עבד אל-רזאק אל-סנהורי
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
עבד אל-רזאק אל-סנהורי (בערבית: عبد الرزاق السنهوري; 1895–1971), הוא משפטן מצרי הנחשב לאחד מגדולי המשפטנים שקמו לאומה הערבית. מפעלו הגדול ביותר היה כתיבת הקודקס האזרחי המצרי המשמש במצרים עד ימינו והועתק למדינות ערב רבות.
תולדות חייו
סנהורי נולד באלכסנדריה הקוסמופוליטית ב-1895. בגיל 18 החל ללמוד בבית הספר למשפטים של קהיר, שהשפה הרשמית בו הייתה אנגלית אך הלאומיות האנטי-בריטית הייתה מפותחת בו מאוד. בשנת לימודיו השנייה נפטר אביו, פקיד ממשלה, והוא החל לעבוד במשרד האוצר כדי לפרנס את עצמו. ב-1917 סיים את לימודיו ראשון מבני כיתתו והחל לעבוד בפרקליטות ביהמ"ש המעורב ב[אלמנצורה]. לאחר שיזם שביתת פקידים והשתתף במהומות אנטי-בריטיות הורחק לביהמ"ש באסיוט שבדרום מצרים. ב-1920 קיבל משרת מרצה בבית הספר לשופטים [שרעיים], אך שנה לאחר מכן יצא לאוניברסיטת ליון שבצרפת לכתיבת דוקטורט. במסגרת לימודיו שקד על כתיבת שתי עבודות דוקטורט (ולכן תוארו הוא "דוקטור דוקטור" להבדיל מ"דוקטור" שהוא יחסית שיגרתי לאנשי משפט מהמורשת הקונטיננטלית): אחת עסקה במגבלות חוזיות על חופש העיסוק במשפט האנגלי, והשנייה בח'ליפות האסלאמית, בשורשיה, התפתחותה וסיכויי חזרתה לאחר שבוטלה ב-1924 בטורקיה הכמאליסטית. ב-1926 חזר מצרפת והפך מרצה למשפט אזרחי באוניברסיטה בקהיר. ב-1934 נטען שהיה אחראי להתארגנות פוליטית חשאית של סטודנטים ולפיכך הושעה זמנית (אף כי הכחיש זאת). בהמשך נסע לעראק לעמוד בראש הפקולטה למשפטים בבגדאד, וכשחזר ב-1936 התמנה לדיקאן הפקולטה למשפטים בקהיר. לאחר שנה אולץ שוב לעזוב 'מסיבות פוליטיות'. יחד עם חבריו מאהר ונקראשי יסד את המפלגה הסעדיסטית שפרשה מאחת ממפלגות השלטון, מפלגת הוופד. המפלגה הסעדיסטית תויגה כנציגת בעלי הקרקעות הגדולים וההון בפרלמנט. בכירי מפלגת הוופד המשיכו לפעול כלפי סנהורי בנקמנות מספר פעמים – בכל פעם שהוקמה ממשלה ופדיסטית הוא הודח מכל תפקידיו, וחזר אליהם כשהוקמה ממשלה סעדיסטית. ב-1937 הדיח אותו מנהיג מפלגת הוופד מתפקידיו, אך הוא חזר אליהם אחרי שנה. ב-1942 נמלט סנהורי לעראק מרדיפות הוופדיסטים ועסק שם בניסוח הקודקס האזרחי העראקי. ב-1944 חזר למצרים והתמנה לשר חינוך. ב-1949 התמנה לראש ביהמ"ש המנהלי העליון (מועצת המדינה) שהיה בנוי במתכונת הconceil d'Etat הצרפתי. במהלך תפקיד זה התחוללה מהפכת 1952, וסנהורי התייצב לצד הקצינים החופשיים, והיה היועץ המשפטי של מועצת המהפכה ומנסח חלק מחוקיה. ב-1954 מפוטר סנהורי מבית המשפט המנהלי הגבוה של מצרים. באותה שנה הוא גם מותקף על ידי המון שפורץ לבימ"ש ומכה אותו (כנראה תחת הוראה של נאצר שביקש להטיל חיתתו על אנשי המשטר הישן, וזאת למרות תמיכת סנהורי במהפכה). לאחר פרישתו עסק סנהורי בחיבור קאנוני של ספרי פרשנות הקודקס האזרחי, ה"אלוסיט פי שרח אלקאנון אלמדני " המשמש עד ימינו ומהווה מקור משפטי משמעותי בשיטת משפט הקונטיננטלית המצרית (כתבי מלומדים).
