו אמאטי -ארד", משום שזה מה שעתר ארד כתב, כהלצה, על תמונת הוויולה. ההלצה התקבלה ברצינות גמורה וכך מופיעה הוויולה ברישומים עד היום.[2]

אחיו הצעיר של עתר הוא המעצב התעשייתי רון ארד.

אתרי הופעות

ארד הופיע בפסטיבלי מוזיקה רבים:

יצירות

כתבים

במאמריו בוחן ארד היבטים של קונצ'רטי לוויולה

  • "שלושה עשר הדפים" ("המורה האמריקאי לכלי מיתר", חורף 1988)
  • "וולטון כסקאפינו" ("הסטראד", פברואר, 1989)

פרסים ואותות הוקרה

כתבים

מאמרים על קונצ'רטי של בלה בארטוק ושל ויליאם וולטון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עתר ארד באתר הבמה.
  2. ^ "אינטרמצו עם אריק", 9 ביוני 2013
  3. ^ יוטיוב, אינטרמצו עם אריק, אורח עתר ארד, 9 ביוני 2013
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29198380עתר ארד