סרפינה בטאליה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. סרפינה בטאליה (באיטלקית: Serafina Battaglia; 1919 – 10 בספטמבר 2004) הייתה עדה מרכזית נגד המאפיה הסיציליאנית. היא העידה בעשרות משפטים נגד אנשי המאפיה וכנגד מאות נאשמים. עדויותיה הובילו בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה העשרים למעצרם של עשרות אנשי מאפיה מרכזיים. בטאליה הייתה האדם הראשון ששבר את חומת השתיקה שהייתה קיימת אל מול המאפיה הסיציליאנית בתקופה בה רבים הכחישו את קיומה[1][2]. היא העידה בפירוט על למעלה מעשרים רציחות והסבירה כיצד התרחש סחר בלתי חוקי בין משפחות המאפיה[2][3].
ביוגרפיה
בטאליה נולדה ב־1919. לאחר נישואיה הראשונים עזבה את בעלה הראשון, והיא ובנה עברו לחיות עם סטפאנו ליאלה, שהיה לבעלה השני, דבר שהיה שערורייתי באותה תקופה. סטפאנו ליאלה היה סוחר ומאפיונר. אנשי המאפיה נהגו להיפגש במסעדה שלו. ב-9 באפריל 1960 הוא נרצח על ידי אנשי מאפיה בכפר סיציליאני קטן בשם גודראנו (אנ'). כשבנה של בטאליה, סלווטורה, בגר והיה בן 21, תכננו הוא ואימו כיצד יהרוג את רוצחי אביו החורג כנקמה על מותו. תוכנית זו לא צלחה וב-30 בינואר 1962 נרצח סלווטורה בידי המאפיה מול ביתו שבפאלמרו. לאחר רצח בנה בטאליה הייתה נחושה להשיג צדק ולהעיד כנגד אנשי המאפיה. ללא ממון חיפשה מספר שנים עורך דין שיגן עליה אך לא הצליחה בכך. התמיכה היחידה שקיבלה בתקופה זו הייתה מאחייניתה ג'ובאנה גוגלילמיני ומהכתב המשפטי של ה"ז'ורנל דה סיציליה" מריו פרנצ'זה[1].
מאבקה המשפטי
לאחר רצח בנה הגיעה באטליה להחלטה שלעולם לא תוותר במאבקה במאפיה הסיציליאנית. היא נהגה להגיע לבתי המשפט לבושה בבגדי אבל שחורים. עיתונאי התקופה קראו לה "האלמנה עם ה P38" בשל בגדי האבל וכיוון שהייתה נושאת עימה תמיד אקדח P38. עדותה אופיינה בעוצמה דרמטית. היא השתמשה בקולה, בתנועות ידיה ובהבעות פניה בעת שהאשימה את ראשי המאפיה, תוך פניה אמיצה ישירה וגאה אליהם. במהלך המשפטים הנאשמים היו בכלובים משותפים ובטאליה צעדה אליהם וירקה לעברם. פרופסור אלפרדו דה מרסיקו, מגדולי עורכי הדין האיטלקים באותה תקופה, שהאזין לתצהיר שלה, הגדיר אותה כ"אנציקלופדיה מהלכת, המוקד הסייסמי, ההיסטוריוגרף של המאפיה". הוא תיאר כיצד בעדויותיה "כתשה" כלשונו, בבהירות את הנאשמים[4]. באטליה הדגישה כי אם הנשים של הנרצחים היו מחליטות לדבר כמוה, לא מתוך שנאה או נקמה אלא מתוך צמא לצדק, המאפיה בסיציליה לא הייתה מתקיימת עוד. היא התייחסה למאפיונרים כאל חסרי ערך ואמרה שאינם אנשים של כבוד ושהם תוקפים רק מי שמפחד מהם אך הופכים לפחדנים כשמעיזים לעמוד מולם באומץ[1].
על אף עדותה הבהירה, האסטרטגיה של הנאשמים הייתה להציג אותה כמשוגעת וכהיסטרית. שוב ושוב הם צעקו לעברה מהכלוב בו הוחזקו קללות שמשמעותן הטלת ספק במצבה המנטלי והנפשי.
אל מול נחישותה התמדתה ועוצמתה, ניצבו אנשי מאפיה מושחתים ובעלי קשרים רבים במוקדי הכוח השונים. כך למשל הרשויות הדתיות אסרו עליה להיכנס לכנסייה. בנוסף הוסדרו משפטיהם על ידי עורכי דין מפורסמים ששיתפו פעולה עם שופטים אשר קיבלו מהם שוחד. באופן זה זוכו המאפיונרים ברבים מהמשפטים בגלל חוסר בראיות[5].
כך למשל במשפט בו העידה נגד שלושה אנשי מאפיה שהואשמו ברצח בנה, לאחר הליך משפטי שנמשך שנים רבות בוטלה ההרשעה בשנת 1971. החל משפט חדש בו זוכו המאפיונרים מחוסר ראיות 17 שנים לאחר הרצח.
בטאליה לא בטחה בשופטים, פרט לשופט טרנובה. טרנובה נרצח על ידי המאפיה הסיציליאנית ב-25 בספטבר 1979. העיתונאי פרנצ'זה, שהיה העיתונאי היחיד מבין העיתונאים אליהם פנתה, אשר הסכים לסקר נושא זה לעומק, נרצח אף הוא על ידי המאפיה ב־26 בינואר 1979 מול ביתו. שניהם היו היחידים שהבינו את המשמעות של אדם אחד העומד לבדו כנגד המאפיה בניגוד לכל ההרגלים והמוסכמות[5].
למרות שאחרי שנים של הליך משפטי, זוכו רבים מהמאפיונרים, באטליה גרמה לראשי המאפיונרים לחשוש במהלך עשור בו התקיים ההליך המשפטי בעניינם[1].
שנות חייה האחרונות
בשנות חייה האחרונות חייה חיה באטליה בבדידות ולא יצאה מביתה. היא ישנה עם אקדחה מתחת לכרית מחשש לחייה. ב-9 באוגוסט 2004 נפטרה בביתה שבפלרמו בגיל 84.
באמנות
בשנת 2023 יצרה השחקנית האמריקאית ממוצא איטלקי אלאונורה מיכאלי סרט בשם "האלמנה עם הp38", בו היא ממחישה את עדותה של בטאליה.[6]
קישורים חיצוניים
סרפינה בטאליה - 1967, פלרמו
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Alessandro De Padova, Da Palermo a Catanzaro: la storia di Serafina Battaglia, prima donna collaboratrice di giustizia, Calabria7 - L'informazione libera, 2023-11-27 (ב־)
- ^ 2.0 2.1 Webmaster, Serafina Battaglia, la prima Donna ad opporsi alla Mafia, Scena Criminis, 2022-10-19 (ב־)
- ^ Renate Siebert, Secrets of Life and Death: Women and the Mafia, Verso, 1996-11-17, מסת"ב 978-1-85984-023-8. (באנגלית)
- ^ Serafina Battaglia, la “vedova della lupara” prima donna contro la mafia, pochestorie.corriere.it (באיטלקית)
- ^ 5.0 5.1 nicolafano, La guerra di Serafina, succedeoggi, 2022-06-20 (באיטלקית)
- ^ ▶️ Serafina Battaglia "La vedova con la P38" New York 2023 (english subtitles) (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2024-01-13