הקודקס של סנהורי
הרקע ההיסטורי של הקודקס
ההיסטוריה הכללית של מצרים והקודקס של סנהורי
הרקע עליו צמח הקודקס של סנהורי היה הרצון ב"תנקיח", ליטוש, של החברה המצרית. באותם ימים, כתוצאה מההשפעה המערבית החזקה (בעיקר הבריטית) התפתחה מצרים והפכה למדינה מודרנית, אך הקיטוב החברתי העמיק, ופירות העושר זרמו בעיקר לבני מעמד מסוים שהורכב בעיקרו מנתינים זרים. השכבה האינטלקטואלית של מצרים ביקש לעצמה רפורמה שתצעיד את מצרים אל עבר קידמה אך תשמור על מבנה החברה הישן שלה, על תחושת הלכידות של האומה המצרית ושתשמור אמונים למורשת המפוארת המצרית-הערבית-האיסלמית. תחת הצורך בתנקיח בוצעה הפיכת הקצינים הצעירים, תחתיו גם נכתב הקודקס של סנהורי . סנהורי כמו רבים אחרים ראה את המשפט האיסלמי כשווה ערך למשפט המערבי. הוא סבר כי מדובר בשתי מערכות שיונקות האחת מהשנייה ויחסי הכוחות ביניהם משתנים מפעם לפעם- הפרעונים השפיעו על היוונים שהשפיעו על הערבים שהשפיעו על האירופאים שכעת משפיעים על המזרח. מכאן שהקודקס המשפטי האידיאלי יהיה כזה שיקח את הטוב משני העולמות, ייחס לכל אחד מהם חשיבות שווה, ויעניק להם כבוד דומה. ביקורת צינית ייחסה לסנהורי את הצורך במשפט האיסלמי כדי להעביר את הרפורמות המערביות שביקש לבצע באמצעות השתלת מרכיבים איסלמיים שיירצו את הגורמים השמרניים.
הרקע ההיסטורי של המשפט הקודיפקטיבי במצרים והקודקס של סנהורי
ראשית השימוש בקודקסים קונטיננטלים בנוסח ה"קוד נפוליאון" הייתה ב-1876 שעה שהוכנס לשימוש הקוד סיביל הצרפתי בבתי המשפט המעורבים (בתי המשפט שהוקמו במסגרת הקפיטולציות ונעדו לפתור סכסוכים בהם עורבו אנטרסים זרים או שאחד הצדדים היה זר). ב-1883 תורגם הקודקס לערבית והחל משמש גם בבתי המשפט האהליים (בתי המשפט הילידיים ששימשו את האוכלוסייה המקומית). עם השנים הוקמו מספר ועדות שביקשו לחבר קודקס מצרי מקורי, כאשר הצוות שחיבר הלכה למעשה את הקודקס הרלוונטי היה סנהורי ומורו הצרפתי מאונ' ליון, הפרופ' למברט ששקדו על המלאכה מ-1938. ב-1942 הוגש נוסח ראשוני שנשלח למיטב המוחות המצריים (אנשי דת, רוח, משפט ושלטון) שלאחריו החלה בחינה מחודשת של הקודקס לאור הערותיהם, ב-1945 הוגשה לבית התחתון שביצע בו מספר שינויים, ב-1946 הועבר לבית העליון שגם הוא ביצע בו מספר שינויים ואישר אותו ב-1948. ב-15.11.49 נכנס הקודקס של סנהורי לתוקפו, ושנים לאחר מכן הוא יועתק או ישפיע עמוקות על הקודקסים של סוריה, עיראק, לוב, סודאן, אלג'יריה, ירדן, תימן וכווית.
