עולת במת יחיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
עולת במת יחיד
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת זבחים, דף קי"ט עמוד ב'-דף ק"כ

עולת במת יחיד הוא קרבן עולה שהוקדש על מנת להקריבו בבמת יחיד.

הקרבתו בבמת יחיד

נחלקו רב ושמואל בדין עולת במת יחיד אם יש בה דין הפשט וניתוח, רב אומר שאין בה דין "הפשט וניתוח", וניתן להקריב את כל האימורים שלה יחד, ורבי יוחנן אומר שהיא טעונה הפשט וניתוח. הגמרא מביאה ברייתא שבה קובע רבי יוסי הגלילי ש”עולה שהקריבו ישראל במדבר אין טעונה הפשט וניתוח שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד”, ומסבירה שמחלוקתם היא האם המשמעות היא שמאז שנוסד המשכן חלים דיני הפשט וניתוח גם על דין במה קטנה או לא. אך מציינת שברייתא אחרת[א] תומכת בדעתו של רבי יוחנן:

שחיטה בבמה גדולה וקטנה, הפשט וניתוח בגדולה וקטנה, דם מתיר ומפגל בגדולה וקטנה, מומין וזמן בגדולה וקטנה

הקרבתו בבמת ציבור

מחיצות קולטות

אחד ההבדלים בין במה קטנה (במת יחיד) לבמה גדולה (במת ציבור - המזבח), הוא דין "חיצוי" המבדיל בין דמים שנזרקים למעלה מהכרכוב לדמים שמקומם מתחתיו.

קיימים מספר דיעות בתלמוד[1], מה דינו של עולת במת יחיד שהוכנס על מנת להקריבו על המזבח (המכונה גם "במת גדולה").

  • לפי דעה אחת בשם רמי בר חמא, אם הקריבו את הקרבן בבמה גדולה, יש לו דין של קרבן ציבור לענין חיצוי.
  • לפי דעה שניה בשמו, גם אם הוקרב על המזבח יש עדיין לבשר הקרבן דין של עולת יחיד שנאכלת בכל מקום בה בעליה חפץ לאכלו.
  • דעתו של רבי אלעזר בן פדת, היא שברגע שהקרבן נכנס למחיצות העזרה, קולטים אותו מחיצות העזרה והוא נחשב לקרבן ציבור לכל דבר וענין.

בדעתו של רבי אלעזר הסתפק רבי זירא מה דין עולת במת יחיד שהוכנסה לפנים מן המחיצות לאחר שחיטתה והוציאוה משם, האם המחיצות קולטים את הקרבן ומחילים עליו את קדושת המזבח גם אם אחר כך כבר אין הקרבן בתוך המחיצות, וממילא חובה להחזירו לשם ולהפריש ממנו חזה ושוק ככל דיני הקרבנות או לא, הגמרא נותרה בתיקו.

אברי עולת במת יחיד שהועלו למזבח וירדו

שאלה אחרת ששאל רבי ינאי היא מה דין אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח וירדו. זאת ברור לפי רבי ינאי שאם "לא משלה בהן האור" בוודאי לא נתקדשו, והשאלה היא אם משלה בהן האור. הוא נותר בתיקו, אך הגמרא מציינת שניתן ללמוד ממחלוקת אחרת של רבה ורב יוסף[ב] שלפי רבה אין להעלותם שוב על המזבח למרות שהיו על המזבח ונתקדשו בקדושתה[ג], ואף כאן בוודאי שאין משמעות להעלאתם על המזבח, ולפי רב יוסף [ד] דינם כקדשי ציבור לכל דבר.

ביאורים

  1. ^ שהובאה לעיל
  2. ^ בענין קדשי קדשים ששחטן בדרום, וירדו משם
  3. ^ וכפי שמופיע בברייתא שלמרות ששחטם בדרום "מועלים בהן" ויש להם עדיין דין קדשי קדשים ואין אומרים שדינם כקדשים שנחנקו שלא כדין שאין להם קדושה יותר
  4. ^ שסובר שם שיחזור ויעלה אותם כדין קדשי קדשים לכל דבר

הערות שוליים