עדנאן מנסור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עדנאן מנסור
عدنان منصور
Adnan Mansour
לידה 5 בינואר 1946 (גיל: 78)
בורג' אל-בראג'נה
מדינה לבנוןלבנון לבנון
השכלה דוקטור במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת סן-ז'וזף הלבנונית
עיסוק דיפלומט, פוליטיקאי ושר החוץ והמהגרים לשעבר, בממשלת לבנון
מפלגה אמל הלבנונית
דת מוסלמי שיעי לבנוני (מִתְוַ֫אלִי)
בת זוג ליילה פאחורי
adnanmansour.net
שר החוץ והמהגרים
13 ביוני 2011 – 10 בפברואר 2014
(שנתיים ו־34 שבועות)
ג'בראו באסיל ←
שגריר לבנון בבלגיה
2007–2011
(כ־4 שנים)
שגריר לבנון בלוקסמבורג
2007–2010
(כ־3 שנים)
שגריר לבנון באיראן
1999–2007
(כ־8 שנים)
שגריר לבנון בהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
1990–1994
(כ־4 שנים)
קונסול לבנון במדינות, אוסטרליה, סודן ומצרים
1974–1990
(כ־16 שנים)

עדנאן מנסור, (בערבית: عدنان منصور ; באנגלית: Adnan Mansour ; נולד ב-5 בינואר 1946) הוא דיפלומט, פוליטיקאי ושר החוץ והמהגרים לשעבר, בממשלת לבנון.

ראשית חייו וחינוך

מנסור נולד בבורג' אל-בראג'נה ב-5 בינואר 1946 למשפחה שיעית מִתְוַ֫אלִית ( مِتْوَالِي ). [1] הוא השלים תואר בוגר במדעי המדינה ומינהל מאוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות.[2] כמו גם תואר מוסמך בתיאוריה פוליטית ותואר דוקטור במדעי המדינה.

קריירה

מנסור החל את דרכו במשרד החוץ הלבנוני בשנת 1974. הוא היה קונסול לבנון במדינות שונות, כגון, אוסטרליה, סודאן ומצרים. מ-1990 עד 1994, הוא היה שגריר לבנון ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הוא שימש גם בתפקיד שגריר לבנון באיראן מ-1999 עד 2007. [3] תפקידיו הדיפלומטיים האחרונים היו שגריר לבנון בדוכסות לוקסמבורג מ-2007 עד 2010 ובבלגיה מ-2007 עד 2011. [4]

מנסור היה חבר בתנועת אמל ושימש כעוזרו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי. [5] הוא מונה לשר החוץ והמהגרים ב-13 ביוני 2011, במקום עלי אל שאמי (אנ').[6] [7] [8] מנסור היה חלק מקואליציית 8 במרץ בקבינט של נג'יב מיקאטי.[9]

מנסור ביקר בלוב בינואר 2012, הביקור הראשון של דיפלומט לבנוני במדינה זו לאחר שלושים שנה. [10] בספטמבר 2012, הוא ושופט לבנוני יצאו למאוריטניה כדי לחקור את ראש המודיעין הלובי לשעבר עבדאללה סנוסי (אנ'), ששירת בתקופת מועמר קדאפי על גורלו של האימאם מוסא סאדר . [11] [12]

גבראן באסיל (אנ') החליף את עדנאן מנסור כשר החוץ בפברואר 2014. [13]

השקפות ובריתות

מנסור מחזיק בעמדה פרו-סורית[14] והוא מקורב לנביה ברי.[15] ניילה טואני, עיתונאית לבנונית, כינתה אותו שר החוץ של סוריה בלבנון. [16] בספטמבר 2012, לאחר ההערות השליליות של מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, על הסרט תמימות המוסלמים, מנסור טען שעל שרי החוץ הערבים להיפגש כדי להוקיע את הסרט.[17] דבריו של מנסור ספגו ביקורת מצד פוליטיקאים וחברי קבינט לבנונים, כולל שר העבודה סלים ג'ריסתי (אנ').[17] בפסגת מועצת שרי החוץ הערבים בקהיר שהתקיימה ב-6 במרץ 2013, טען מנסור כי על סוריה להצטרף מחדש לליגה הערבית.[18] דבריו עוררו שוב ביקורת הן מצד ממשלת לבנון והן ממדינות ערב במפרץ הפרסי.[18]

משפחה

מנסור נשוי לליילה פאחורי. יש להם שלושה ילדים.


ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עדנאן מנסור בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Thomas El Basha (13 ביוני 2011). "Mikati forms 30-member Lebanon Cabinet". The Daily Star. Beirut. נבדק ב-5 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Adnan Mansour". Beirut. נבדק ב-5 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Lebanon: Hezbollah dominates new cabinet of PM Mikati". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-06-13. נבדק ב-2024-02-25.
  4. ^ "Lebanon announces cabinet line-up". Now Lebanon. 13 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-10 ביוני 2020. נבדק ב-10 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Laila Bassam; Yara Bayoumy (13 ביוני 2011). "Lebanon gets Hezbollah-led cabinet after 5-month lag". Reuters. נבדק ב-25 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Lebanon: Hezbollah dominates new cabinet of PM Mikati". BBC. 13 ביוני 2011. נבדק ב-5 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Lebanon's New Cabinet" (PDF). International Foundation for Electoral Systems. נבדק ב-4 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Hussein Dakroub (14 ביוני 2011). "New Cabinet, old realities". The Daily Star. נבדק ב-8 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "The New Lebanese Government" (PDF). Lebanese Information Center. ביולי 2011. אורכב מ-המקור (Assessment Report) ב-4 באוקטובר 2013. נבדק ב-13 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Ronald Bruce St John (2015). Libya: Continuity and Change (2nd ed.). Abingdon; New York: Routledge. p. 179. ISBN 978-1-135-03653-9.
  11. ^ Hussein Dakroub (3 בספטמבר 2012). "Mansour, Lebanese judge to question Sanousi on Sadr's fate". The Daily Star. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2013. נבדק ב-4 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Lebanon FM to interview Gaddafi’s top spy about Sadr’s fate – Ya Libnan, ‏2012-09-03 (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ "Lebanon announces new government after ten month political deadlock". Euronews. 15 בפברואר 2014. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2019. נבדק ב-16 בפברואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Lebanon FM to interview Gaddafi's top spy about Sadr's fate". Ya Libnan. 3 בספטמבר 2012. נבדק ב-4 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Riyadh renews commitment to Lebanon". The Daily Star. 11 במרץ 2013. נבדק ב-26 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Nayla Tueni (13 במרץ 2013). "Lebanon's foreign minister on the Syrian side?". Al Arabiya. נבדק ב-14 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 "Minister Jreissati calls Mansour's move "unconstitutional"". Ya Libnan. 19 בספטמבר 2012. נבדק ב-4 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 Elie Hajj (12 במרץ 2013). "Lebanon Foreign Minister Creates Stir Over Syria". Al Monitor. נבדק ב-13 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38541566עדנאן מנסור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עדנאן_מנסור&oldid=2646428"