יחודו של הקודקס של סנהורי
קודקס סנהורי כחיבור בין מזרח ומערב
כאמור, גדולתו של הקודקס היא בחיבור שהוא מבצע בין המסורת המשפטית האיסלמית, הפקה, שהיא המרכיב המשפטי של השריעה (ההלכה האיסלמית) ובדין המערבי (בעיקר הצרפתי). סנהורי הצליח להכניס עקרונות וכללים איסלמיים ששיקפו לטעמו את המורשת הערבית-המצרית-האיסלמית לקודקס מודרני. ראשית קבע סנהורי את השריעה כמקור שלישי שאליו פונה השופט כאשר אינו מוצא תשובה לשאלה המשפטית בדין או בהיקש מן הדין. עם זאת הקודקס סתר לעיתים במובהק את השריעה כאשר למשל איפשר הלוואה בריבית. סנהורי עשה שימוש (יש שיאמרו מרחיק לכת) בשני עקרונות איסלמיים מובהקים: מוסד הח'ליפות ורעיון האג'מאע. לעניין החליפות טען סנהורי כי אין חובה שהחליף יהיה אדם מסוים, וכי הפרשנות הנכונה למוסד החליפות היא שהיא משקפת את האומה הערבית. אם בעבר היה נכון לראות באדם מסוים כמי שמייצג את רצון האומה, בעידן המודרני ארגון בנוסח האו"ם שיאגד תחתיו את האומות הערביות (ארגון האומות המזרחיות) יכול להוות את החליפות העומדת מעל בעלי הסמכויות המדיניות והדתיות השונים. האג'מאע הוא אחד ממקורות השריעה. לצד הקוראן המפורש (נץ), הסונות (חדית') וההיקש (קיאס) יש אפשרות לעשות שימוש בנהוג בציבור, בקונצנזוס, האג'מאע. סנהורי סבר שבאמצעות האג'מאע ניתן יהיה לשמור על מודרניות הקודקס ולזכות ללגיטמיות שלו בעולם ערבי דמוקרטי. סנהורי אף הרחיק לכת כשביקש לפתוח את שערי האיג'תיהד, דהיינו להמשיך במלאכת כתיבת ההלכה האיסלמית (חדית') שנחתמה. כמו גם הוא ביקש לזקק מן השריעה את המרכיב המשפטי תוך התעלמות ממרכיבים אחרים, וזאת בניגוד לגישה המקובלת באסלאם לפיה יש לראות את השריעה בראיה הוליסטית.
קודקס סנהורי כקודקס סוציאליסטי-חברתי
ההשפעה הסוציאליסטית על קודקס סנהורי ניכרת בשורה ארוכה של הוראות חוק. בדיני החוזים למשל קובע הקודקס את כללי הצדק הטבעי כמקור משפטי, אם כשל בית המשפט למצוא מענה בחוק או בשריעה. כמו כן, הוא קבע כללי טיפול מיוחדים לתניות מקפחות בחוזים אחידים. דוגמאות נוספות מתחום דיני החוזים מצוי בסמכויות שניתנו לבימ"ש לצמצם פיצויים מוסכמים מוגזמים או להגביל את גובה הריבית. את דיני הקניין הכפיף סנהורי ל"פונקציה החברתית של הקניין"- מושג סובייטי מובהק שמהותו כי זכות הקניין משנית לזכויות החברתיות של הציבור, והראשונה תדחה מפני האחרונות אם הן מתנגשות אחת בשנייה בעת ש"הכפיים מעוינות" דהיינו מידת האמת של כל אחד מהצדדים דומה. הקודקס מעודד את שיתוף הקניין בקביעת הסדרים מיוחדים להתנהגות בין מספר שותפים לבעלות על קרקע אחת, להתנהגות של דיירים בבית משותף, להתנהגות של בני משפחה שכל אחד מחבריה בעל חלקה קטנה מתוך מכלול החלקות המשפחתי (מציאות מקובלת במצרים) וכו'. את ההשפעה החברתית הזו תולים כמובן בהשפעה הרבה שהיה לרעיון הסוציאליסטי על העולם בשנים בהם פעל סנהורי. ההשפעה הסובייטית על המזרח התיכון בפרט הייתה רבה ביותר, והמפלגות השונות שדגלו בפאן-ערביות (הנאצריסטית, הבעת') היו מפלגות סוציאליסטיות-לאומיות.
לקריאה נוספת
- גיא בכור. בחיפוש אחר סדר חברתי: סנהורי והולדת המשפט האזרחי הערבי המודרני (המרכז הבינתחומי הרצליה, 2004).
- Hill, Enid. Al-Sanhuri and Islamic Law, (1987), מסת"ב 977-424-170-3.
