עודד בר אור

עודד בר-אור (1937 – דצמבר 2005) היה פיזיולוג, ממציא "בוחן בר-אור" למדידת כושר גופני.

בר אור נולד וגדל בירושלים. כשהיה ילד חלה בשיתוק ילדים אך הצליח להתגבר על מגבלותיו בעזרת התעמלות מיוחדת. הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1966 יצא להשתלמות באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה אצל פרופ' אלסוורת באסקירק. שם החל לעסוק בתחום שבו התמחה בסופו של דבר: הפיזיולוגיה של המאמץ, ובמיוחד זו של הילד והמתבגר.

בשנת 1970 חזר לישראל והקים את מרכז המחקר במכון וינגייט. הפרויקט הראשון שבוצע במרכז היה פיתוח מבחן פשוט ואמין למדידת כושרם הגופני של חיילי צה"ל, שנקרא על שמו "בוחן בר-אור". המבחן כלל בין השאר ריצת 2000 מטר, כפיפות בטן, שכיבת סמיכה ותרגילים נוספים. עם השנים השתנה המבחן והוא כולל רק את שלושת המקצועות לעיל. במהלך השנים המבחן, שתוכנן עבור חיילים צעירים בשירות סדיר, משמש גם לבדוק את כושרם של אנשי קבע מבוגרים יותר ואף שוטרים.

לאחר מכן הוביל בר-אור את פיתוחו של "המבחן האנארובי של וינגייט", שהפך לתקן מקובל ברחבי העולם להערכת היכולת האנאירובית של האדם. בר-אור נתקל בקשיים תקציבים בפיתוח תחום הפיזיולוגיה של המאמץ בישראל ובשנת 1982 נסע לאוניברסיטת מקמאסטר בהמילטון שבקנדה. שם, ובבית החולים צ'דוקי הסמוך, הקים בר-אור מרכז מתקדם לפעילות גופנית ולתזונה של ילדים.

שישה עשר חודשים לפני מותו אובחן אצלו סרטן הלבלב ומומחה קצב לו שלושה חודשי חיים לכל היותר. אולם בר-אור נכנס לטיפול חדשני ניסיוני ובמקביל פיתח לעצמו תוכנית אימון גופני שהאריכה מעט את חייו. בסופו של דבר נפטר בדצמבר^[1] 2005.